‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי גיאופוליטיקה של סוריה וישראל באיזורים המפורזים?

תוכן העניינים:

מבוא

 פרק א' - אדמה

האיזורים המפורזים

ייבוש החולה

נישול

 פרק ב' - ריבונות ומים

תקרית אל-חמה

הכלה והסלמה - הנחת המוביל הארצי

דרך הפטרולים

 פרק ג' - 'הקרב על המים' האמנם?

אפקטיביות היעדים המוצהרים

האלמנטים הלטנטיים

 סיכום

ביבליוגרפיה

בשנותיה הראשונות, בימים שלאחר מלחמת העצמאות, פעלה מדינת ישראל לביסוס ריבונותה ולהבטחת ביטחון תושביה היהודים, בדגש על איזורי הספר. בתוך כך, התגבשה דה-פקטו תפיסת ביטחון שוטף, אשר בשני העשורים הראשונים להקמתה של מדינת ישראל יושמה במגוון תצורות, החל בעיבוד חקלאי-אזרחי של קרקע במחלוקת וכלה בהפעלה יזומה של כוח צבאי לתגמול והרתעה [1]

. את עקרונות גישה זו היטיב לתאר משה דיין לאחר פרישתו מתפקיד הרמטכ"ל, בנאומו אודות 'פעולות צבאיות בימי שלום' במסגרת אירועי העשור לצה"ל:

"לא היה בידינו להבטיח כל צינור מים מפיצוץ וכל עץ מעקירה. לא היה בידינו למנוע רצח עובדים בפרדס ומשפחות בשנתן. אך היה בכוחנו לקבוע מחיר גבוה לדמינו, מחיר יקר מכדי שכדאי יהיה לישוב הערבי, לצבא הערבי, לממשלות הערביות לשלמו. מבחינה זו, משמעות פעולת התגמול היא כי ישראל רואה את ההסתננות כפעולת איבה בלתי נסבלת והיא מורה לכוחותיה לעבור את הגבול ולפגוע בארץ הערבים. הפגיעה אינה פעולת נקם, זו פעולת עונש והתראה שאם אותה ממשלה לא תשתלט על תושביה ולא תמנע את פגיעותיהם בישראל יעשו הכוחות הישראלים שמות בארצה".^[2]

ניתן להסיק מדברים אלה את מדיניות הביטחון השוטף של ישראל - הרתעה באמצעות ענישה, לרוב לא פרופורציונאלית לאירוע עליו הוחלט להגיב. במסגרת מדיניות זו, הועברה הלחימה לשטח האויב וכוונה כנגד הממשלה אשר משטחה יצאה הפעולה כדי לאלצה להפסיק את פעולותיה או לפעול למניעת חדירת מחבלים מתחומה. לטענת בני מוריס, ההגיון בפעולות אלה היה מבוסס רכיבי נקם, ענישה והרתעה, ושורשיו היו נטועים עוד במדיניות הגמול של ארגון 'ההגנה'.^[3]

במסגרת אסטרטגיית ההגנה הישראלית - אחד "הקווים האדומים" אשר היווה עילה לפעולות רבות עד למלחמת ששת הימים בשנת 1967 היה פגיעה, או איום בפגיעה, במקורות מי-השתייה של ישראל.^[4] גבול ישראל-סוריה היה החשוף ביותר לאיום זה. ראש הממשלה דוד בן-גוריון, בנאומו באפריל 1962, בעקבות התקפות סוריות חוזרות ונשנות על סירות דיג בכינרת אמר כי "ישראל לא תסבול כל פגיעה בדייגי [ה]כינרת[...] שהיא כולה שטח ריבוני של ישראל. ישראל לא תסבול כל פגיעה בישובים ובאזרחים בשטח ישראל ותתגונן בכל האמצעים שבידה אם מישהו משכניה יפר הסכמי שביתת-הנשק ויסכן שלומם וחייהם של תושבים ישראלים או יתנקש בשלמותה הטריטוריאלית של ישראל".^[5] ברוח זו, יצאה ישראל למאות פעולות באיזורים המפורזים ובשטחה הריבוני של סוריה בין השנים 1967-1951.^[6]

(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא:

[1] סבטלובה ק', על עקבים במזרח התיכון, הוצ' פרדס (2020)

[2] משה דיין, "פעולות צבאיות בימי שלום," מערכות 119-118 

בני מוריס, מלחמות הגבול של ישראל : ההסתננות הערבית, פעולות הגמול והספירה לאחור למבצע קדש (תל אביב: עם עובד), 119.

חסינה AMI