‏290.00 ₪

שאלת המחקר

האם מחאת חרדים בדבר הגיוס לצה"ל היא בבחינת מרי אזרחי של ממש?

תוכן עניינים

פרק א':

החברה החרדית והתנגדות להנחיות הבידוד החברתי עקב הקורונה

זכות המחאה וגבולות דיכוי המחאה

צורות מחאה

חופש הביטוי וחירות ההפגנה

דיכוי התקהלות אסורה

רשיון להפגין

דיכוי משטרתי

גיוס חרדים לצה"ל

תורתם אומנותם

התערבות החוק: השפעות והשלכות

ועדת שקד

תקצוב תלמידי ישיבות שגיוסם נדחה

השלכות פרשת רובינשטיין והליכי החקיקה שבעקבותיה

הנחיות בדבר התקהלות אסורה

פרק ב':

דוגמאות מהפסיקה בארץ ובתפוצות:

חירות המחאה ואיסור דיכוי רעיוני ופיזי של המחאה - משפט משווה – ארה"ב, אנגליה

מרי אזרחי ונסיונות השלטון לדכאו

סיכום

ביבליוגרפיה

החברה החרדית בכללה בעלת יחס חשדני כלפי מדינת ישראל[1]. ניתן לראות זאת ביחס למגיפת נגיף הקורונה אצל החרדים. היו גם מקרי קיצון של התנגשות בין המשטרה לבין חרדים שהתפללו בצפיפות בניגוד להנחיות[2]. חיכוך זה מענין ושופך אור כיצד החרדים כחברה מתבדלת מהמדינה הגיבו ביחס להוראות הבידול החברתי בעקבות הקורונה. במהלך התפרצות נגיף הקורונה בישראל בשנת 2020 בלט שיעור החולים בבני ברק, וב-2 באפריל הכריזה הממשלה על העיר כ"אזור מוגבל" בהתאם לתקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (אזור מוגבל) שאושרו באותו יום, ובמסגרתן הוטלו הגבלות על הכניסה והיציאה מהעיר. עוד הוחלט להוציא מן העיר תושבים מגיל 80 וחולים.

בנוגע לסגירת בתי כנסת ומוסדות החינוך, נוצרה תחילה התנגשות בין הוראות משרד הבריאות להנחיות חלק מהרבנים, כגון של הרב חיים קניבסקי. [3]

יהודה משי זהב מארגון זק"א התריע כי חלק גדול מהציבור החרדי מנותק מאמצעי התקשורת וכן הצביע על כך שראשי מערכת הבריאות לא נפגשו עם הבד"ץ ואנשי העדה החרדית.

כחלק מהחמרת ההנחיות, הוצאה דרישה להגביל את התפילה בבתי כנסת לעד עשרה אנשים ובהמשך נסגרו בתי כנסת[4]. בנוסף, קבר רחל וקבר הרשב"י נסגרו לכניסת מתפללים, ואילו לכותל המערבי הותרה כניסת תושבי העיר העתיקה בלבד. מערת המכפלה הוחרגה ואושר לקיים במקום מניין תפילה מצומצם, שלוש פעמים ביום ברחבת ׳אוהל אברהם׳.[5]

נשאלת השאלה אם מרי אזרחי, מרד, סרבנות מצפונית, מחאה חוקית, הפיכה ומהפכה הם פנים
שונים של מחאה - ולכן אינם מובחנים במובהק זה מזה (כלומר: חופפים בחלקם, או נבדלים
זה מזה בדרגת העוצמה של המחאה, בדרך ביטויה של המחאה, ברמת הסובלנות אליה ועוד),
או שמא הם נבדלים זה מזה לחלוטין. תשובתי לשאלה דלעיל היא שניתן להבחין במובהק בין
מרי אזרחי, סרבנות מטעמי מצפון, מחאה חוקית, מרד, הפיכה ומהפכה.
אין סוגיות רבות בחיינו שיש להן השלכות על מגוון כל כך רחב של תחומים כמו סוגיית גיוס החרדים לצה"ל ושילובם במעגל העבודה. לסוגיה זו השלכות על התחום החברתי, הביטחוני, הכלכלי, הפוליטי־הפנימי, הדתי, המשפטי והמוסרי. היא טעונה ברגשות מאין כמוה, גם מצד הציבור הלא־חרדי אבל גם מצד הציבור החרדי, ועומס רגשות זה מקשה לא מעט את היכולת למצוא הסדר מקובל על הצדדים.

המשפט הוא חלק מהתרבות[1], הוא חלק ממערך יצירת המשמעויות התרבויות. המשפט הוא חלק מאותן הקטגוריות שבאמצעותן אנו מבינים את המציאות. תרומתו של המשפט היא ביצירת סדר, הוא בונה קטגוריות שונות, שאין לגביהן רק משמעות משפטית, אלא גם משמעות חברתית – היררכית. המשפט עצמו, על כל מערכת הקטגוריות והסיווגים שלו – הוא מערכת תרבותית.

דחיית הגיוס של תלמידי ישיבה שתורתם אומנותם שנויה במחלוקת בישראל. אין בה הסכמה לאומית. אין זו מחלוקת בין דתיים לשאינם דתיים. במחנה הדתי עצמו קיימות דעות שונות ומגוונות. הקרע אינו רק אידיאולוגי. הוא קשור בהתנגשות בין זכויות אדם בינן לבין עצמן. שאלת גיוסם של תלמידי הישיבה ש"תורתם אומנותם" הפכה להיות בישראל לבעיה חברתית ממדרגה ראשונה. תלמידי ישיבה שתורתם אומנותם, המקבלים דחייה של שירותם הצבאי, אינם רשאים לעבוד. האמצעים העומדים לרשותם ולרשות משפחותיהם הם דלים.

