‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי המבוא המהותי לדיני החוזים?

סעיף 1 לחוק החוזים:   המחוקק חושב שעניין מובן מאליו, שאנו יודעים מהו החוזה. מכאן ניתן לעשות ניתוח לגבי השאלה – מהו חוזה, כי חוק החוזים לא נותן לנו תשובה. ראשית צריך להגדיר הגדרה מהי הצעה ומהו קיבולת.  

סעיף 2 לחוק החוזים: הצעה: שופע ממילות החוק שאדם לא יכול לכרות חוזה עם עצמו. ולכן ניתן להסיק מכך  שחוזה הוא מוסד חברתי. הוא נערך בין אנשים ולא בין אדם לעצמו.

סעיף 5 לחוק החוזים: קיבולת: הניצע הוא זה שמציעים לו את ההצעה. כדי שיהיה קיבולת צריכה להיות תקשורת בין הניצע לבין המציע. המציע – מציע, הניצע – מקבל, ואם הוא מקבל – נכחד חוזה.

הגדרת החוזה לפי ה – Restatement האמריקאי:

ה – Rest מגדיר וקובע  שחוזה הוא למעשה הבטחה – למעשה קיימת התחיבות לעשות משהו בעתיד או אוסף של הבטחות שמוכיח מחויבות מצד המבטיח תוך הבנה שהאדם שהובטח לו מסתמך על ההבטחה והדין מעניק תרופה בגין הפרת ההבטחה.

הגדרה נוספת של המושג חוזה: חוזה הוא למעשה הסכם שניתן לאכוף. יש לחוזה שני מרכיבים: "הסכם" – מתבסס על הסכמת הצדדים ותולדה של רצונותיהם. דרושה הסכמה מודעת ומכוונת של הצדדים ליצור קשר משפטי וחוזי מחייב. "אכיף" – כל חוזה הוא הסכם, אך לא כל הסכם הוא חוזה. החוזה הוא ביטוי לרצון הצדדים, שקיבל אישור של המחוקק.

מדוע כורתים חוזים?

הנחתה העיקרית של כריתת חוזים היא ביצוע חליפין במובנה הרחב של המילה. צד אחד נותן משהו אחד, והצד השני מקבל משהו אחר בתמורה. הצורך, בכל זאת, מכריתת חוזה נובע מהעובדה שחוזה הוא הסכם הצופה פני עתיד, והפחד הוא שדברים שסוכמו לטווח הארוך, יתבטלו. ישנו חשש מחרטה כי אם צריך לקיים פעילות בעתיד המצב יכול להשתנות ואנשים יכולים להתחרט. אך אם קיים חוזה בכתב, אז ברור לכל אחד מהצדדים  מה נדרש, וזה פותר את בעיית החרטה. יש גם חשש שתיווצר מחלוקת, ולכן יש צורך להגדיר במדויק מה צריך כל צד לעשות במעמד כתיבת החוזה. לכן החוזה משרת תפקיד כלכלי מאוד חשובה בכך שהוא מאפשר לצדדים ליטול על עצמם מחוייבויות לגבי העתיד, בשעת כל אחד מהצדדים יודע שאם הצד השני יפר את התחייבותו, הוא יוכל לתבוע אותו בגין ההפרה בבית המשפט.

התפקיד הכלכלי של החוזה בכך שהחוזה מביא ל:

1. הקצאת מקורות – כיום הכלכלה היא "של התמחות", כלומר חוזים מקלים ונותנים את הפוטנציאל לבצע את כל הפעילות הכלכלית של הקצאת מקורות.
2. 2.       חלוקת סיכונים – עקב כך שישנה פוטנציאל ולא קטנה שיכולה להתעורר בעייה בעתיד, עורכים חוזה ובכך יש  חלוקת סיכונים בין הצדדים.  

תפקידם של דיני החוזים:

1. פרשנות כוונות הצדדים –לא כל מי שערך חוזה שנראה על פניו חוזה ברור, יכול להיות מופתע ולגלות לאחר מכן כחוזה שקשה לקבוע מה הוא אומר. דיני החוזים קובעים כללי פירוש, איך לפרש את החוזה.
2. קביעת גבולות מותר ואסור – מחד דיני חוזים באים להבטיח לצדדים שליצור הסכם מחייב (חוזה), שבאם יופר על ידי מי מהצדדים ההפרה  מקנה תרופות לצד הנפגע, מצד שני הם מגבילים את חופש התמרון של הצדדים (אסור לכפות, אסור להטעות, אסור לרמות, סור לנצל מצב שאחד הצדדים במצוקה).
3. קביעת תרופות בגין הפרת חוזה – משפט זה בא ללמד אותנו שכך מסדירים מה עלול להתרחש אם אחד הצדדים הורתע מבצוע ההתחייבות שנטל על עצמו.
4. הסדרת מצבים שהצדדים לא צפו –אם הקונה בחוזה נרתע או התחרט, רק בתי משפט ודיני החוזים צריכים להכריע בעניינו.
5. השלמת החוזה באמצעות הוראות חוק משלימות – על פי חוק החוזים ישנה השלמה למה שהצדדים לא הזכירו בחוזה. 

(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא:

ידין ש'. רגולציה חדשה: מהפכה במשפט הציבורי (2018, הוצאת נבו)

פ' נרקיס הבית המשותף, הוצאת אוצר המשפט (2017)

נתנאל מונדר חוק הגנת הצרכן ותקנותיו - הדין, ההלכה, התיאוריה והמעשה, הוצאת אוצר המשפט (ספטמבר 2017)

תח