‏390.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי טיפול דיאדי בעזרת קבוצת הורים וילדים?

תוכן עניינים
מבוא.. 
סקירת ספרות.. 
השפעת תורות פסיכולוגיות על רגשי אשמה הוריים.
הנוכחות ההורית (parental presence) 
סמכות הורית (parental authority)
סמכות הורית מנקודות מבט נוספות.
הסמכות ההורית בעבר ו"הסמכות ההורית החדשה". 
דיאלוג הורים ילדים.. 
היררכיה. 
הצבת גבולות.
הצבת גבולות וענישה. 
מחקר על קבוצת הורים ילדים ספיציפית.
המודל המערכתי-אינטגרטיבי של עבודת בקבוצת דיאדות..
הקשר הדיאדי. 
הקשר עם ובין הורים.
ההקשר המערכתי
תאור הקבוצה והשלבים המקדימים להקמתה. 
תאור התהליך הקבוצתי. 
שלב ההתקשרות וההיכרות.
שלב הבידול. 
שלב הגיבוש והלכידות.
שלב עצמאות מול ויסות.
שלב היישום, ההפנמה וההדדיות.
פרידה וסיום.
מחשבות להמשך הדרך. 
מקורות.

בסמינריון זה יוצג הליך טיפולי שנועד לעזור בהתמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים בגיל הגן. תחילה יוצג הרציונל המערכתי-אינטגרטיבי העומד בבסיס מודל העבודה בפרוייקט, שבמרכזו קבוצה המורכבת מדיאדות של ילד-הורה; בהמשך יסקור החיבור את מטרות הקבוצה, ויתאר את התהליך על שלביו השונים תוך שזירת דוגמאות קצרות. לבסוף, יוצגו מסקנות ומחשבות להמשך העבודה ולפיתוחו של המודל.

