‏290.00 ₪

שאלת המחקר

מה הקשר בין תפיסת תופעת החלימה לבין מאפיינים אישיותיים על פי הטיפולוגיה של יונג?

תוכן עניינים

מבוא. 

החלום: מהות, משמעות ומאפיינים.

הגדרות שונות לחלום

תיאוריות על החלימה

תורת הטיפוסים של יונג 

שיטה

נבדקים

התפלגות המין

מכשירים

א. "שאלון רמת הזכירה של החלימה"

ב. "שאלון העדפת הגדרת החלום"

ג. THE KEIRSEY TEMPERAMENT SORTER II 

הליך.

מערך.

ד י ו ן

רשימת מקורות.

מחקר כמותני 

חלק עיקרי בספרו של יונג מוקדש לתאור האקסטרוברסיה והאינטרוברסיה הנחשבות לדעתו כעמדות אנושיות בסיסיות. יונג טען, כי העובדות כפי שהוא למד אותן מנסיונו מראות, שמדובר בתופעה כללית בעלת תפוצה מקרית, ולכן אין זה יכול להיות תולדה של שיפוט הכרתי או כוונה מחושבת, אלא זה חייב להיות תוצאה של איזשהו גורם אינסטינקטיבי לא מודע. בעיקרן, עמדות אלה הן גישות רחבות המאפיינות צורה מסויימת של התכוונות הנפש למציאות ולעולם. הן מכוונות, בחלקן באופן בלתי מודע, את מכלול החוויות של האדם, והן בעלות השפעה דומיננטית על המרכיבים האישיותיים וההתפתחותיים שלו. יונג מציין כי אין בקיום מוחצן טהור או מופנם טהור, אלא שקיימת מזיגה בין שתי העמדות בכל אדם, כי שתיהן נחוצות לו על מנת לשרוד ולתפקד. אף שסבר שסוג הטיפוס שעמו נמנה האדם מקורו בגישות שהתפתחו בראשית ילדותו, ניתן למצוא אצל כל אדם עדויות לשימוש בשני המנגנונים. בכל מוחצן יש צד מופנם וההיפך, אבל העמדה המועדפת על כל אחד תכיל את רוב הכוח והשניה תהיה ב"מיעוט המדוכא". העמדה המועדפת תבוא לביטוי באישיות המודעת ותשקף את המטרה, הרצון וההישג של האישיות המודעת, והיא מתגלה תמיד באופן ספונטאני, חיובי וקונסטרוקטיבי. בעוד הגישה השניה, המנוגדת לה, המהווה את "המיעוט המדוכא", מצויה רק באופן חלקי במודעות. ברובה היא מתקיימת ברמה של הבלתי מודע ועלולה לשאת אופי שלילי, לא מפותח ופרימיטיבי. כך, בהתאם לתפיסה של יונג בקשר להפכים הקיימים באישיות האדם, כל מי שמוחצן במודע למשל, הוא מופנם בלא מודע וההיפך. בעיקרון, כל אדם חי ומסתגל למציאות בעיקר באמצעות אחת משתי הגישות הדומיננטיות בנפשו. לכן, טען יונג, כי באמצעות החלומות והפנטזיות ניתן לחשוף את האקסטרוברט החבוי באינטרוברט ולהיפך. יונג, כמשתמע, ייחס מידת חשיבות שווה לשתי העמדות משום שהוא הכיר בצורך שקיים אצל האדם להיות בקשר, מצד אחד עם עולמו הפנימי הגורם לו להפנות פנימה את הליבידו שלו, ומצד שני עם עולמו החיצוני, המביא אותו להפנות החוצה את הליבידו שלו.

