‏270.00 ₪

עצם נצחונו של מחמוד אחמדי-נג'אד בבחירות לנשיאות איראן לא צריך היה להפתיע. המפתיע היה ההפרש הגדול בינו לבין יריבו העיקרי, מיר-חוסיין מוסאווי, והעובדה שזה הושג כבר בסיבוב הראשון של הבחירות, כאשר הרושם שנוצר בימים האחרונים לפני ההצבעה היה שמוסאוי זוכה לתמיכה גוברת בערים. אלא שרוב היתרונות היו לצידו של אחמדי-נג'אד, והם שהביאו לו את הניצחון. הוא פופולרי בעיקר בקרב המעמד הבינוני והנמוך באזורים הכפריים, בין השאר עקב אורח חייו הפשוט וקריאתו לחזור לערכי המהפכה האסלאמית; הוא נהנה מתמיכת ארגונים דתיים וכנראה מתמיכת "משמרות המהפכה", שמשורותיהם יצא; ומעל לכול, המנהיג הרוחני של איראן והדמות החשובה ביותר בצמרת האיראנית, עלי חאמנהאי, תמך בו. יתרונות אלה הספיקו לאחמדי-נג'אד כדי להתמודד עם הביקורת הקשה שהוטחה בו, בעיקר עקב המצב הכלכלי הקשה באיראן. עם זאת סביר להניח, שבמהלך הבחירות היו זיופים בהיקף רחב, שהשפיעו על שיעורי התמיכה במועמדים, אם כי לא ברור אם קבעו את התוצאה הסופית. בכל מקרה ברור שאחמדי-נג'אד ניצל את היותו נשיא מכהן כדי להשיג תקציבים וזמן תקשורת לטובת מערכת הבחירות שלו.