‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי התגובה נגד ישראל במבצע עופרת יצוקה?

תוכן עניינים

מבוא    

מבצע עופרת יצוקה        

המערכה הדיפלומטית    

החלטה  של מועצת הביטחון       

ועדת החקירה של האו"ם בנושא עימות ישראל עזה           

דו"ח הוועדה     

תגובות לפרסום הדו"ח   

ניתוח ביקורת על דוח גולדסטון והמשפט הבין־לאומי         

סוגיות עקרוניות במשפט הבין־לאומי העולות מהדוח         

התקפה על מוסדות שלטון          

שימוש באזרחים כ״מגן חי"         

הדדיות ופעולת תגמול נגד מטרות אזרחיות         

מצור על עיר מבוצרת     

הזכות של עם ״כבוש״ להשתמש בכוח      

סיכום   

ביבליוגרפיה      

מטרת מבצע עופרת יצוקה הייתה "לפגוע קשה בממשלת חמאס על מנת לגרום למציאות ביטחונית טובה יותר לאורך זמן סביב רצועת עזה, תוך חיזוק ההרתעה וצמצום ירי הרקטות ככל שניתן". בסופו של דבר הוגדרו שלושה יעדים למבצע: הראשון — ליצור רגיעה ביטחונית שתשרוד לאורך זמן; השני — למנוע את יכולת חמאס להתחמש; והשלישי — להחזיר את החייל החטוף גלעד שליט. יעד זה הוגדר, ולא חד-משמעית, רק לקראת סוף המבצע. ב-17 בינואר, לאחר 22 ימי לחימה, הכריזה ישראל על הפסקת אש חד-צדדית, שנכנסה לתוקפה למחרת בשעה 2 לפנות בוקר, וכוחותיה החלו לצאת בהדרגה מהרצועה וסיימו את יציאתם ב-21 בינואר.

בעבר פרסמה ועדת גולדסטון של מועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם את מסקנותיה עם בקורת חריפה על התנהלות ישראל[1] בזמן מבצע עופרת יצוקה[2]. אף על פי שוועדת חקירה אמורה לחקור רק עובדות ולא להסיק מסקנות משפטיות פרסמה וועדת גולדסטון מסקנות משפטיות ואף המליצה על פתיחת הליכים משפטיים פליליים. ראוי לציין שהוועדה שמינה האיחוד האירופי בנושא גאורגיה נמנעה מצעד כזה. בהמלצות דוח גולדסטון כלולה גם דרישה מישראל לפצות את הפלסטינים על הנזק שגרמה להם כתוצאה מהפעולות הבלתי חוקיות שלה. הדוח לא מעלה דרישה כזו כלפי הנזק שגרם לישראל ירי הרקטות הפלסטיני.

הדו"ח, שרובו הגדול מתייחס למעשיה של ישראל, מאשים את ישראל, וגם את הפלסטינים, בהפרת החוק הבינלאומי[3], ואולי אף בפשעים נגד האנושות. הדו"ח ממליץ להעביר את הממצאים לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, לדיון במועצת הביטחון, ואף לפתוח בחקירה במדינות החברות במועצת האו"ם לזכויות אדם אם ישיגו ראיות להפרת זכויות אדם. מדינת ישראל שהחרימה מראש את הוועדה, הגיבה בביקורת חריפה על מסקנותיה.

לוועדת זכויות האדם של האו״ם אין כל מומחיות בנושא דיני המלחמה ובוועדת גולדסטון[4] לא שותף קצין עם ניסיון כלשהו בלחימה. הדוח התייחס לדיני המלחמה אך התבסס רק על סעיפי אמנות ועל פרשנות של הצלב האדום, בלי כל ניסיון לבדוק את הפרקטיקה המשפטית של צבאות אחרים. אין אזכור לפקודות מטכ״ל של צבא כלשהו, להוראות של פרקליטות צבאית זרה או להנחיות שצבאות זרים מקבלים לגבי לחימה בשטח בנוי. גם החלטות העצרת הכללית מצוטטות כאסמכתות משפטיות על אף העובדה שאין מדינה בעולם הרואה בהן קביעה משפטית מחייבת.

גם אם אכן יש מקום לישראל להתייחס לטענות נקודתיות בדוח גולדסטון, הדוח עצמו נשאר דוח לא הוגן. המנדט של הדוח כינה מראש את ישראל ״תוקפנית״ ו״מדינה המפרה את דיני המלחמה ודיני זכויות האדם״. הדוח קבע מפורשות שמטרתו של צה״ל הייתה לפגוע במכוון באזרחים פלסטיניים וכי התקפות הרקטות של חמאס היו רק תירוץ לכך. הדוח הביא כל טענה אפשרית להשחיר את תדמיתה של ישראל, גם בנושאים שאין להם קשר למבצע עופרת יצוקה. הדוח נמנע מלדון בשאלות משפטיות העולות מעצם לחימה בשטח בנוי נגד לוחמים הנלחמים מתוך השטח הבנוי; הדוח התעלם מהשימוש הציני שעשה חמאס באוכלוסייה האזרחית; הדוח נמנע מלחקור את אמיתות תלונות חמאס אך התייחס בחשדנות לכל מידע מישראל.

ייתכן כי האלמנט הצורם ביותר הוא גישת הדוח שאין לסמוך על אי התלות של מערכת המשפט הישראלית. ספק רב אם יש מדינה אחרת בעולם אשר, בעת לחימה, פעלה תחת פיקוח כל כך צמוד של מערכת משפטית עצמאית.

(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא:

מ' ספרד, החומה והשער: ישראל, פלסטין והמאבק המשפטי לזכויות אדם, הוצאת כתר (2018)

ארליך חגי. המזרח התיכון – המשבר הגדול מאז מוחמד, ידיעות ספרים, 2017

Blank, Laurie R., The Application of IHL in the Goldstone Report: A Critical Commentary . Yearbook of International Humanitarian Law, Vol. 12, 2009; Emory Public Law Research Paper No. 10-96