שאלת גיוסם של תלמידי ישיבות שתורתם אומנותם היא שאלה חברתית-לאומית סבוכה, אשר הפתרון לה מוטל על הכנסת. המדיניות שהמחוקק גיבש בחוק דחיית השירות נופלת למסגרת מיתחם ההגבלה העומד לרשות המחוקק.(גביזון, 2008)

במקרה הבוחן שנבחן בעבודה זו, בפסק דין בפרשת רובינשטיין[2], נמצא כי המשפט משקף את התרבות . חוק טל משקף את התרבות החרדית. בעקבות פרשת רובינשטיין הוחלט כי אין לשר הביטחון סמכות נורמטיווית-כללית להעניק פטור משירות בצבא. לא עוד אלא שאסור כי תהיה בידו, או אף בידי הממשלה, סמכות מעין-זו לקבוע הסדרים ראשוניים. החלטתו זו של בית המשפט ייסדה עצמה לא אך על פירושו של חוק במובנו המצומצם של מושג הפרשנות. החלטה זו נגזרה מן המוסר החברתי והבין-אישי של החברה בה אנו חיים. [3]

הצבעתי על כך שהנמקת פסק הדין נשוא חיבור זה הנוגעת לתורת ההסדרים הראשוניים, צמחה כמעט יש מאין, כמעט ללא שהתקיים דיון בעניינה, לא בכתב ולא בעל פה. טענתי שבכך בלבד אין פסול ובלבד שבית המשפט מצליח לשכנע בדבר נכונותה של ההנמקה. ניסיתי להראות שהכסות המשפטית להנמקה זו, תוך סטייה מהלכת רסלר 86', אינה משכנעת. מכאן, ניסיתי להרים את המסך מעל לכסות המשפטית הגלויה ולחשוף את הסיבות האמיתיות לטכניקת ההנמקה ולתוכנה - הן הסיבות החוץ משפטיות בדבר הסתרת מחלוקות פנימיות ושכנוע הציבור והמחוקק בסיפור "משפטי-מקצועי" ולא "ערכי-אידיאולוגי". הראיתי שברובד הסמוי, המהפכה החוקתית אפשרה לבג"צ לנהוג כשנהג, תוך דחיית המחלוקות לשלב הבא : בחינת חוקתיותו של החוק שיעגן את הסדר דחיית השירות. בהתאם, ניסיתי לשכנע כי גם הלכת רסלר 86' שדחתה את טיעון ההסדרים הראשוניים נפסקה לא בהכרח מתוך אמונה בצדקתה המשפטית אלא מתוך רצון לשמר את אפשרות הביקורת השיפוטית על שיקול הדעת המינהלי טרם המהפכה החוקתית, טרם האפשרות לבטל חוק לא חוקתי. [4]

מותר לנחש שהנמקותיו הבעייתיות של פסק הדין והסתרת המחלוקות על ידי כסות משפטית שלדעתי אינה מבוססת, הנם לא יותר מאשר שלב ביניים לפני העיקר: בחינת חוקתיותו של החוק שיעגן את ההסדר אליו הגיעה ועדת טל בימים אלה ממש[5], או כל הסדר דומה.

השאלה המעניינת בהקשר זה - והיא עניין לחיבור אחר - היא האם יצליח בג"צ לשמור על חזית אחידה מול ההמלצות הכל כך בעייתיות של ועדת טל, שנדמה שעתידות לעבור כחוק, או מול כל חוק אחר בעניין זה, וימשיך את ההתנהלות הפורמלית-מלאכותית שהתחיל בפסק הדין נשוא חיבור זה, או שמא נזכה למחלוקת עניינית לגופם של דברים. מחלוקת כזו, אם תהיה, עשויה לאשש כמה מהטענות שניסיתי לבסס בחיבור זה בדבר הטעמים לתוצאת פסק הדין ולהנמקה המאולצת שנלוותה לה.

הגם שממכלול השיקולים שמציע ד"ר ספיר נושבת רוח של הבנה לעמדה החרדית, נמנע ספיר במופגן מהצעת עמדה חותכת בשאלת ההסדר הראוי. את היעדרה של אמירה נחרצת מנמק ספיר בטענה לפיה גם אם נסכים בשאלת המתווה הנורמטיבי, אין כל דרך להבטיח תשובה אחידה, שתסתמך על חקירה אמפירית אובייקטיווית, לשאלות העובדתיות שהציג ולכן, אין לעמדתו, תהיה אשר תהיה, כל עדיפות על עמדת זולתו. [6]

על כן, השאלה היא האם היחוד שבלימודי התורה לעומת כל היבט אחר של לימוד או עיסוק מצדיק הבחנה, שאינה עולה לגדר הפליה, לטובתם של תלמידי הישיבות, הבחנה המצדיקה מתן הקלות לענין שירותם הצבאי.

על רקע כל אלה, היכול מי להעלות על דעתו - בכנות ובאמת - כי בני אותה עדה שתורתם-אומנותם - והם רבבות רבבות - לא ישרתו כלל בצבא? הנקבל כי נציגי העדה יחליטו עבור זולתם - עבור כולנו - בשאלות של חיים ומוות; בשאלות של חינוך ושל איכות חיים; כי ייהנו מהטבות כספיות של הכלל; אך את תרומתם לכלל לא יעלו? השאלה שאלה והתשובה בה.

(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא:

 חיים זיכרמן, משפט אחד יהיה לכם: העימות המשולש של החברה החרדית עם מערכת המשפט הישראלית, משפט חברה ותרבות, 2018

צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית) (הוראת שעה), התש"ף-2020, ק"ת 8339 מ-2 בפברואר 2020

הנחיות הביטוח הלאומי בעקבות הקורונה, אתר המוסד לביטוח לאומי (2020)