‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באים לידי ביטוי מתחים במלחמה על המים בין סוריה לישראל :?

תוכן עניינים

מבוא

מתחים מוקדמים במלחמה על המים בין סוריה לישראל :

1949–1964

שלב עיקרי: 1964–67

מוביל המים הלאומי של ישראל

רקע היסטורי

ביבליוגרפיה

מקורות ראשוניים

מקורות משניים

עבודה אקדמית זו תעסוק בנושא מרתק: "המלחמה על המים בין סוריה לישראל", ידוע גם כ"הקרב על המים", פרשה זו מתייחסת לסדרת עימותים בין ישראל לשכנותיה הערביות מנובמבר 1964 עד מאי 1967 על השליטה במקורות מים באגן הניקוז של נהר הירדן.

הסכמי שביתת הנשק משנת 1949 בעקבות המלחמה הערבית-ישראלית בשנת 1948 יצרו שלושה אזורים מפורזים בגבול ישראל-סוריה. הדרומי ביותר, וגם הגדול ביותר, נמתח מחלקו הדרומי-מזרחי של הכנרת מזרחה עד נהר הירמוך שם מתכנסים גבולות ישראל, ירדן וסוריה. נושא חלוקת המים ממערכת ירדן – ירמוך התגלה כבעיה גדולה בין ישראל, סוריה וירדן.

התכתשויות בקנה מידה קטן התרחשו בעקבות ההסכמים מ -1949. ביולי 1953 החלה ישראל בבניית צריף למוביל המים הלאומי שלה בבנות גשר יעקב ג'ורדן באזור המפורז מצפון לכנרת. יחידות ארטילריה סוריות פתחו באש לעבר אתר הבנייה. הרוב במועצת הביטחון של האו"ם (למעט ברית המועצות) הצביע לחידוש העבודה על ידי ישראל. אז העבירו הישראלים את הכניסה לאתר נחות מבחינה כלכלית בכנרת.

בשנת 1955 התקבלה תוכנית המים המאוחדת של עמק הירדן (תוכנית ג'ונסטון) בוועדות הטכניות של ישראל והליגה הערבית, אך מועצת הליגה הערבית החליטה שלא לאשרר את התוכנית ב- 11 באוקטובר 1955. על פי רוב המשקיפים, כולל ג'ונסטון עצמו., אי-אימוץ התוכנית הערבית לא היה דחייה מוחלטת. למרות שהם לא הצליחו לאשר את זה מבחינה פוליטית, נראה שהם בכל זאת נחושים לדבוק בפרטים הטכניים של ההסכם. יתר על כן, המנהיגים הערבים המשיכו להתייחס אליו ברצינות. אף על פי שהתוכנית המאוחדת לא אושרה, הן ירדן והן ישראל התחייבו לפעול במסגרת מגבלות ההקצאה שלהן.

ישראל השלימה את פרויקט מוביל המים הלאומי שלה, ששפץ מים מהכנרת בשנת 1964. יכולת ההסטה הראשונית של מוביל המים הלאומי, ללא משאבות מגבירות משלימות, הייתה 320 מיליון מ"ק, הרבה בגבולות תוכנית ג'ונסטון.

עם זאת, מדינות ערב לא היו מוכנות להתקיים יחד עם פרויקט שנראה כי הוא עשוי לתרום תרומה משמעותית לצמיחה הכלכלית של ישראל. בינואר 1964 התכנסה ישיבה בפסגת הליגה הערבית בקהיר והחליטה:

הקמת ישראל היא האיום הבסיסי שהאומה הערבית כולה הסכימה למנוע. ומכיוון שקיומה של ישראל מהווה סכנה המאיימת על האומה הערבית, הסטת מי הירדן באמצעותה מכפילה את הסכנות לקיום הערבי. בהתאם, על מדינות ערב להכין את התוכניות הדרושות להתמודדות עם ההיבטים הפוליטיים, הכלכליים והחברתיים, כך שאם לא יושגו תוצאות הכרחיות, ההכנות הצבאיות הערביות הקולקטיביות, כאשר הן לא יושלמו, יהוו את האמצעי המעשי האולטימטיבי חיסול סופי של ישראל.

מדינות ערב החליטו לשלול מישראל 35% מהיכולת הלאומית למוביל המים, על ידי הסטת מימי הנהר הירדניים (גם החצבאני וגם הבניאס) לנהר הירמוך. התוכנית הייתה אפשרית רק באופן שולי, מכיוון שהיא הייתה קשה ויקרה מבחינה טכנית.

הסלמה גדולה התרחשה בשנת 1964, כאשר ישראל הכריזה כי תראה בפרויקט ההסחה פגיעה בזכויות הריבון שלה.

(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא:

סבטלובה ק' (2020). על עקבים במזרח התיכון. הוצ' פרדס

עירית קינן, עירית הרבון, הביטחון כסוגיה אזרחית: התרופפות הביטחון האזרחי־פוליטי־תרבותי בישראל, הוצ' פרדס (2020)

 אדוארד סעיד, תרבות ואימפריאליזם, תרגם נועם רחמילביץ', עריכה מדעית: יורם מיטל, הוצאת רסלינג (2019)

Emmanuel Navon. The Star and the Scepter: A Diplomatic History of Israel, The Jewish Publication Society/University of Nebraska Press 2020

Yehuda U. Blanga, “Full Effort to Avoid Peace: The Failure of the First Rogers Plan”, Middle Eastern Studies, 54:6 (2018), pp. 981-999.

The Blackwell Encyclopedia of Sociology. Blackwell Encyclopedia of SociolOnline". www.sociologyencyclopedia.com. (2020)

 Seliktar, Ofira. "Turning Water into Fire: the Jordan River as the Hidden Factor in The Six Day War". The Middle East Review of International Affairs. 9 (2).

חסינה לגמרי