שאלת המחקר

כיצד באים לידי ביטוי ההבדלים בין ראשי ממשלה מהימין מנחם בגין ובנימין נתניהו?

תוכן עניינים

מבוא

שאלת המחקר

בגין מול ביבי לענין מעמד בג"צ

רקע ביוגרפי: מנחם בגין מהאצ"ל לשלטון

הולדת בגין והגעתו לארץ ישראל

כישוריו הפוליטיים של בגין

הסכם השילומים

הגעתו לראשות הממשלה והקמת הליכוד

הקמת הליכוד

מנחם בגין והתקשורת

מנחם בגין ויחסו לשמאל ולסוציאליזם

בגין והמחאה המזרחית

ביבי- רקע ביוגרפי

בנימין ביבי נתניהו

שירותו הצבאי

תחילת דרכו הציבורית

קריירה פוליטית 1988–1996

קדנציה ראשונה כראש ממשלה 1996–1999

עימותים והקדמת הבחירות

צעדים בולטים של נתניהו כשר האוצר:

מנהיג האופוזיציה בליכוד

בראשות הליכוד

הבחירות לכנסת השמונה עשרה

יחסי חוץ וביטחון

מצב כלכלי

נושאים נוספים

קדנציה שלישית כראש ממשלה 2013

קדנציה רביעית כראש ממשלה (2015 ואילך)

התחום הביטחוני

יחסי חוץ

הטיפול במסתננים מאפריקה

נושאים נוספים

חשדות לפלילים

פרשת בר-און חברון

פרשת עמדי ופרשת המתנות

פרשת ביביטורס

תיק 1000 ותיק 2000

תיק 4000

היערכות להגשת כתב אישום

מקורות:

עבודה אקדמית זו עוסקת בנושא: מנחם בגין מול בנימין נתניהו - מנהיגי הליכוד, הבדלים בין ראשי ממשלה מהימין[1].

ערב הפלישה הישראלית ללבנון ביוני 1982, כינס ראש-הממשלה דאז, מנחם בגין, את שרי ממשלתו, ובניסיון לשכנע אותם כי הפלישה מוצדקת אמר: "אתם יודעים מה עשיתי ומה עשינו כולנו כדי למנוע מלחמה ושכול, אבל גורלנו הוא שבארץ-ישראל אין מנוס מלהילחם במסירות נפש. האמינו לי, שהאלטרנטיבה לכך היא טרבלינקה, ואנו החלטנו שלא תהיה עוד טרבלינקה" (אריה נאור, "ממשלה במלחמה", הוצאת "ידיעות אחרונות").

מאוחר יותר, לאחר שהמבצע שכונה "שלום הגליל" הפך למלחמה מעוררת מחלוקת, כתב בגין לנשיא ארה"ב כי חיסול המטה של יאסר ערפאת בבירות, נותן לו הרגשה ששלח את צה"ל לברלין לחסל את אדולף היטלר בבונקר שלו (אריה צימוקי. "ידיעות אחרונות", 3.8.1982).

ככלל, בגין הירבה להזכיר את השואה ואת היטלר, כדי להצדיק החלטות מדיניות שקיבל, בעיקר סביב מלחמת לבנון הראשונה.[2]

הלקח של מנחם בגין מהשואה לא הסתכם בצורך בהתעצמות צבאית ובמלחמה חסרת פשרות באויב. הוא היה מורכב הרבה יותר. האסון שחווה העם היהודי גרם לבגין להיות רגיש גם לזכויות אדם ולזכויות הפרט. ב-1977, כחודש לאחר שנבחר לראשות הממשלה, הורה בגין על קליטתם של פליטים וייטנאמים שנמלטו מארצם בסירות עקב המלחמה, ונאספו על-ידי אוניות ישראליות. את החלטתו לקלוט את הפליטים הווייטנאמים נימק בגין בכך, ש"עם ישראל, שידע רדיפות ויודע, אולי, יותר מכל עם אחר, את משמעות המושג 'פליט', לא יכול היה לראות בסבלם של אומללים אלה".

