‏390.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי העברה נגדית?

תוכן עניינים

מבוא.. 

תופעת ההעברה הנגדית..

4 גישות - העברה נגדית..

הכלה.

הכלה של המטפל את המטופל.

החוויה הרגשית הכפולה – של עצמי ושל הזולת.. 

מקרה בוחן - העברה נגדית בתרפיה באמנות.. 

אמנות כטיפול - Art as therapy. 

פסיכותרפיה בשילוב אמנות – Art psychotherapy. 

העברה נגדית בתחום הטיפול באמנות

מחקר איכותני ראיונות 12 מטפלים

סיכום

מקורות

בנושא הפסיכולוגיה והתרפיה מתנהל דיון תאורטי בשאלה: אם תופעת ההעברה הנגדית היא חלק מהטיפול באמנות או מושג מושאל מתחומי הפסיכותרפיה והפסיכואנליזה. מצב זה הוביל לחסר מהותי בתאוריה ספציפית של העברה נגדית בתחום התרפיה באמנות ובהתמקדות בנושא זה במהלך הכשרת מטפלים באמנות. תוך כדי עבודתי כמטפלת מתחילה נתקלתי בתופעה זו ובקושי להבין, לעבד ולהמשיג אותה. קושי זה דחף אותי לחקור איך מתמודדים בפועל מטפלים מנוסים בתרפיה באמנות עם תופעת ההעברה הנגדית ומה מסייע להם לעבד ולהכיל את רגשותיהם.

במהלך המחקר ראיינתי כ-12 מטפלים מנוסים אשר שיתפו אותי בסיפורי מקרים יוצאי דופן אשר עוררו בהם רגשות קשים של העברה נגדית. מטרת המחקר הייתה להבין מהן הדרכים בהן הצליחו המטפלים לעבד את רגשותיהם ולהכיל אותם בצורה שגרמה לבסוף לטרנספורמציה רגשית חיובית בטיפול. מחקר זה הוכיח את החשיבות של חקירה והבנה של מושג ההעברה הנגדית על-ידי מטפלים באמנות, אשר מאופן טבעה של עבודתם נוטים להיות מעורבים במצבים פרה-ורבאליים ראשוניים אשר מופעלים על-ידי המדיום האמנותי, הן אצל המטופל והן אצל המטפל.

מהמחקר עלה בצורה ברורה שזיהוי העברה נגדית הוא התנאי הראשוני לעיבוד והכלה של רגשותיהם. במקרים רבים מטפלים לא הצליחו לזהות את ההעברה הנגדית שלהם, כיוון שהמושג היה עבורם עמום ומבלבל ורוב המטפלים שהשתתפו במחקר אכן לא ידעו כיצד להגדיר אותו.

כדי ליצור מסגרת מארגנת לכל הידע התאורטי הנרחב אשר קיים בספרות המקצועית בהקשר להעברה נגדית, השתמשתי בתאוריה המבנית אותה פיתחו הייס וגלסו (Hayes & Gelso). חוקרים אלו יצרו הגדרה אינטגרטיבית אשר מאפשרת לטענתם בהירות וזיהוי של תופעה זו לא רק בתחום הפסיכותרפיה אלא בכל תחומי הטיפול הרגשי.

4 גישות - העברה נגדית

הייס וגלסו (Hayes & Gelso,) חילקו את ההגדרות השונות של העברה נגדית לארבע גישות אשר למעשה נובעות מהאוריינטציה הטיפולית של המטפל: הגישה הקלאסית, הגישה הטוטאלית, הגישה הקומפלמנטרית והגישה היחסית.

גישתו של פרויד נחשבת כיום כגישה הקלאסית (Freud,; Gelso & Hayes,) או הגישה הפרואקטיבית(Clarkson & Nuttal). על פי גישה זו, העברה נגדית היא תגובותיו של המטפל להעברה של המטופל, המבוססות על קונפליקטים מילדותו של המטפל. המטופל, על-ידי ההעברה שלו למטפל, מעורר תגובות רגשיות והתנהגותיות אצל המטפל, החורגות מהתנהגות טיפולית ראויה. תאורטיקנים הדוגלים בגישה הקלאסית רואים בהעברה נגדית הפרעה לטיפול (Mitchell & Black).

עוד היבט משמעותי הוא שפרויד למעשה ראה בהעברה נגדית מקבילה לתופעת ההעברה של המטפל. לכן ראוי שהמטפל יתעמק בהשפעות של ילדותו ובקונפליקטים אישיותיים שמלווים אותו ולא ייתן להם להשפיע על הטיפול. האמצעים לעשות זאת הם בעיקר על ידי הדרכה וטיפול אישי (McLaughlin; Roughton; פרלוב, 2009).