העמדה המוחצנת היא האוריינטציה המכוונת כלפי חוץ. לפיה, האנרגיה הנפשית מושקעת בארועים ובאובייקטים שבסביבה החיצונית ומושפעת על ידם. לפי יונג, המוחצן הטהור (כטיפוס תיאורטי) הוא זה המאפשר לעצמו להיות מכוון בהתנהגותו ותגובותיו על ידי העובדות. חשיבתו, הרגשותיו ופעולותיו מושפעות ישירות ובצורה בלתי אמצעית מן הקורה בסביבתו המיידית או המרוחקת, והוא נוטה להצמד לכאן ולעכשיו. הוא מפנה כלפי חוץ מידה רבה של מודעות וקשב. החלטות ופעולות נקבעות בדרך הרגל לא על ידי נקודת השקפה סובייקטיבית אלא על ידי התנאים האובייקטיביים. האובייקט, ולא הדעה האישית, הוא המשחק תפקיד קובע בהכרה שלו. הוא קונפורמי, חברותי, מסתגל בקלות לנסיבות, ואין הוא משקיע מאמץ לפרוץ מעבר לגבולות אלה. המוחצן אינו תופס את גופו כגורם חיצוני ולכן גם לו הוא מקדיש תשומת לב מועטה (הראל).

העמדה המופנמת משקפת אוריינטציה נפשית המופנית כלפי פנים, כלפי עולמו הפנימי של האדם. כאן מושקעת האנרגיה הנפשית יותר בפנימיות הפרט ובהתנסויותיו וחוויותיו האישיות, ונסוגה מן האובייקט החיצוני. המופנם כטיפוס טהור, קשוב לעולמו הפנימי בעקבות חוויות שהוא חווה. הוא יותר עסוק בבחינת איכות החוויות לגביו מאשר במהות החוויה עצמה. המציאות האובייקטיבית בעיניו פחות חשובה מהאופן בו הוא חווה אותה. דעותיו מושפעות מן המתרחש בפנימיותו והוא מקנה להן משקל רב יותר מאשר לדעת הסביבה. מכאן, שהוא מכוון במכלול התנהגויותיו בעיקר על ידי הרשמים הפנימיים ולא על ידי המאורעות עצמם. המופנם נוטה גם לחיות במחשבות ובחלומות, ומעדיף את עולם המחשבה והרעיונות על עולם המעשה ומתמקד בו, והוא ניחן גם בעומק חשיבתי ורגשי רב יותר. הוא ידוע כנון-קונפורמי וכמי שפחות מעורב חברתית.

בצד שתי העמדות הבסיסיות של האישיות המשיך יונג לחלק את האנשים לארבע קטגוריות נוספות, הן ארבע הפונקציות הנפשיות, כאשר כל תפקוד מאופיין באוריינטציה ספציפית להבנת הארועים וההתנסויות בסביבה. תפקוד החישה – מערב התייחסות לעולם באמצעות החושים, מאפשר קליטת מידע מהעולם, אך אינו מאפשר ארגון או הערכה של המידע. החישה היא צורת תפקוד פסיבית, ראשונית במידת מה. החושים שלנו פועלים כמעט תמיד בערותנו וחלקית בעת השינה. החישה היא הפעולה המוכיחה לנו שדבר מה קיים ברמה הפרקטית, אך אינה אומרת מהו הדבר. בעל ההכרה החושית יתמקד בראייה ובקליטה של הפרטים המוחשיים של הדברים. תפקוד החשיבה – נוגע לנטייה להתייחס לעולם דרך רעיונות ואינטלקט. החשיבה מגדירה את הדבר שאנו קולטים, מעניקה משמעות הגיונית לדברים הנרשמים בתודעתנו. נותנת להם שם, מבדילה בינם לבין דברים אחרים על ידי ארגון וסווג ויוצרת קשר סיבתי בין הדברים. החשיבה מתאפיינת בעקביות, באובייקטיביות, וביכולת להגיע למסקנות ולהחלטות באמצעות ניתוח ושקלול נתונים. באמצעותה נוצרת התפיסה ונוצר השיפוט. הטיפוס החושב ניגש לפתור בעיה על ידי ניתוח לוגי. תפקוד הרגש – מתייחס לתגובה לעולם על בסיס האיכות האפקטיבית של התנסויות הפרט בארועים השונים. הרגש מעניק ערך או שיפוט סובייקטיבי לדברים שאנו חשים, חווים או רושמים בתודעתנו. הוא קובע את היחס שיש לנו כלפי הדברים ומה ערכם בשבילנו, כמו , האם זה רצוי או נעים לנו או ההיפך. הטיפוס ההרגשתי אינו מתמקד בפתרון הבעיה, אלא בהיבטים האנושיים שלה, בהרגשות שהיא מעוררת. תפקוד האינטואיציה – הולך מעבר לכל התפקודים ההכרתיים, ומסתמך על חוש הבנה פנימי יותר. מקור האינטואיציה הוא בבלתי מודע, במה שאינו מעוגן במציאות החיצונית, והיא קשורה בגורם הזמן. זוהי תפיסה ספונטאנית של האמת או העובדות באופן שלא ניתן להסבר בדרך הרגילה, כלומר, בתהליך של ניתוח שכלי מודע, אלא באופן של הברקה, תובנה, או התגלות פנימית פתאומית, שיכולה להיות מכוונת גם לאירועים בעתיד, ובמקרים רבים יכולה גם להופיע בתמונות. האינטואיציה מגלה את היחסים האפשריים והמשמעויות הגלומות בדברים. הטיפוס האינטואיטיבי מחפש משמעות מעבר לפרטים, רואה דברים מעבר לראייה המיידית. יש לו הרגשה פנימית לגבי דברים והוא מעוניין באפשרויות הטמונות בדבר מה יותר מאשר בדבר כפי שהוא עכשיו. הוא ירצה לתפוס את מהות הנושא.

