‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי  הזכות לחופש ביטוי- במשפט בינלאומי ובמשפט הישראלי?

תוכן עניינים

תקציר

פרק 1-מבוא

1.1 חופש הביטוי-הגדרה

1.2 חיוניותו של חופש הביטוי

1.3 הצורך להגביל את חופש הביטוי

1.4 גבולותיו של חופש הביטוי

1.5 ההתנגשות בין חופש הביטוי לאינטרסים אחרים

1.5.1 חופש הביטוי מול בטחון המדינה ושלום הציבור - ערכים מתנגשים

 1.5.2 חופש הביטוי מול הזכות להגנת הפרטיות – ערכים מתנגשים

פרק 2- חופש ביטוי במשפט בינלאומי ובמשפט הישראלי

2.1 חופש ביטוי במשפט בינלאומי

2.1.1 מסמכים ראשיים שנוגעים לזכויות האדם הבינ"ל

2.2 חופש ביטוי במשפט הישראלי

2.2.1 הבסיס השיפוטי לחופש הביטוי בישראל

2.2.2. מעמדו הנורמטיבי של זכויות האדם על פי חוקי היסוד

2.3 חופש ביטוי בפסיקה הישראלית

2.4 המהלך  החקיקתי של חופש הביטוי ועיגון חופש הביטוי כזכות חוקתית בישראל

פרק 3- סיכום

רשימה ביבליוגרפית

אחד מביטויי החופש החשובים ביותר, אשר בלעדיו לא ניתן להגדיר מדינה דמוקרטית, מתגלם
בעיקרון היסודי -חופש הביטוי, אשר נשען במחשבה המדינית על חופש המחשבה האנושית.
מובן אפוא כי חופש זה הינו ערך חשוב ומרכזי לפרט ולחברה שכן בני האדם שונים זה מזה
בהשקפתם, אמונתם, דעותיהם וטעמם ולכל אדם באשר הוא אדם יש צורך לבטא את עצמו
ולהביע את דעותיו ורגשותיו. מקובל אפוא להצביע על ארבע "הצדקות קלאסיות" לחופש הביטוי: מימוש עצמי, בירור האמת, יישום ההליך הדמוקרטי ויציבות חברתית. הכרה בחופש ביטוי רחב אין פירושה כי חופש הביטוי נטול כל הגבלות. יש להתחשב גם בעקרונות יסוד אחרים הידועים כעדיפים מאלה המובטחים על ידי מימוש עיקרון חופש הביטוי: כגון בטחון המדינה ושלום הציבור, כבוד האדם, זכות הקניין, טוהר השיפוט ועוד. אם כך חופש הביטוי הינו יחסי.

זכויות אדם מוכרות במשפט הבינלאומי כזכויות אוניברסליות, שכל אדם באשר הוא אדם זכאי להן. משמעות ההכרה הזו היא, כי מדובר בעניין המצוי מעל, או מחוץ למשפט הפנימי ולשליטה הפנימית של כל מדינה. תביעה ממדינה שלא להפר את זכויות האדם לא תיחשב אפוא כהתערבות בענייניה הפנימיים של המדינה. במהלך המחצית השניה של המאה ה-20 התפתחה מערכת עניפה של אמנות בינלאומיות בדבר זכויות האדם, שמטרתם להגדיר מערכת של נורמות וסטנדרטים שלגביהם קיימת הסכמה רחבה בקהילייה הבינלאומית. חופש הביטוי מעוגן במספר אמנות בין-לאומיות, ובראש בראשונה בהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם.

חופש הביטוי הוכר כזכות יסוד בסיסית מאז שנותיה הראשונות של מדינת ישראל.
עיגון לעקרון זה נמצא בפסיקה כחוט השני החל בפס"ד קול העם המיתולוגי וכלה
בפרשת שניצר. ומאז הולכת וגוברת בישראל ההכרה בחשיבותו של חופש הביטוי.
בתי-המשפט חזרו והדגישו - מאז פסקי-הדין המונומנטליים של השופט אגרנט בפרשת קול העם
ושל השופט שמגר בפרשת חברת החשמל - כי חופש הביטוי הוא "ציפור הנפש של הדמוקרטיה", כי יש לו "מקום של כבוד בהיכל זכויות היסוד של האדם", וכי הוא זכות "על" "עילאית".
כמובן, לא כל ביטוי המכוסה על-ידי חופש הביטוי הוא ביטוי מוגן במשפט הישראלי. הפסיקה שלנו הבחינה יפה בין היקפו של חופש הביטוי לבין מידת ההגנה הניתנת לחופש הביטוי.
אכן, ככל זכות חוקתית, גם חופש הביטוי אינו חופש מוחלט. בתי-המשפט חזרו והדגישו כי חופש
הביטוי הוא חופש יחסי. בכך באה לידי ביטוי התפיסה כי חופש הביטוי, עם כל חשיבותו, אינו הערך היחיד במרקם החיים של חברה ומדינה. לצדו של חופש הביטוי עומדים ערכים נוספים. בעבודתי ארחיב ואתמקד בנוגע להתפתחות עקרון היסוד של חופש הביטוי שקנה לו אחיזה חריגה וייחודית בפסיקה הישראלית, שהשפיעה גם על התוצר הסטטוטורי והחוקתי בארץ מעבר לעקרונות אחרים יצירי הפסיקה.

(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא:

 מיל ג'ון סטיוארט, "על החירות", ירושלים, מאגנס.

רובי סיבל, "משפט בינלאומי" המכו למחקרי חקיקה