‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי הבניית טראומה לאור ראיונות הורים ששכלו בן/בת בפיגוע טרור?

תוכן עניינים

תקציר                                                                                                             

פרק 1: אובדן ושכול- גישות מרכזיות

גישות תיאורטיות ביחס לאובדן

אובדן של ילד/שכול הורי

עקרון ה"צמיחה הפוסט טראומתית": תגובות חיוביות למצב טראומתי

התמודדות עם אירועי חיים טראומתיים: סוגיית משאבי ההתמודדות 

טרור פוליטי כאירוע טראומתי 

פרק 2: שיטה

משתתפים

כלים

אופן ניתוח הנתונים

הליך

ממצאים

פרק 3: ניתוח תכני השיח של ההורים מקבוצת החרדים

פרק 4: ניתוח תכני השיח של ההורים מקבוצת המתנחלים

פרק 5: ניתוח תכני השיח של ההורים מקבוצת הישראלים-חילונים

פרק 6: ניתוח תכני השיח של ההורים מקבוצת עולים מברית המועצות לשעבר

דיון

רשימת מקורות

נספח : מדריך הראיון

עבודת מחקר זו בחנה את אופן הבניית הטראומה של הורים- מארבע קבוצות תרבותיות, אשר שכלו את ילדם בפיגועי טרור, שהתרחשו במדינת ישראל. ככלל, נבחנו שני ממדים. במימד האחד, נבחנה השפעת האובדן על עולמם הרגשי-אישי של ההורים, תוך התחקות אחר מכאניזם ההתמודדות עם האובדן האישי. יתר על כן, מחקר זה עסק בזיהוי, מיפוי ושאלת קיומם, מאפיינם ויעילותם של משאבי ההתמודדות, אשר עמדו לרשות ההורים וסייעו או לחילופין- יצרו קושי במהלך תהליך ההתמודדות עם האובדן האישי, בהענקת משמעות ובהבניית הטראומה. במימד השני, נבחנה סוגיית ההשתייכות התרבותית והשפעתה על חווית השכול.

לצורך כך, רואיינו 40 הורים- מרקעים תרבותיים שונים (חרדים, עולים מברית המועצות לשעבר, מתנחלים וישראלים-חילונים). איסוף הנתונים התבסס על הגישה האיכותנית, תוך שימוש בראיונות עומק חצי מובנים.  הגישה האיכותנית מדגישה את האופן שבו אנשים מבינים, מנתחים ומפרשים את עולמם האישי. העמדה הפרשנית תופסת את מציאות האדם בדרך של הבנייה, והסובייקטיביזם הנו אספקט חיוני של ההבנה. 

תכני השיח של ההורים נותחו, תוך התבססות על עקרונות המתודולוגיה של ה"תיאוריה המעוגנת בשדה" (Grounded Theory). מתודה מחקרית זו, שמה פעמיה בהבניית תיאוריה, בהתייחס לקטגוריות אנליטיות- העולות מתוך הנתונים שנאספו מהשדה. לחוקר אין רעיונות מוקדמים אותם הוא רוצה לאשש או להפריך, אלא התכנים שעולים מתוך השיח של משתתפי המחקר, משמשים כ"לבנים" לבניית התיאוריה.  

תכני השיח הובילו לביסוסו של מודל תלת ממדי חדש- "מעגל ההתמודדות", המסייע בהבנת דינאמיקת ההתמודדות של ההורים עם מציאות השכול והתהליכים הרגשיים המאפיינים אותה. שלושה נדבכים מבנים למעשה את קיומו: טראומה, המשכיות חיים וצמיחה פוסט טראומתית- המתקיימים סימולטאנית וממחישים את אופיו המעגלי והדיאלקטי של תהליך ההתמודדות.