המודל שלפיו נבנתה הקבוצה המוצגת נוצר בניסיון לתת מענה לעלייה החדה בשנים האחרונות במספר ילדי הגנים המוגדרים כסובלים מבעיות קשב וריכוז, מבעיות התנהגות, ומקשיי הסתגלות למסגרת הגנית ולדרישותיה. עד להקמת הקבוצה, דרכי ההתערבות שניתנו במסגרת מתי"א לבעיות אלה כללו התערבות ברמה הפרטנית (טיפול לילד, לצד שעות אחדות של ייעוץ והדרכה להורים), או הקמת קבוצות טיפוליות המורכבות מילדים בלבד.
המודל שנבחר לפרוייקט זה הוא מודל מערכתי-אינטגרטיבי, שבמרכזו קבוצה המורכבת ממספר דיאדות: כל דיאדה מורכבת מהורה ומילד שנמצא בחינוך הרגיל ועבר ועדת שילוב. הקמת קבוצה המורכבת ממספר יחידות של ילד-הורה אִפשרה טיפול במספר גדול יותר של ילדים, וכך נתנה מענה למצוקה שנוצרה בשטח. יחידת ההנחיה מורכבת גם היא מזוג, וכוללת שתי מנחות המייצגות שני תחומי טיפול שונים - ריפוי בעיסוק ותרפיה באמנות; לצד כותבת החיבור הנחתה את הקבוצה נירה קניגל, מרפאה בעיסוק מוסמכת.
הנחת העבודה של המודל היא שהכנסת ההורה אל חדר הטיפול תחשוף את דפוסי ההתקשרות ואת דרכי ההתמודדות האופייניות בקשר ילד-הורה, וכי במהלך עבודת הקבוצה ניתן יהיה להתערב "בזמן אמת" במצבים ובקשיים שייווצרו במערכת הדיאדית. בנוסף, ההנחה היא כי פגישות ההדרכה עם ההורים והקשר של מנחות הקבוצה עם הגננת יאפשרו התערבות והשפעה בכל המערכות שבהן הילד לוקח חלק, בהתבסס על תפיסה רב-מערכתית הרואה את הילד כחלק מקונטקסט אישי, משפחתי, וחברתי כאחת.
"אין דבר כזה תינוק (ללא אם)" טען וויניקוט , ובעקבותיו נטען כי טיפול בילד ללא הורה אינו יכול לגרום לשינוי משמעותי בחייו. על אחת כמה וכמה נכון הדבר כאשר מדובר בילדים בעלי קשיי הסתגלות, הנוטים להפר כללים חברתיים מקובלים, ובילדים הסובלים מבעיות קשב וריכוז, מקושי בריסון דחפים, מהתנהגות אימפולסיבית, מהעדר ויסות רגשי, ומקושי בהבנת סיטואציות חברתיות. מצבים אלה יוצרים התמודדויות קשות לא רק לילדים אלא גם להורים, לאחים, לגננות, למורים ולחברים, ולפיכך שינוי דפוסי התגובה של הסביבה מול ההתנהגות הבעייתית הוא חלק חשוב בשינוי.
המודל שלפיו נבנתה הקבוצה כולל ארבעה תחומים אופרטיביים, שלכל אחד מהם הנחות עבודה ומטרות ייחודיות: הקשר הדיאדי בין ההורה לילד, הקשר בין הילדים בקבוצה, הקשר בין הורים בקבוצה, וההקשר המערכתי.
לאור הבנת תפקידם החשוב של הורים בתהליכי שינוי אצל ילדיהם, ובפרט הבנת תרומתם האפשרית לשיפור או שימור בעיות התנהגות (Barclay and Hoffman, 2010), בחרנו לעבוד במודל קבוצתי המשלב עבודה עם הורים. מודל העבודה הקבוצתית הדיאדית נסמך על המודל הדיאדי שפיתחה מרים בן אהרון להבנה ולטיפול בבעיות התפתחותיות (בן-אהרון ושות' ). במודל זה, ההורה והילד נמצאים בו-זמנית בחדר הטיפול, והקשר שביניהם הוא העומד במרכז הטיפול. התהליך הטיפולי מוקדש להבנת היחסים בין הילד לכל אחד מהוריו, ומאפשר הבנה ומודעות למקור ההפרעה, ובכך יוצר פתח לשינוי. בטיפול הדיאדי, המטפל מתבונן באינטראקציה שנוצרת בין ילד להורה, מזהה דפוסי קשר שונים (Bolby) ודפוסים לא מודעים של התנהגות שמקורם בהשלכות ובהפנמות (Friaberg), ומסייע להורה להפוך לנגישים, ובכך לחומרים שניתן לעבוד איתם. ההבנה והמודעות מאפשרות אופציות תגובה חדשות, וכך מתהווה, בתוך המפגש הדיאדי, תהליך מפרה של בניית חוויות חדשות ביחסי הורה-ילד.
מרקמן-סימנס השתמשה במודל הדיאדי לעבודה בקבוצה טיפולית באמנות, וכך יצרה אינטגרציה בין הקבוצה הקטנה – הדיאדה, ובין הקבוצה הגדולה המורכבת ממספר דיאדות. שילוב זה של הדיאדות בתוך קבוצה הרחיב את אפשרויות הטיפול וענה על מצוקת המערכת עקב הפניות רבות. כמו כן, העבודה בקבוצה מענה סיפקה למשתתפים תמיכה, הכלה, אפשרה להם ללמוד מהדומה ומהשונה ביניהם, ולהרחיב כך את מנעד האפשרויות להתמודדות עם קשיים.
בקבוצה הנוכחית, המטרה המרכזית בהתמקדות בתקשורת בתוך הדיאדה הייתה כאמור לשפר את הקשר בין הילד להורה, באמצעות חוויות משותפות שמתרחשות בזמן אמת במהלך מפגשי הקבוצה, מתוך ההנחה שהבנה של דפוסי התנהגות היא הבסיס לשינוי. הנה למשל התרחשות מהתהליך הקבוצתי שממחישה זאת: אחד הילדים בקבוצה, שהיה תנועתי ופעיל מאוד, התקשה לשבת בסבב הראשוני של פתיחת הקבוצה. אביו נהג לפנות אליו בטון כועס והיה מצווה עליו להפסיק ולשבת בשקט. הילד נבהל, היה מפסיק לרגע ומיד ממשיך, וחוזר חלילה. בסיום הטיפול סיפר האב כי הבין שהתנהגות הילד – חוסר יכולתו לשבת בשקט, נובעת מהתרגשות במצבים ראשוניים, ועכשיו, כשהוא מבין זאת ומשקף לו את תחושותיו, הוא מצליח להרגיעו.
כל ילד בקבוצה הוא חלק מדיאדה, אך הוא בו-זמנית גם חלק מקבוצת הילדים. בנוסף, הוא נמצא גם באינטראקציה עם ההורים האחרים ועם המנחות. מגוון הקשרים והאינטראקציות שנוצרים מאפשר לילדים לקחת חלק בהתנסויות שונות, לראות דרכי התנהגות דומות ושונות לשלהם, ולהיות חלק מאחווה משותפת...

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

בן-אהרון, מ', אבימאיר-פת, א', הראל, ה', קפלן, י"ח, גלט, ד', וינר, מ', וסרמן, א', ורז, ע'  מדריך לטיפול דיאדי: אם-ילד ואב-ילד. חיפה. הוצאת אוניברסיטת חיפה.

וויניקוט, ד',  משחק ומציאות, תל-אביב, עם-עובד.

מרקמן סינמנס ד', תיאור מודל של התערבות ע"י טיפול באמנות בקבוצות הורה-ילד לילדים מעוכבי רישום. תרפיה באמצעות אומנויות, כרך 1(2) 34-50.