‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באים לידי ביטוי ילדים ומתבגרים עם נטייה אנטי חברתית?

כשהרהרתי לפני ההרצאה שנקראתי לתת לאנשי חינוך מהחינוך הבלתי פורמלי, חזרתי במנהרת הזמן שנים רבות אחורה, לימים בהם הייתי אני חלק מהחינוך הלא פורמלי. הייתי אז סטודנט לפסיכולוגיה והנחיתי מטעם העירייה עם עוד סטודנטית קבוצה של ששה ילדים בני 8. קראו לזה "חונכות קבוצתית". נפגשנו עם הקבוצה לאורך השנה לטיולים, משחקים ופעילויות חברתיות כיפיות. הקבוצה התנהלה מאד יפה ונפשי נקשרה בנפשו של אחד הילדים, רמי, בן להורים גרושים שאביו שמר על קשר רופף מאד אתו. לקראת סוף השנה הודענו שהקבוצה עומדת להסתיים בעוד חודש. השתררה שתיקת תדהמה קצרה, שאחריה זינק רמי ממקומו, רץ לקראתי והתנפל עלי באגרופים. באופן אינסטינקטיבי הרחקתי אותו ממני, אבל תוך שנייה התעשתתי, אחזתי בו, קירבתי אותו אלי וחיבקתי אותו בכוח, תוך שהוא ממשיך להכות אותי בידיו הקטנות. כך עמדנו כדקה עד שמכותיו נחלשו, הוא פרץ בבכי וכמו נמס בזרועותי. עמדנו עוד דקה או שתיים חבוקים, ואז הושבתי אותו בצד והתחלנו לדבר...

הסיפור הזה הוא אמיתי לגמרי, אבל הוא גם משל: הוא מתחיל עם ילד שבא מבית הרוס והוא ממשיך במפגש של אותו ילד עם קבוצה שיש בה שתי דמויות בוגרות מיטיבות. מעין משפחה מתפקדת לפרק זמן מסוים. בתוך הקבוצה נקשר הילד אל דמות אב שכל כך חסרה לו, ואולי חווה דרך הקשר משהו שלא היה לו מעולם, או שהיה פעם ונפסק טרם זמנו. אז מגיעה ההודעה על סיום, אולי שחזור טראומטי של מצב בו משהו שיש לך נלקח ממך, ומתעורר כאב בלתי נסבל וזעם נורא על הנטישה הזאת, על האובדן החוזר שמתרחש כאן ועכשיו. הרבה מאד תלוי עכשיו בתגובת המבוגר. האם יבין את התוקפנות הזאת? האם יגיב אליה באופן מותאם?