‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באות לידי ביטוי בעיות הזירה הימית האירנית ובעיות המים באירן?

תוכן עניינים

מבוא. 

הגיאוגרפיה של איראן - סקירה. 

כלכלת איראן 

הפרטה ומרכוז בכלכלה האיראנית. 

בעיית המים באיראן 

אקלים

סכרים

תשתיות. 

זיהום מים

המחסור במים

מקורות מים – מקורות לסכסוכים

נהר החידקל. 

שט אל-ערב. 

סיכום: התמודדות השלטונות עם משבר המים

בעית הזירה הימית האירנית.  

הטלת סגר ימי על איראן 

החלטות מועצת הביטחון 

סיכול הפצה של נשק לא קונוונציונלי 

ביבליוגרפיה

בטקס פתיחת הסכר במחוז אראק, אמר אז הנשיא: "האירופאים משתמשים בציוד מאוד מסוים כדי לפרוק עננים (ממי גשמים) ולמנוע מענני גשם להגיע לאזור". אולם עתה נאלץ הממשל האיראני להודות כי הסיבה למשבר היא ניהול לא תקין של מערכות המים – ושהבעיה רק עומדת להחמיר בשנים הקרובות.

"בשנים האחרונות ירדה כמות המשקעים השנתית ב-75 אחוזים, ובצורות קשות היכו חלקים נרחבים באיראן – מה שהוביל למחסור הגדול במים כרגע", הסביר סגן מנהל מנהלת המים האיראנית, עלי רזא דאמי. "עתה משרד האנרגיה האיראני מתקשה לספק את כמות המים הדרושה למספר מחוזות". לדבריו, הבצורות פוגעות גם בערים אסטרטגיות וחשובות כגון טהרן ושירז[1].

המנהל המבצעי בחברה האירנית למים קבע כי יושק מתקן טיפול במים בטהרן והוא הגדול ביותר באזור והרביעי בעולם. המנהל הדגיש כי מנהרה ארוכה הוכנה להעברת מים מאזור "אמיר כביר" לאזורים הצפונים בטהרן וכי יותר מ-30% מים מזוהמים יזוקקו לאחר השקת המתקן בטהרן. עוד הוסיף כי מתקן זה יביא להפחתת העלות מצריכת החשמל ושאיבת מים באירן בנוסף להעברת 2.5 מטר מעוקב של מים בשנייה בשלושת החודשים הבאים[2].

בינתיים, כצעד ראשוני להתמודדות עם המשבר, הקצתה ממשלת איראן 400 מיליון דולר עבור העברת מים ממי המפרץ הפרסי למחוזות ולערים. היא גם משתפת פעולה עם מדינות אסיה והמזרח התיכון כדי לקדם תכנית בינלאומית להתמודדות עם הבצורות. לדברי דאמי, למהלך יש השלכות מעבר לרווחת האזרחים: "ארגונים בינלאומיים חזו כי ייתכן שבאזור יפרצו מלחמות על מקורות מים, ולכן חשוב שננקוט עתה צעדים כדי להתמודד עם המשבר העתידי".

פתרון אחד שכבר הוצא לפועל בשנות ה-90 הוא הקמתה של יחידה מרכזית לטיפול בנושאי המים והשפכים. עד אז הטיפול בנושאי המים והשפכים היה תחת אחריות מוניציפלית בערים הגדולות, ובאזורים הכפריים פעלו יחידות עצמאיות שדאגו לעצמן. מאז אוחדו חברות המים והשפכים ליחידה אחת תחת פיקוחו של משרד האנרגיה האיראני, מה שתרם לאספקת מים עירונית סדירה תחת ניהול מאוחד.

פעולה נוספת שנוקטים השלטונות באיראן כדי להתמודד עם משבר המים היא הטבת רשתות המים העירוניות. כבר בשנות ה-90 החלו המאמצים לשפר את מערכות אלו, שנמצא שהן מבזבזות כ-30% מהמים בערים. המטרה היא להוריד את הנתון הזה לפחות מ-10%, מה שיכול להיות מושג ע"י בנייה מחדש של מערכות אלו ושימוש בציוד מודרני הכרחי וחסכוני יותר[3].