בגין יצא לא אחת גם להגנת המיעוטים בארץ. בנאום שנשא בכנסת ב-20 בפברואר 1962, הוא אמר: "יש אומרים כי אי אפשר לנו לתת שיווי זכויות מלא לאזרחים הערבים של המדינה, משום שאין חל עליהם שיווי חובות מלא. אף זאת טענה מוזרה. נכון, אנחנו החלטנו לא לחייב את התושבים הערבים, בניגוד לדרוזים, בשירות בצבא. אבל כך החלטנו מרצוננו החופשי.

"ואני סובר שהנימוק המוסרי הוא בר-תוקף. והיה כי תיקראנה מלחמה, איננו רוצים שאזרח ערבי אחד יעמוד לפני הניסיון האנושי החמור הזה, שבו עמדו בני עמנו במשך דורות..., אנחנו מאמינים שבמדינת היהודים צריך להיות ויהיה שוויון זכויות לכל אזרחיה, ללא הבדל דת, לאום ומוצא".[3]

בשל החשיבות הרבה שראה בהגנה על זכויות הפרט והאזרח, תמך בגין נמרצות בחקיקת חוקה לישראל. ב-9 ביולי 1956, הוא אמר בנאום בכנסת: "יבוא יום ותיבחר על-ידי עמנו ממשלה אשר תקיים את ההבטחה הראשונה שניתנה לעם, עם קום המדינה, לאמור: לבחור באסיפה מכוננת שתפקידה העיקרי בכל מדינה שקמה לתחייה הוא לתת חוקה לעם, ותתקבלנה הערובות התחיקתיות לחירות האזרח ולחירות העם כולו".

בישראל, למרות הכוונות הטובות לא חוקקה חוקה, אבל חוקקו בה שני חוקי יסוד שהחשוב בהם הוא - חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שנועד להגן על זכויות האדם הבסיסיות בארץ. ב-1992, קבע ביהמ"ש העליון כי החוק הוא בעל מעמד חוקתי. כלומר, על-פיו ניתנה לבתי-המשפט הסמכות להכריז על בטלותו של חוק העומד בסתירה אליו. בשונה מ"אחיו", חוק יסוד: חופש העיסוק, בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אין פסקת התגברות והכנסת יכולה לשנותו ברוב רגיל. [1]

חקיקת חוקי היסוד, והיכולת של בית-המשפט העליון בשבתו כבג"ץ ליישם את העקרונות הגלומים בהם, בזכות האמון שקיבל מהציבור, קידמו מאוד את החברה הישראלית בעשורים האחרונים. הוכח, שדמוקרטיה ללא עקרונות יסוד שמגינים על הפרט מפני עריצות שלטון הרוב, היא לא דמוקרטיה. והפרט הזה יכול להיות גם מבקש מקלט מאפריקה שעתידו לוט בערפל, אסיר שפוחד ממתן אפשרות לחברה פרטית מסחרית לשלול את חירותו, או אישה שרוצה שיתייחסו אליה באופן שוויוני ויאפשרו לה ללכת לקורס טיס.

לדעתי, דומה, שאת כל אלה רוצים ראש-הממשלה, בנימין נתניהו[2], איילת שקד, נפתלי בנט, וחבריהם, להרוס. הם רוצים להסיג אותנו שנים לאחור, ולכן החליטו לקדם חקיקה שלפיה רק הכנסת תוכל לבטל חוקים ולא בג"ץ. למה הם עושים זאת? כנראה, בגלל שהם חושבים (או חושבים שציבור המצביעים שלהם חושב), שהאינטרס הלאומי עומד בניגוד לאינטרס הפרט. נראה, שנתניהו, שקד, בנט, וחבריהם, לא מבינים את מה שהבין בגין - שהשקפה פוליטית, לאומית וביטחונית לא מחייבת גם כרסום במחויבות לחירויות האזרח והתושב, ובעקרונות של דמוקרטיה ליברלית.

(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא:

[1] אריה נאור וארנון למפרום (עורכים), מנחם בגין ראש הממשלה השישי: מבחר תעודות מפרקי חייו, ירושלים, ארכיון המדינה

[2] בן כספית נתניהו – ביוגרפיה, הוצאת ספרי חמד (2018)