ככלל, המימד הטראומתי ממחיש את האופי המשברי של חווית השכול. אובדן של ילד- מעצם טבעו, מוליד רגשות טראומה ושבר. כל ההורים, חווים כאב רב, עצב, קטיעת רציפות החיים, מחשבות טורדניות וגעגועים עזים לדמותו של הילד. האובדן הנו כנקודת מפנה לחיים אחרים, שונים וזרים. אולם, סימולטאנית לזאת, המחישו ההורים את הצורך הקיומי בהמשכיות חיים- אם למען האחרים הנותרים, אם למען זיכרון המת ואם למען העצמי, תוך ניסיון תדיר ללמוד את נתיב החיים החדש. הברור הוא שעולמם התוך והבין אישי של ההורים השכולים השתנה לעולמי עד. נוצר עצמי- פנימי וחיצוני חדש שכאב השכול הנו חלק אינטגראלי מקיומו. באמצעות הבחירה בהמשכיות החיים מבקשים ההורים לצמצם את השפעתו הממוטטת של האובדן ולמקם אותו במקום שיאפשר המשך הישרדות.

המרכיב השלישי המבנה את מעגל ההתמודדות הוא צמיחה אישית. להורים צורך בהבניית שיח בעל נופך חיובי- לא משברי הנוגע לעצמי, לאחר ולעולם, וזאת במטרה להשיב- במידת מה את כוחות הארוס לעולם האישי, מעין משקל נגד לכוחות השבר והאין (None). זהו אותו מרחב שמאפשר תנועה, גמישות והכרה באפשרויות פעולה. יחד עם זאת, הצמיחה האישית כנדבך אחרון, אינה מהווה עדות מוחלטת להחלמה אישית או לסיום "עבודת האבל", משום שלאירועים- פנימיים ו/או חיצוניים כדוגמת ימי זיכרון, אירועים משפחתיים, הישנות של פיגועי טרור ועוד-  הכוח להשיב את אווירת הנכאים על כנה. נקודה זו מלמדת על נצחיותו של תהליך ההתמודדות. נראה כי ההורים לכודים במעגל ההתמודדות ללא יכולת לפרוץ אותו.  

בשאלת משאבי ההתמודדות נראה כי באופן דומה למעגליות הטמונה בהתמודדות עם הטראומה, קיימת גם מעגליות ודיאלקטיקה ביחס למשאבי ההתמודדות. לאמור, הדגשת כוחם תוך הכרה במוגבלותם. חשיבותם של משאבי ההתמודדות- בכללותם, נגזרת מן ההכרה שהם אחד מן הנדבכים המרכזיים המסבירים את מיקומם של ההורים על גבי מעגל ההתמודדות וכוחם טמון ביכולת שלהם להציע מזור לנפש דואבת.  בצדם האחר- השלילי הם עשויים להעניק מען לכוחות הטראומה המקננים מעת לעת. 

ככלל, זוהו וגובשו שלושה משאבים מרכזיים אשר עברו כחוט השני בין מרבית משתתפי המחקר. משאב המת, המשאב ההיסטורי והמשאב החברתי. משאב המת הנו משאב חדש שעלה מתוך תכני השיח של כל ההורים. לב לבו נוגע לצורך הקיומי של ההורים לשמר את הקשר הרוחני- מטאפיסי עם ילדם. על אף הכאב הרב הטמון בפעולה זו, היא מעניקה כוח להמשך הישרדות והתמודדות. גם המשאב ההיסטורי- במיוחד נרטיב השואה, הנו משאב שכמעט ולא נחקר בהקשר של התמודדות עם שכול. נראה שמשאב זה מבטא את הצורך של ההורים לצאת מהמרחב האישי למרחב הציבורי-קולקטיבי-היסטורי. הדיון של ההורים בסוגיית דמות היהודי- קורבן או גיבור, נועד להעניק משנה תוקף, פשר ומשמעות לקורבנות האישית והקולקטיבית.

(בעבודה האקדמית כ-60 מקורות אקדמים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא:

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסומי למ"ס, לפ"מ, ירושלים (2020)

ספר העובדות העולמי של הסי.אי.איי CIA (2020)

בר זוהר מ'. קיצור תולדות ישראל, הוצאת ספרי חמד (2018)

אביצור, א'. משאבים אישיים וחברתיים. הפרעה פוסט טראומתית ותפקוד מקצועי ובינאישי לאחר השתתפות בקרב: מחקר ארוך טווח. חיבור לקבלת תואר מוסמך. רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן.