‏290.00 ₪

שאלת המחקר

איך השתנה סגנון הבגדים בציור של רובנס בעקבות השינויים שעברה החברה שחי בה במאה ה 17?

תוכן עניינים

הקדמה. 

יצירתו 

סטודיו 

פרק 1:

דיוקנאות נשות האצולה. 

ניתוח תמונות של האצילה דה מידיצ'י 

הפורטרט של מריה דה מידיצ'י

דיון בניתוח הציורים.

סיכום ביניים.

פרק 2 :

דיוקנאות של אשתו הראשונה ושל אמנים אחרים

אופנת הבארוק. 

פרק 3 :

דיוקנאות אשתו השנייה של רובנס. 

ניתוח הציור מות אדוניס. 

ניתוח האופנה בציור. 

ניתוח הציור מות אדוניס.

סיכום

ביבליוגרפיה

רשימת תמונות

נספח תמונות

עבודה זו תעסוק בנושא : האופנה וסגנון הבגדים בציור הפלמי במאה ה-17, תוך התמקדות בשאלה : איך השתנה סגנון הבגדים בציור של רובנס בעקבות השינויים שעברה החברה שחיי בה במאה ה 17?

רובנס הצייר הפלמי הנודע נחשב לאחד מהציירים הפוריים ביותר מתקופת הבארוק, וכיום הוא בין הציירים האירופיים הידועים והאהובים ביותר. תמונותיו מצטיינות בסגנון מפואר[1], המדגיש מרקמים, תנועה, צבעים חיים וחושניות. הוא ידוע בציורים שצייר כחלק מאמנות הקונטרה-רפורמציה, ביניהם דיוקנאות, ציורי-מזבח כנסייתיים, ציורי נוף וציורים בעלי נושאים היסטוריים, מיתולוגיים ואלגוריים. נוסף לעבודתו כצייר המנהל סטודיו גדול ומצליח באנטוורפן, שציוריו פופולריים בקרב אצילים ואספני אמנות ברחבי אירופה, רובנס היה גם הומניסט בעל חינוך קלאסי, אספן אמנות ודיפלומט, שזכה לתוארי אבירות גם מפליפה הרביעי, מלך ספרד וגם מצ'ארלס הראשון מלך אנגליה[2].

ניתן לראות ההתפתחות למשל, בשוני בין ההציורים עם אשתו הראשונה לאשתו השניה. Helena Fourment הייתה מקור ההשראה לדמויות שופעות הבשר ברבים מציורים בשנות השלושים של המאה ה-17, כולל "משתה ונוס"(תמונה מס' 13 ), ו"החלטתו של פאריס" (תמונה מס' 14 ).

הפורטרט של מריה דה מידיצ'י (תמונה מס' 1 )היא דוגמא לשמרנות הקיצונית של האופנה של נשות האצולה. זאת בניגוד לחושניות המתפרצת בדיוקן אינטימי של אשתו השניה "הלן פורמאן בגלימת פרווה" (תמונה מס' 15), נראה כי רובנס ביסס את דיוקנה של אשתו על פסלים קלאסיים של ונוס העירומה, כמו אפרודיטה מקנידוס או ונוס מדיצ'י.

ב1635 קנה רובנס אחוזה מחוץ לאנטוורפן בשם "הט סטן" "האבן", ובילה שם את רוב זמנו. עבודותיו המאוחרות מתאפיינות בציורים אישיים ומשוחררים יותר. בכך בעצם היתה מעין נבואה שהקדימה עצמה לזרם הנאו-קלאסיציזם באופנה שהיה רווח בין השנים 1795–1820 במערב אירופה. נשים לבשו שמלות, לבנות לרוב, שהוצמדו לקו המותן ממש מתחת לחזה והודקו בעזרת סרט צבעוני או מכפלת, ומשם נפל הבד משוחרר עד לקרסול. הסגנון היה יוצא דופן בהשוואה לסגנון הקודם (תקופת רובנס) שהיה מסורבל יותר, בו נלבשו מחוכים שהצרו והידקו את המתניים, ועליהן חצאיות רחבות וכבדות (כגון קרינולינות, חצאיות חישוק וכו'...). לעומת הגזרה הצרה למעלה והרחבה מטה של האופנה הישנה, הדגישו השמלות הנאו-קלאסיות דמויות הקומבינזונים את קו האורך של הגוף ואת צורתו הטבעית של הטורסו. הגזרה נקראה גם בשם "אמפייר" (אנ') על שמה של ג'וזפין, אשתו הראשונה של קיסר צרפת נפוליאון, שתרמה להפצת הסגנון ברחבי אירופה.

במזג אוויר קריר נהגו להתעטף בשאל משולש מבד קשמיר, לרוב בצבע אדום (ממש כמו בציוריו המאוחרים של רובנס) , אותו נהגו להניח סביב מתניהן כאשר היו יושבות. תנוחת הישיבה דמתה יותר להתפרקדות אחורה, חצי הישענות, בחיקוי של הציורים הנאו-קלאסיים המפורסמים.

אם כן המסקנה שלי היא שרובנס היה נביא מבשר אופנתי שהקדים את זמנו.

(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא:

קלימר, כ., "רובנס ואופנת נשים", אוניברסיטת חיפה

ברטוש רון, שרגא ווייל: אמן בחברה. הוצאת ברוש, תל אביב, 2015.

Court, Deborah. Qualitative research and intercultural understanding : conducting qualitative research in multicultural settings. Abingdon, Oxon ; Routledge, (2018)