יונג חילק את ארבע צורות התפקוד לשתי קבוצות: הוא כינה את שתי הפונקציות התפיסתיות חישה ואינטואיציה פונקציות אי-רציונליות, משום שהן מעבר לתחום ההגיון. את הפונקציות חשיבה ורגש הוא תפס כקבוצת הפונקציות הרציונליות, משום שהן מייצגות שני אופנים של עשיית החלטות. החשיבה מקשרת בין רעיונות באמצעות מושגים מושכלים, והרגש מנהל את עשיית השיפוט באמצעות שקילת הערכים האישיים והחברתיים. בסיכומו של דבר, יונג מדבר על שמונה טיפוסי אישיות כאשר ארבע הפונקציות יכולות להיות מחוברות לכל אחת משתי העמדות המוחצנת או המופנמת. הרחיבו את גלריית הטיפוסים לששה עשר על סמך התייחסותם למימד הקוטביות בין תפיסה לשיפוט. לפי McCaulley מצאו מאיירס ובריגס, כי תיאוריו של יונג את הטיפוסים קשים לזיהוי, במיוחד כחלק מתהליך הזיהוי בחיי היום-יום. חלקית, משום שהתיאוריה שלו צמחה מתוך ההתבוננות במטופלים שלו, וחלקית משום שיונג התמקד בעיקר בתיאור הפונקציה הדומיננטית ובעמדה המועדפת, ללא התיחסות לאפקט המאזן של הפונקציה המסייעת. התיאורים של מאיירס ובריגס וכן של קיירסי מבוססים אמנם על תורתו של יונג, אך הם מורחבים על ידי נסיונם כצופים בטיפוסים שונים וכן על סמך מחקריהם הם.