בשנות החמישים צמחה הגישה הטוטלית (Heimann; Little), על פיה העברה נגדית מייצגת את כל תגובות המטפל אל המטופל, כל התגובות חשובות וכולן צריכות להיות מובנות. הגדרה רחבה זו של העברה נגדית פותחת למטפל אפשרויות לחקר עצמי לגבי רגשותיו ותגובותיו אל המטופל (Gelso & Hayes). ככל שגישה זו התבססה, התפיסה של העברה נגדית הפכה להיות חיובית יותר והיא נחשבה ככלי שיכול להועיל לטיפול (שם).

תאורטיקנים הדוגלים בגישה זו מכלילים את כל מגוון התחושות והרגשות שמרגיש המטפל, גם תופעות מורכבות כמו הזדהות השלכתית, בתופעת ההעברה הנגדית. גישה זו אפשרה לגישות קומפלמנטריות ויחסיות לצמוח כיוון שהיא כללה תחת "מטריית ההעברה הנגדית" תופעות רבות שעלולות להתרחש בין שני אנשים (Gabbard Gelso  Hayes). קשה לחקור העברה נגדית על פי גישה זו כיוון שהיא יכולה לכלול גם נתונים שאינם קשורים לטיפול (למשל תנאי ההעסקה של המטפל, חדר הטיפולים, אירועים מקריים שקרו בחייו והשפיעו על מצב רוחו באותו יום וכדומה).

הגישה הטוטלית הובילה להיווצרותה של הגישה הקומפלמנטרית שאחד מדובריה העיקריים היה היינריך ראקר. בגישה זו תגובותיו של המטפל נחשבו תגובה משלימה לצורת ההתייחסות או ההעברה של המטופל (ראקר). המטופל מנסה למשוך את המטפל להשתתפות בדרמה האישית שלו ומפעיל עליו לחצים קשים אשר מעוררים העברה נגדית. התאורטיקנים המשפיעים בגישה זו הם ברובם אלו שעסקו בתאוריית יחסי האובייקט, כלומר ברעיון שבחדר הטיפולים משוחזרות סצנות וצורות קשרים ארכאיות מעברו של המטופל (קליין, ברמן). ראקר (שם), דיבר על שתי צורות של העברה נגדית: הראשונה, "הזדהות תואמת" (concordant) – הזדהות עם קוטב העצמי של המטופל, כלומר הזדהות והבנה של רגשותיו של המטופל. השנייה, "הזדהות משלימה" (complementary) – הזדהות עם קוטב האובייקט של ההעברה. בגישה זו יכולתו של המטפל להיפתח להשפעותיו של המטופל היא משמעותית כיוון שכך הוא זוכה להבין את המטופל ממקום חוויתי ולאחר מכן, על ידי עיבוד ותובנה, הוא מחזיר למטופל את החלקים המושלכים בצורה מעוכלת בתהליך של "דה טוקסיפיקציה". כאשר המטפל מצליח להימנע מהבעת רגשותיו הקשים, הוא מאפשר למטופל הפנמה מחודשת של דפוס יחסים שונה ומיטיב (ראקר).

אוגדן פיתח את עבודתו של ביון (אוגדן) ודיבר על כך שבתהליך ההעברה-העברה הנגדית מתרחשת החצנה בין אישית של יחסי אובייקט מופנמים. לעיתים מייחס המטופל למטפל את קוטב האובייקט (הצד הפוגע) ולעיתים הקוטב של העצמי (הצד הנפגע). לתומכים בגישה זו יש נטייה לראות בתגובות המטפל סוג של היענות ללחץ המופעל עליו מהמטופל לחוות דרמה או דפוסי קשרים שהוא הביא עמו לטיפול (Sandler). מבקריה של גישה זו טוענים שאין בראייה זו התייחסות מספקת לאישיות של המטפל וליחסים הבינאישיים שלו (Gelso & Hayes).

מחקר איכותני ראיונות 12 מטפלים, הראיונות לא נמצאים בנספח אלא מנותחים לאורך העבודה.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, סקר כוח אדם לשנת 2019, פרסומי למ"ס, לפ"מ, ירושלים (2019)

דניס סוכודולסקי, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי בכעס ובתוקפנות אצל ילדים, מאנגלית: כרמית גלעד.‫ הוצאת אח, (2017)

Aron, L . A meeting of minds: Mutuality in psychoanalysis. Hillsdale, NJ England: Analytic Press, Inc.

Bouchard, M., Normandin, L., & Séguin, M. Countertransference as instrument and obstacle: A comprehensive and descriptive framework. The Psychoanalytic Quarterly, 64(4), 717-745