‏290.00 ₪

תוכן עניינים

מבוא. 4

שאלת המחקר. 5

רצח על חילול כבוד המשפחה.. 5

חצי האי ערב. 8

היקף התופעה.. 8

כבוד המשפחה בחברה הערבית.. 8

התייחסות השלטונות.. 9

כבוד וחרפה - מהו כבוד המשפחה?. 10

כבוד המשפחה ושליטה כלכלית.. 11

מי הם הרוצחים הפוטנציאלים – משיבי הכבוד וגואלי הכבוד?. 12

מדוע נרצחות נשים ולא גברים?. 12

אופיו הטקסי של הרצח. 12

איפה זה קורה?. 13

הפוליטיקה של המדינה והכבוד. 13

הפטריארכיה והחמולה.. 14

היחס לתופעה בחברה הפלסטינית. 14

נרטיב של המשפט הישראלי כלפי נורמות מיעוטים בכלל ורצח על כבוד המשפחה בפרט.. 15

הנרטיב של פס"ד עמאר חסון 28

הנרטיב של פס"ד אבו בלאל נ' מדינת ישראל. 29

הנרטיב של פס"ד אחלס ופסיקה נוספת מנקודת מבט פמיניסטית.. 30

רצח רבין על רקע המטפורה של "רצח על כבוד המשפחה":. 31

סיכום.. 32

ביבליוגרפיה.. 34

שאלת המחקר

מהם הנרטיבים הספרותיים בפסיקה בפסק דין נבחר בנושא רצח על רקע של כבוד המשפחה?

מהו ניתוח משפטי? עבודה זו מצויה על קו התפר שבין משפט לספרות. הטקסט הנבחן הוא פסקי דין, היוצר הוא השופט. אנסה בכלי ניתוח ספרותיים לנתח את הפסיקה המשפטית ה"יבשה". באופן כללי ניתן לומר שניתוח משפטי הוא "קו המחשבה" או "המהלך" אותו מבצע שופט במעבר בין מערכת עובדתית נתונה להכרעה המשפטית. בבסיס כל ניתוח משפטי מונחים עקרונות, נורמות משפטיות, שיקולי מדיניות, כללים, דוקטרינות והגדרות. השופט מזהה את העובדות הרלוונטיות במקרה שלפניו, בוחן את החומר המשפטי בעניין, משתמש בדוקטרינות, עקרונות שיפוטיים ושיטות משפטיות, וכן בחומר הרלוונטי תוך יישום על המקרה הפרטי[1]. לבסוף מגיע השופט לתוצאה מנומקת. ההכרעה מבוססת על מקורות מעולם המשפט: חוקים, פסקי דין, ספרות ועוד. בבואנו לערוך את הניתוח המשפטי, עלינו לזכור כי ברוב המקרים קיים מצבור פסיקה שקדמה לפסק הדין הנוכחי, והיא מסייעת לשופט להגיע לתוצאת פסק הדין. במילים אחרות, לאחר זיהוי העובדות הרלוונטיות ועריכתן, השופט פונה למקורות המשפט הרלוונטיים ויישומם על העובדות מניב את תוצאת פסק הדין.

תגובתו של המשפט הישראלי על "הגבלות פנימיות" המופיעות ביחסים בין קהילת המיעוט ויחידיה, ורקען דת או מסורת חברתית היא מורכבת[1]. ככלל, המשפט הישראלי נזהר מפני התערבות ישירה באורח החיים המסורתי של חלקים מהמיעוט הלאומי, גם אם הם בעייתיים מנקודת-ראות ליברלית[2] עם זאת מופיעות התפתחויות משפטיות שיש להן השפעה על משטר המילט ועל היבטים נוספים של התרבות והמבנה החברתי של קהילת המיעוט. כך, למשל, המשפט התערב התערבות חשובה בתחום מעמד האשה. חקיקה אזרחית חדשה וכן פסיקה חדשנית בתחומים של יחסי ממון בין בני-זוג, אפוטרופסות על ילדים, ירושה ועוד הופנו כלפי כל אזרחי ישראל וגם כלפי בתי-הדין של כל העדות הדתיות המוכרות. כמו-כן הוטלו איסורים פליליים חשובים: על ביגמיה, גיל הנישואים המינימלי ועוד[3] בהתפתחויות אלה היה כוח שינוי מסוים על מעמד האשה הערבייה (והיהודייה); עם זאת, ביחס לאיסורים הנזכרים - ביגמיה וגיל נישואים, וכן האיסור המוטל על רצח על רקע כבוד המשפחה" - קיימת טענה מבוססת שלפיה האיסורים האמורים נאכפים באופן רפה מדי[4] אלה הם תווי זהירות שלטונית, ואולי גם ביטוי לאי-אכפתיות מספקת, המופיעים ברמת היישום של הנורמות.
בהקשרים בעייתיים פחות של מעמד האשה, הזהירות מפני התערבות באורחות חיים מסורתיים זוכה להופיע ברמת הנורמות עצמן. היא מבוטאת בזכויות רב-אתניות המופיעות בדמות הוראות פטור מחובות כלל-חברתיות. כך, למשל, נשים מקבוצות מיעוטים שעל בניהן חלה חובת השירות הצבאי פטורות הן עצמן משירות; [5]ונשים מוסלמיות ודרוזיות פטורות מהגשת תצלום לעניין מרשם התושבים ותעודות-הזהות[6].
זכויות רב-אתניות בתחום הדת הופיעו בכמה תחומים משפטיים נוספים. תחום בעל חשיבות רבה הוא התעסוקה. סעיף 7 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-[7],1951 קובע זכות של עובד למנוחה שבועית, ולגבי מי שאינו יהודי זכות זו חלה ביום המקובל עליו כיום המנוחה השבועית שלו. סעיף 9ג(א) לאותו חוק אוסר על הפליית עובד בשל אי-רצונו לעבוד בימי המנוחה השבועית על-פי איסור שבמצוות דתו. סעיף 18א לפקודת סדרי השלטון והמשפט הרחיב את ההסדר בעניין המנוחה השבועית גם למועדי ישראל, ואילו על מי שאינו יהודי - על מועדי ישראל או על חגי עדתו, לפי המקובל עליו.[8] בחינה ביקורתית מלמדת עם זאת כי השארת הסוגיה של יום המנוחה לשיקול-דעתו של העובד הלא-יהודי ("מועדי ישראל או... חגי עדתו, לפי המקובל עליו") פירושה המעשי, בשוק התעסוקה הישראלי, הוא היעדר חופש בחירה ממשי לעובדים ערביים רבים.
מנגד, זכותם של עסקים בבעלות ערבית לשמור על ימי המנוחה שלהם, ולא על אלה של האוכלוסייה היהודית, מוגנת בכל-זאת בדרך-כלל. מסייעת לכך ההפרדה המרחבית בין הקהילות, ובערים המעורבות - ההפרדה השכונתית[9]. באופן דומה, החקיקה הישראלית הקפידה בהקשרים מסוימים שבהם הוטלו "הגבלות פנימיות" מטעמי דת על בני קהילת הרוב - כגון ביחס לגידול חזיר ומכירת חמץ בפסח - לכלול פטור לשכונות ויישובים ערביים[10]

