‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באים לידי ביטוי הידיעה ואי הידיעה של דברים ברמת הפסיכולוגיה והפילוסופיה?

תוכן עניינים

מבוא.. 4

לדעת.. 6

לא לדעת.. 7

לדעת זה לכאוב. 8

לדעת זה להסתכן 9

לדעת זה לשאת באחריות.. 10

לדעת זה לדעת שאינך יודע. 11

התשוקה לא לדעת - דוגמא קלינית.. 12

לדעת שאינך יודע. 13

להיפגש עם הבלתי-ידוע. 14

להיפרד מהמוכר. 15

להתמודד עם פגיעה נרקיסיסטית.. 16

הקושי לשאת את אי-הידיעה - דוגמא קלינית.. 17

הקושי של המטפל לא לדעת.. 18

הימנעות מפסבדו-ידיעה.. 20

סיכום.. 25

ביבליוגרפיה   28

ידע חדש יכול להיראות לאדם כברכה או כקללה ולעיתים הוא נחווה כשילוב של שניהם. כך, למשל, מספר הסופר ריימונד קארבר על אדם שלא יודע שהוא בעצם ממקום אחר, מקום שמעולם לא היה בו. הוא כואב כל חייו, נופל שוב ושוב ואז ברגע של חסד מגלה שיש מקום כזה, המקום שלו. הוא זוכה לראות "שיש חיים טובים מאלה שהוא חי עכשיו. וגם, כמובן, באותו הרגע הוא גם מבין שהוא חי בגיהינום" . חיבור זה עוסק בתשוקה לא לדעת, כמו גם בקושי לשאת את הידיעה שאינך יודע. לאורך השנים עלו נושאים אלו פעמים רבות בהקשרים שונים בספרות הפסיכואנליטית וחיבור זה בא לאסוף את אוצרות הידע הללו, כדי להפוך אותם לחלק מעולמו הפנימי של הקורא. על הקורא, כמובן, יהיה להשתחרר מידע זה בשלב מאוחר יותר, על מנת שיוכל להיפתח מחדש לאי-הידיעה.

לדעת

כאשר חווה הושיטה ידה אל פרי העץ האסור, היא ביטאה את אחד הרצונות האנושיים הקמאיים ביותר: לדעת. פרויד (9) מתייחס לתשוקה לידע כאל דחף ומסביר שדחף זה מתחיל להתעורר בשנה השלישית לחיי הילד, כאשר חיי המין שלו "מגיעים לפריחתם הראשונה" (עמ' 63). ת'ורנר (10) כותב כי בחיבוריה המוקדמים הדגישה גם מלאני קליין את המקור הליבידינלי של הדחף לידע, אך בהמשך היא שמה יותר דגש על הקשר בין סאדיזם לבין סקרנות ורצון לידע. קליין טוענת כי הסקרנות הראשונית מכוונת כלפי רחמה של האם ותכולתו (אפשר לומר שזהו הרצון הראשוני "לדעת אישה") ונוצרת מתוך המשאלה להשתלט על תוכנוֹ. למרות ההבדלים בהנחותיהם של פרויד ושל קליין לגבי מקור התשוקה לידע, המשותף לשניהם הוא אמונתם בחשיבות דחפים בלתי-מודעים של הסתמי (id) בהקשר זה.

יש לציין כי ממצאי מחקרים על בעלי-חיים שהחלו בשנות ה-50 מאתגרים את התפיסה הקלאסית של תיאוריית הדחף, משום שהם מצביעים על קיומה האוטונומי של הסקרנות אצל בעלי-החיים (11) וכך גם ממצאים המלמדים שכבר בחודש הראשון לחייו מתנתק התינוק מהאכילה מפעם לפעם בכדי לבחון את סביבתו בסקרנות (11).

בין אם נאמין שהתשוקה לדעת קשורה בדחפים קמאיים ובין אם נאמין שהיא עומדת בזכות עצמה, לא נוכל להתכחש לכך שלצידה, שלובה יד ביד, התשוקה לא לדעת.