 בדומה לטיפוסי העמדות, יונג הניח כי בכל אישיות קיימים כל ארבעת התפקודים הנפשיים, אלא שאחד מהם בא לביטוי באופן תכוף יותר ברמה הכרתית, והוא דומיננטי יותר על חשבון יתר התפקודים. אצל כל האנשים "מתקיימות שתי הנטיות וארבע צורות התיפקוד במידות ובצורות שונות. בחלקן הן מודעות וחזקות ובחלקן אינן מודעות וחלשות. כשקיימת אצל הפרט העדפה ברורה של אחת מצורות התיפקוד, מתקבל טיפוס תפקוד "מובהק" פחות או יותר" (הראל, . במקביל הוא טען כי קיים ניגוד הן בין החשיבה לרגש והן בין החישה לאינטואיציה. כלומר, לפי תאורו של סטור הוא בנה מעין סכימה של ניגודים המאזנים זה את זה על ידי קונפליקט מתמיד. פרושו, שמי שמסתגל לעולם בעיקר דרך החשיבה, ככל הנראה תפקודו הרגשי חלש וההיפך. ומי שבהרגל קולט אינטואיטיבית את מה שהעתיד צופן לו, קרוב לוודאי שתפיסתו את המציאות המוחשית אף היא חלשה ולהיפך. כך נוצר מערך זוגי של תפקודים מנוגדים זה לזה, כאשר צורת תפקוד אחת מודעת ומפותחת, והמנוגדת לה היא הבלתי מפותחת והבלתי מודעת. הראשונה היא צורת התפקוד העיקרית, והשניה היא צורת התפקוד הנחותה. צורות התפקוד העיקרית והנחותה נמנות על העמדות ההפוכות זו לזו. לכן, כאשר הפונקציה העיקרית היא מוחצנת, תהיה הפונקציה הנחותה המנוגדת לה מופנמת וההיפך. צורת התפקוד העיקרית מקבלת עוצמה ואנרגיה נפשית רבה יותר מיתר התפקודים משום שהיא זאת שהפרט משתמש בה בעיקר. בנוסף, היא גם משמשת כגרעין שסביבו מארגן האדם את אישיותו, ועוזרת לו למקד את הסתגלותו ואת חייו הנפשיים, וגישתו לחיים מושתתת עליה. צורת התפקוד הנחותה לעומתה, מורחקת מן המודעות. היא נותרת לא מפותחת, לא מסתגלת, בלתי נשלטת ופרימיטיבית. היא שואבת את כוחה מן הלא מודע, ועל כן היא אינה נשלטת על ידי ה"אני" מצד אחד, ונגועה בתוכני הלא מודע הקולקטיבי מצד שני. כאמור, אין בנמצא מי שניתן להגדירו כבעל צורת תפקוד אחת טהורה. תמיד קיימות צורות תפקוד נוספות מבין שתי הפונקציות המנוגדות לה על ציר הרציונליות/אי –רציונליות הפועלות לצדה כמסייעות. שתיהן זמינות יותר למודעות מאשר הפונקציה המודחקת. אחת מהן בדרך כלל מפותחת וחזקה יותר ועל כן היא על תקן המסייעת הראשונה, ואילו השנייה המפותחת פחות – המסייעת השניה. שתי המסייעות מפצות ומקדמות את השגת האיזון הפנימי ומונעות בכך הסתגלות נוקשה ולא יעילה. אך גם בין שתי המסייעות יכול להיווצר מצב בו מסייעת אחת מתפתחת יתר על המידה על חשבון המנוגדת לה, מה שעלול לגרום להופעת היבטים שליליים ברמת ההסתגלות לסביבה. לדעתה של Myers-Briggs , חשיבות הפונקציות המסייעות היא בכך, שהמסייעת האקסטרוברטית מאפשרת לאינטרוברטים גישה לעולמם הפנימי ולעולם הרעיונות. חוקרים אחדים לדבריה, אינם מסכימים עם פרשנותה זו, אך היא מציגה תימוכין בדברי יונג עצמו (שם, עמ' 19). בנוסף, לדעת מאייר בריגס (הראל), באמצעות המסייעות, האדם יכול לשלוט בשני סוגי צורות התפקוד: השיפוטיות והתפיסתיות כאחד, בכך מתאפשר לו לקיים תהליכי תפיסה ושיפוט במקביל.

