‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי אחריות עורך דין בגין עצה לא רשמית?

תוכן עניינים

מבוא    

ההסדרה המוסדית של מקצוע עריכת הדין בישראל              

איפיון העצות המשפטיות              

ייעוץ משפטי בספרים או במאמרים            

ייעוץ משפטי טלפוני        

ייעוץ משפטי במהלך שיחת חולין 

יעוץ משפטי בארגונים התנדבותיים            

יעוץ מרחוק - המדיה האלקטרונית והאינטרנט      

העצה המשפטית האינטרנטית     

השוואת העצה המשפטית האינטרנטית לעצה משפטית בסביבות אחרות       

ייעוץ משפטי בכלי התקשורת המסורתיים - הטלוויזיה, הרדיו והעיתונות      

עילות-התביעה העיקריות בגין אחריות מקצועית   

יחסי עו"ד - צד ג'              

עורכי דין וחובות כלפי הלקוח – ייצוג מקצועי ע"י עורך דין  

פס"ד סילביו נחום- מקום שלא התקיימו יחסי עורך דין       

אחריות מקצועית ניהול סיכונים וביטוח אחריות מקצועית

חבות חוזית של עורך דין 

חבות נזיקית בצד החבות החוזית 

נזיקין, נזק כלכלי טהור ועצה לא רשמית של עו"ד  

המיקום הגאומטרי של הדיון בנזק כלכלי טהור      

עוולת הרשלנות 

הדיון בנזק הכלכלי הטהור             

שיקולי המדיניות             

התפתחות פסיקתית והתפתחות היסטורית            

פיתוחים פסיקתיים בבית-המשפט העליון

נזקים בגין מצג שווא: כאשר המעוול (במקרה דנן העו"ד) מציג מצג שווא      

נזקים בשל הסתמכות על בעלי מקצוע רשלניים: כגון עורכי די שנתנו עצה לא רשמית ברשלנות ונזק כלכלי טהור     

המגמה ושיקולי המדיניות בפסיקת העליון              

פסיקת בתי משפט מחוזיים רלוונטית        

סיכום הנזק הכלכלי הטהור          

ביבליוגרפיה       

בעבודה זו אעסוק בנושא הנמצא באזור הדמדומים של אתיקת עורכי הדין: עצה לא רשמית של עו"ד[1]. התופעה מוכרת בקרב רופאים, וידועה בקרב אנשי המקצוע כ"רפואת מסדרון". אנשים ממתינים לתורם בקופת החולים, או במסדרון מחלקה בבית החולים, רואים אדם עם חלוק, ומוצאים לנכון, לפנות אליו עם שאלה קטנה, בדחילו ורחימו, כמו – מהו הכתם הזה שמכסה את הגב שלי בעשר השנים האחרונות. בתחום המשפט ניתן להניח שהיא נפוצה אפילו יותר, הן משום ריבוי עורכי הדין והנגישות אליהם – כל אדם מכיר לפחות עורך דין אחד - הן משום ההיקף הנרחב של תחום המשפט, הנוגע כמעט בכל תחומי החיים, והן משום קלות הדעת שמייחסים לשאלות כביכול טריוויאליות. לפיחות החל באופן בו נתפס מקצוע עריכת הדין בעיני הציבור ודאי יש חלק בכך. עם זאת, ההשלכות עשויות להיות כבדות משקל והן לא תמיד נלקחות בחשבון, הן ע"י עורך הדין והן ע"י הפונה, שהוא במקרים רבים בן משפחה, חבר אישי, עובד המועסק בסביבת העבודה (כגון מזכירות או אף עורכי דין אחרים שאינם מתמחים בתחום הרלוונטי) וכיוצ"ב.

 נכון להיום, לא ברור מהו הדין החל באשר לייעוץ סלון, אף על פי שהעצה המשפטית נחשבת למהותו של מקצוע עריכת הדין.[2] דורשי העצה המשפטית מחבריהם נמצאים ב"איזור הדמדומים" בין מי שהוא "לקוח" למי שאינו. ישנם רבים הסבורים כי התרחבות התופעה מחייבת את הנמכת הרף ליצירת יחסי עורך דין-לקוח, ואכן, ייעוץ משפטי עשוי ליצור יחסים כאלו גם ללא חוזה מפורש.[3] אולם, נקודת המוצא לעבודה זו היא כי במערכות יחסים רבות בין עורך דין לחבר, או בן משפחה, לא נרצה לקבוע כי נוצרו יחסי עורך דין-לקוח, בכדי שלא להביא לפגיעה בערך הסיוע (?) או לזילות של חובת הנאמנות שחב עורך הדין ללקוחו.[4] לאור זאת, ברצוני לבחון בחיבור זה דוקטרינות משפטיות מתאימות להטלת אחריות על עורך הדין שמייעץ כלפי דורש עצתו שאינו לקוחו.

בעבודתי אתמקד בבחינת חובת הזהירות שחבים עורכי הדין בייעוץ סלון.[5] אטען כי עורך דין המספק מידע חב חובת זהירות כלפי כל מי שעשוי להסתמך על עצתו, גם אם ללא התקיימות יחסי עורך דין-לקוח[6]. כמו כן, נפסק כבר מימים ימימה כי "הקטיגוריות של הרשלנות לעולם אינן סגורות, לעולם אינן נוקשות ולעולם אינן שוקטות על השמרים, אלא נקבעות בהתאם לתחושת המוסר והצדק החברתי והסוציאלי וצורכי החברה המשתנים".

(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא:

 א' מרקוס אומנות הליטיגציה, הוצאת אוצר המשפט, 2017

 Catherine Lanctot, "Attorney Client Relationship in Cyberspace: The Peril and the Promise" 40 Duke L. J 147 

כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו – 1986, ק"ת 1373

Restatement (Third) of Law Governing Lawyers § 16