לא לדעת 

אי-ידיעה מכוונת יכולה להיות ספציפית ומוגבלת לתחומים מסוימים או רחבה ובלתי-ממוקדת. במקרה השני ניתן לדבר על פסבדו-טיפשות, אותה ניתן להגדיר כאינהיביציה המאופיינת בנטייה כללית לצמצום במידת הסקרנות, ההתעניינות האינטלקטואלית והפיקחות ביחס לפוטנציאל האדם (12). מנגנוני הגנה שצוינו בהקשר לאי-ידיעה כוללים, בין היתר, את ההדחקה, ההכחשה, ההדחיהdisavowal) ) והניתוק (13).

הגישה הפרוידיאנית הקלאסית מתייחסת להתנהגות הגנתית כאל מצב שבו האדם יודע ולא יודע בו-זמנית כי הוא רואה, זוכר, חושק, או מרגיש משהו שהוא מאמין שעלול להעמיד אותו בסכנה. על-פי גישה זו האדם מרמה את עצמו פעמיים על-ידי כך שהוא מצליח, בשלב הראשון, לא לדעת באופן מודע את מה שהוא למעשה יודע באופן לא-מודע, ובשלב השני על-ידי כך שהוא מצליח לא לדעת באופן מודע שהוא יוצר את הפיצול הזה בין ידיעה ואי-ידיעה (14).

פינק (15) מסביר כי לאקאן חושב שכשם שמטופלים אינם מגיעים לטיפול עם רצון כנה להשתנות, כך הם אינם באים עם רצון כנה לידיעה-עצמית. למרות שבפתח הטיפול הם מצהירים על רצון לדעת מה השתבש בחייהם, מה הסיבה שהם ממשיכים לירות לעצמם ברגל, מדוע מערכות היחסים שלהם קורסות וכיוצא באלה, לדעתו של לאקאן עמוק יותר בתוכם קיימת משאלה לא לדעת את התשובות לשאלות הללו. כאשר מטופלים עומדים על סף הגילוי של מה הם עשו, או עושים, בכדי לחבל בחייהם, טוען לאקאן, הם לעיתים קרובות מתנגדים להתקדמות ובורחים מהטיפול. לדידו של לאקאן העמדה הבסיסית של המטופל היא עמדה של סירוב לידע, רצון לא לדעת. המטופל רוצה שלא לדעת כלום על המכניזמים הנוירוטיים שלו, על הלמה והאיך של הסימפטומים שלו. לאקאן אף מרחיק לכת ומסווג בורות כתשוקה עזה מאהבה או שנאה: התשוקה לא לדעת.

תפיסה שונה מזו של הגישה הקלאסית היא זו שמייצג הירש (16), תפיסה המאמינה כי חלק גדול מהמתרחש במהלך תקופת התפתחותו של האדם אינו מודחק אלא פשוט לא ניתנת לו תשומת לב ולכן הוא נותר לא ידוע. כלומר, הלא מודע אינו מכיל רק תכנים שנהדפו מהמודע, אלא גם תכנים שמעולם לא נכנסו למודע מלכתחילה, באופן מכוון או בלתי-מכוון. המשך אי-הידיעה או אי-החשיבה של "הידוע שלא נחשב" במונחיו של בולס (17), פוגעת לדברי הירש ביכולת להתפתח ולבצע היפרדות, אינדיבידואציה ומימוש של הפוטנציאל לאהוב ולעבוד.

אם אומנם הרצון לידע הוא טבעי ואוניברסאלי ואי-הידיעה מעכבת את ההתפתחות, כיצד זה שפעמים כה רבות אנשים עושים מאמץ לא לדעת? נראה שהדבר נובע מכך שהידיעה נתפסת ככזו שעלולה להביא עימה כאב, סכנה, אחריות כבדה ומודעות מטרידה לכך שיש לא מעט דברים נוספים שאיננו יודעים.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

1. פרויד ז. שלוש מסות על התיאוריה של המיניות. בתוך: מיניות ואהבה. תל-אביב, עם עובד

1. יאלום, א. מתנת התרפיה. תל-אביב, כנרת

1. פלד א. פסיכואנליזה ובודהיזם. תל-אביב, רסלינג

1. Mann, G., Emotional blindness and its transformation. Psychoanal. Rev., 94: 101-123.
2. Mills, J., Lacan on paranoiac knowledge. Psychoanal. Psychol., 20: 30-51.
3. קארבר ר., שירים. תל-אביב, מודן.
4. Alter, I., On novelty and exploration in the psychoanalytic situation. Psychoanal. Contemp. Thought, 19: 611-630.