‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי שימוש בנשק כימי בסוריה?

תוכן העניינים

מבוא. 3

ניתוח. 4

נשק כימי של מדינות ערב. 5

למהותם של איומים אסטרטגיים צבאיים.. 6

מועדותה (predisposition) של מדינה לרכישת נשק כימי-ביולוגי 8

רקע וסיבות לפרוץ ההתקוממות. 16

פרוץ המהפכה והשתלשלותה. 17

ייחוד התגובה הסורית. 19

נשק לא קונבצינאלי - סוריה. 26

נשק כימי 26

ביבליוגרפיה. 29

בכנס השנתי של המכון למחקרי ביטחון לאומי, אמר ראש חטיבת המחקר באמ"ן, כי לישראל מידע על פיו, כוחות אסד השתמשו מספר פעמים בנשק כימי ממית מסוג סרין וכן בסוגי חל"כ (חומרי לחימה כימיים) מנטרלים כדי לפגוע במורדים. אמירה זו עוררה הדים בארץ ובעולם, כי זו פעם ראשונה שטענה כזו הועלתה על ידי מקור ישראלי רשמי ורם דרג. ילאחר כיממה, אשרו גם מקורות אמריקאים, בדרג הבכיר ביותר, שיש תוצאות ראשוניות המצביעות על שימוש בחל"כ אולם נדרש לאמת זאת באופן מוחלט. 

     השאלות העולות הן מה היקף השימוש בחל"כ, אופי התקיפה ומטרתה, מי השתמש בנשק ומהן ההוכחות לכך? 
   בשנה האחרונה סוגיית מערך הנשק הכימי שבידי סוריה עלתה לכותרות. לסוריה מערך נשק כימי על כל מרכיביו ומערך מבצעי מלא כולל פצצות אוויר וטילים. החומר העיקרי בסד"כ הסורי הוא סרין, השייך לקבוצת חל"כ עצבים והוא נחשב כחל"כ ממית. על רקע המלחמה המתחוללת בסוריה, העלו גורמים שונים תרחישים אפשריים לגבי שימוש במערך זה או הפעלתו.

סוריה פועלת זה מכבר בצורה עקבית, שיטתית ונחושה בתחום ההצטיידות בנשק כימי/ביולוגי, הנמצאת בקו עלייה קבוע. התייחסויותיה הפומביות למאמץ זה, שמעולם לא הוכחש על ידה, מקבלות בהדרגה ביטוי גובר. יותר מכל מדינה אחרת, מיוחסת לסוריה דווקא, ולמעשה לאסד עצמו, התפיסה המכונה ״תפיסת האיזון האסטרטגי״ מול ישראל, שמשמעותה המעשית העיקרית, מעבר למאזן הכוחות הקונוונציונליים, היא התחמשות כימית/ביולוגית. אשר ל״סוגי הנשק האחרים״ - כפי שנוהג אסד לכנות את כלי-נשקה הכימיים/ביולוגיים של סוריה, בהבחינו בינם לבין הנשק הגרעיני המיוחס לישראל - ״סוריה והערבים מוכנים להיפטר מהם, אך רק לאחר שיפורק נשקה הגרעיני של ישראל״, כדבריו. הצטיידותה של סוריה בנשק כימי שקיבלה ממצרים, עוד במסגרת הכנותיהן המשותפות של השתיים לקראת מלחמת יום הכיפורים, מלמדת במידה רבה על הקפדתו היתרה של אסד בעניין האיזון האסטרטגי. גם כיום מתקיים תיאום עמדות בין אסד למובארכ, במה שנוגע להובלת מחנה ערבי השולל הצטרפות לאמנה הכימית ולאמנה הביולוגית. (דון בלט, 2009)

סוריה משתפת כנראה פעולה עם מצרים גם בתהליכי ההצטיידות הכימית/ביולוגית בהווה, לבטח שנוהגת כך עם אירן, וקרוב לוודאי עם לוב. הסתייעותה ברוסיה ובצפון-קוריאה הנה מסיבית ויש לייחס לה חומרה יתרה, שכן דומה כי היא מחפה, או תחפה בעתיד הקרוב, על כל הגורמים שעדיין מעכבים את השלמת תהליכי ההצטיידות באופן הרצוי לסוריה ; סין תורמת גם היא במידה ניכרת לכך. סוריה שואפת, לכל הדעות, להשלים מאגר של טילי קרקע-קרקע מוגדלי טווח הנושאים חימוש כימי וביולוגי מבצעי, ובכללם סקאד0, 9-M ו״נודונג״; ומעבר לכך -טילי שיוט נושאי חימוש כימי/ביולוגי מצררי. הנתח התקציבי והמאמץ הכולל שצורכת ההתעצמות הסורית בתחום הכימי/ביולוגי, בפרט כשהיא משולבת בהצטיידות הבליסטית, הנו אדיר בהשוואה לרכיבי עצמה ולנתחי תקציב אחרים בצבא סוריה. מבחינה זו, תמונת המצב של הסד״כ הקונוונציונלי של צבא סוריה מטעה ביותר. יש להזכיר גם העברה של נשק כימי וביולוגי ממתקני ייצור ואיחסון למתקנים תת-קרקעיים, המקשה על המעקב המודיעיני ובאפשרות לפגוע בהם.

(אייל נווה, נעמי ורד, דוד שחר, 2009)

נשק כימי

בשנת 1972 קיבלה סוריה ממצרים פצצות אוויר ופגזי ארטילריה המכילים גז-עצבים (נדיף) סארין, וגז כוייה (עמיד) חרדל. כעבור עשר שנים, עם התיישנותו של הסארין, החלה סוריה לייצר סארין בעצמה, ולהטעינו בפצצות אוויר, ולאחר מכן בטילי סקאד-b. דווח כי מתכונתו של הנשק הכימי הסורי היא בינארית, ובמובן זה הוא המתקדם ביותר בין ארצות ערב. אין להוציא מכלל אפשרות שתחמושות החרדל שקיבלה סוריה ממצרים עדיין שמישות, בשל יציבותו הרבה של החרדל, ומעבר לכך, שצברה גם ציאניד בכמויות הנחוצות לצורכי לוחמה זעירה לפחות (כ- 18,000 מתושביה הסונים של העיר חמת הומתו בציאניד על-ידי המשטר הסורי בשנת 1982, לבטח בידיעתו של אסד). Khouri, 2012) )

בשנים האחרונות החלה סוריה ליצר גם את גז העצבים העמיד ובעל רעילות היתר vx, ולחמש בו פצצות אוויר וראשי טילים. חל״כ זה עולה בערכו על הסארין, או לפחות מהוה אמל״ח משלים לו, מבחינת תכונותיו המבצעיות. ראוי להדגיש כי סוריה קיבלה סיוע בלתי ממוסד ממדענים רוסים שהתמחו כנראה בחל״כ vx (גרסתו הרוסית של חל״כ זה עולה בעצמתה על האמריקנית, שהיא המקורית). המאמץ הכימי הסורי, שהחל בראשית שנות השמונים והתפתח בהדרגה, הורחב במידה רבה עם הקמתו של מפעל תת-קרקעי גדול לייצור נשק כימי באזור חאלב (בשיתוף לובי).