התפיסה הממסדית הרווחת בכל הקשור לתופעה של רצח נשים ערביות על רקע מה שמכונה "כבוד המשפחה": מתועדים כיום מקרים רבים המבליטים תפיסה ממסדית מקילה עד כדי הפקרות לגבי רוצחי נשים בחברה הערבית, נשים שכל אשר ביקשו לעשות היה לנהל את חייהן על-פי רצונן[11].
אך נדמה כי תפיסת המדינה לגבי המשטר הבינדתי, עד כמה שהיא נוגעת בעדות הדתיות הערביות-הפלסטיניות, אינה מתמצה בראייה כי ההסדר הינו "אוטונומי", אלא גם בתפיסה כי ההסדר עצמו הינו מכשיר נוח לשליטה אפקטיבית באוכלוסייה הערבית. קיומן של עדות שונות בחברה לאומית אחת יוצר בתוך החברה פרגמנטציה, המחלישה אותה[12]. ובכלל, משטר "המילה" נתפס מאז ומתמיד כמכשיר שהשלטון המרכזי פועל באמצעותו במטרה "לנעול" אוכלוסיות במסגרות כדי שיוכל לשלוט בהן. אין תמה איפוא כי הסדר "המילה" והסדרים דומים לו היו מקובלים גם במדינות טוטליטריות ובמשטרים אימפריאליסטיים שהתודעה הליברלית הדמוקרטית היתה זרה להם[13]. הטיעון כי המשטר הבינדתי הוא מכשיר של שליטה בהקשר הישראלי מקבל חיזוק נוסף לנוכח העובדה שאין בו יסודות הכרחיים לקיומו של הסדר אוטונומי, אף שהוא נחשב כך בעיני רבים[14] במקרים רבים, מוסדות הדת של העדות השונות אינם נבחרים על-ידי בני העדה עצמם. הדבר בולט שוב בהקשרה של העדה המוסלמית, שהיא העדה הערבית העיקרית. מוסדות הייצוג של עדה זו בוטלו, וקיימת מדיניות ממסדית נגד החייאתם של המוסדות שהיו קיימים בעבר[15] הקאדים מתמנים לבתי-הדין השרעיים בפיקוח הדוק של השלטון המרכזי, ו"קולה" של העדה בעניין זה הוא מינורי ושולי. נכסיה העיקריים של העדה, נכסי הווקף המוסלמי, נשלטים על-ידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים, בהיותם נכס "נפקד"! על-כן נראה לי שקיומה של העדה במתכונת זו יותר משהוא נראה הסדר של אוטונומיה, הוא נראה הסדר המאפשר שליטה יעילה בעדה, מה שמהדק עוד יותר את הטבעת החיצונית של העדה הדתית.
הצד אחר של המטבע הוא שמתן זכויות ליחיד כדי להשפיע על הנעשה בתוך החברה, כגון הקביעה מי יאייש את המוסדות הרשמיים של העדה, נתפס כמסכן לא רק את המסגרת הדתית של העדה, אלא גם את אפקטיביות השליטה בה. מציאות זו גורמת לחיסון-יתר של היחיד בפני הסדרים ליברליים אפשריים, שהרי כדי שקולו יצליח להשפיע, עליו לפרוץ גם את החומות של המוסדות הקיימים של העדה וגם את חומת השליטה האמורה.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

יונתן יובל "צדק נרטיבי" מחקרי משפט י"ח  322-283.

כהן, נילי "שחרורן של יוסטיציה וקליו – הרהורים על משפט והיסטוריה אגב "הכלה המשחררת" המשפט 13 6

דני סטטמן "ספרות משפט ורחמים" מחקרי משפט י"ח  84-53.

Richard Posner Law and Literature (Revised and Enlarged Edition, Cambridge, Mass, ).

Sarat Austin & Jonathan Simon "Beyond Realism? Cultural Analysis, Cultiral Studies, and Situation of Legal Scholarship" Yale Journal of Law and Humanities vol. 13