לאור כל האמור לעיל, וכן בהתחשב בגישות תיאורטיות ומחקריות התומכות בקשר שבין אפיוני חלימה ומשתנים אישיותיים [(גיורא, , ויתקין, , Cartwright & Hendriks, אצל: ממון, ), וכן רס, ] , נעשה נסיון בעבודה זו לבחון את השאלה: האם בבחירת גישה מסויימת לתופעת החלימה יש זיקה למאפיינים אישיותיים? שתי הנמקות עיקריות בבחירת הטיפולוגיה האישיותית של יונג לצורך בחינת ההשערה: ראשית, על מנת לשפוך אור נוסף על סוגיית הזיקה בין מאפייני אישיות והחלימה תוך שמירת הרצף של השימוש במשתנה זהה או דומה (בעקבות מחקרה של רס ( ), שבדקה את הקשר בין טיפוסים אישיותיים לפי יונג לסגנונות חלימה). שנית, יונג מצביע על זיקה ברורה, לדעתו, בין מאפיינים אישיותיים לחלימה, לפיה, דרך ניתוח החלומות ניתן לחשוף את האקסטרוברט החבוי באינטרוברט וההיפך. וכאן, בעבודה זו ניתנת הזדמנות לבדוק את הזיקה מאספקט נוסף. אוסיף נקודה מעניינת המובאת על ידי סטור לפיה יונג טען, "כי מה שדחף אותו לניסוח תורת הטיפוסים שלו היה הניגוד שמצא, ואשר השפיע על חשיבתו, בין אדלר לבין פרויד". כהמשך לרציונאל זה, אעז להרהר ברעיון, כי יונג היה מקשר גם בין הגישות השונות לחלימה כפי שהובאו לעיל לבין המאפיינים האישיותיים והגישות הפסיכולוגיות של בעליהן. מכאן, שהשערתי היא, כי קיים קשר בין תפיסת תופעת החלום אצל הפרט לבין תפיסת העצמי שלו כפי שזה מתבטא בטיפולוגיה של יונג.

כן תבחן השערת משנה כתוספת תומכת בהשערה הראשית. ההנחה שברקע השערה זו אומרת, כי כל פרט המגבש תפיסות על תופעות מושפע גם ממידת זמינותן למודעותו בערות, כלומר לזכרונו. לכן יבחן היבט זה של הקשר בין תפיסת החלום לבין רמת הזכרון של החלימה בהתיחסות למימד האישיותי מוחצנות-מופנמות. השערתי הנחלקת לשתיים היא, כי מאחר והעמדה המוחצנת לפי הטיפולוגיה של יונג, מתאפיינת בהשקעת אנרגיה לארועים חיצוניים חולפים, היא תתאפיין ברמות זכירה נמוכות יותר. ומאחר והעמדה המופנמת מתאפיינת בקשב לעולם הפנימי, היא תתאפיין ברמות זכירה גבוהות יותר של החלימה. לפיכך אשער כי המוחצנים ידווחו על כך שאין הם חולמים או חולמים מעט מאד, ואילו המופנמים ידווחו על חלימה רבה או חלימה מדי פעם. וכן אשער כי קיים קשר בין רמת הזכירה להעדפת הגדרת החלימה. בהתאם אצפה כי בקרב המדווחים על רמת זכירה גבוהה או מדי פעם תהיה העדפה גבוהה יותר להגדרת החלימה המשקפת עמדה מופנמת, ואילו בקרב המדווחים על רמת זכירה נמוכה או בכלל לא תהיה העדפה גבוהה יותר להגדרת החלימה המשקפת עמדה מוחצנת.

נבדקים

המדגם כלל 53 נבדקים. 29 מן הנבדקים הן ממין נקבה, ו- 22 ממין זכר (2 לא השיבו). גיל הנבדקים נע בין 18 ל- 82 עם גיל ממוצע של 41.39 (ס. תקן 16.93). התפלגות המין מוצגת בלוח 1.

הנבדקים התנדבו מרצון לאחר פנייתי אליהם. לא היתה דגימה מקרית. עם זאת קבוצת המתנדבים אינה הומוגנית. היא כוללת סטודנטים באו"פ, סטודנטים מאוניברסיטת ת"א, מכרים, שכנים וחברים, וכן מתנדבים שאינם מוכרים לי, שגויסו להתנדבות ע"י מתנדבים אחרים. 

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

Court, Deborah. Qualitative research and intercultural understanding : conducting qualitative research in multicultural settings. Abingdon, Oxon ; Routledge, (2018)

1. שיינפלד ה' . החלום כראי הנפש. תל-אביב, הקיבוץ המאוחד.
2. שתיל, י'  חידת האנרגיה הנפשית. אוניברסיטת תל-אביב: רמות.
3. שקלים, ר'. תורת החלום ביהדות. תל-אביב: בהוצאת המחבר.