מאמצים מושקעים גם במחקרים בנושא הפרדת מי שתיה ומים שאינם ראויים לשתייה באזורים העירוניים, אך בשל העלות הגבוה לא התקדם הנושא למישורים פרקטיים שמעבר למחקר[4].

אקט נוסף שיכול להועיל בהתמודדות עם משבר המים הוא חינוך לתרבות של צריכה חסכנית. אנשים שאינם עירוניים למדו להסתדר עם כמויות קטנות יותר של מים, שאינם זמינים 24 שעות ביממה. לעומתם, בערים הגדולות, שם המים זמינים והתושבים אינם מורגלים בצריכה מחושבת, צריכת המים עלולה להגיע ל-300-400 ליטר בדקה. בעזרת העלאת המודעות הציבורית (בדומה לקמפיינים שנעשו בארץ) ניתן לשפר את המצב.

עם זאת, בקרב האיראנים מופנות אצבעות מאשימות רבות כנגד הממשל. ביולי האחרון נתן מוחמד דרוויש, חבר במועצת המנהלים של ה- "Institute for Forest and Pasture" ראיון בנושא משבר המים לסוכנות הידיעות הפרסית. לטענתו, מפלס המים התת-קרקעיים הצטמצם במה שניתן להעריך כ- 100 מיליון דונם. בנוסף, המים התת קרקעיים באזור החוות של אגם אורמיה צנחו ב-30 סנטימטרים ואגמים ומאגרי מים תת קרקעיים נוספים התייבשו כליל. דרוויש הצביע על בעיה נוספת של כ- 110,000 בארות הפועלים במדינה ללא אישור או רישיון[5].

דרוויש מתח ביקורת חריפה על מדיניותה של איראן בנוגע ליבוא מזון, וטען שזו רק העמיקה את המשבר. דרוויש מצפה כי הממשלה החדשה בראשות רוחאני תשים סוף לבעיות הנוכחיות של החקלאות האיראנית, תוך היוועצות במומחים שיציעו פתרונות למשבר בכל המגזר החקלאי.

הקיץ האחרון היה אחד הקיצים החמים ביותר שידעה איראן, לאחר שנה שהייתה אחת היבשות שידעה. אין שלג בפסגות ההרים המקיפים את טהרן, והמים אינם זורמים בערוצים שרק בקיץ שעבר עוד היו מלאים במי הרים צלולים. מאגרי המים והאגמים הולכים ומתייבשים, וגם אלו הקיימים אינם מנוצלים היטב. לפי מחקרים סטטיסטיים רשמיים, ענף החקלאות שמשתמש בכ-90% מהמים במדינה, מנצל רק ב-30% מצריכתו באופן יעיל. למרות כל אלו, ולמרות שסכנתו של משבר המים לעתידה של איראן ברור, ממשיכה התקשורת להתייחס לנשק האטומי, ישראל וארה"ב וחילופי השלטון.

אופציית הפעולה בתווך הימי מאפשרת לשכלל את יכולת ההרתעה וההתקפה מול איראן ולהטיל עליה סנקציות ״מרסקות״. ואכן, אחת מן האופציות הנבחנות בשנים האחרונות מול איראן - לכאורה מתחת לסף המלחמה - היא הטלת סגר ימי שימנע בין היתר כניסה אל נמליה ויציאה של סחורות, בכלל זה נפט ומוצריו. זאת, במטרה לשכנע אותה לשנות את מדיניותה תוך שימת דגש על עצירת הפיתוח הגרעיני בשטחה. התומכים בצעדים האלה טוענים כי יש בהם כדי לפגוע באופן קריטי באיראן ולאלצה לשנות את מדיניותה — כל זאת ללא שימוש בכוח צבאי. במאמר הזה ייבחנו היבטים שונים של אמצעי אכיפה ומניעה בנוגע לאיראן, בראש ובראשונה הטלת סגר ימי, לשם הגברת הלחץ עליה במטרה לסכל את הפצתו של נשק לא קונוונציונלי; כמו כן יידונו השלכותיהם של אמצעי האכיפה והמניעה האלה והחלופות הרלוונטיות הקיימות בפני הקהילה הבין־לאומית.

כמה בכירים אמריקנים וישראלים הצהירו על תמיכתם בהטלת סגר ימי על איראן כדי להגביר את הלחץ עליה, זאת תוך הימנעות מעימות צבאי שהמחירים שלו עלולים להיות גבוהים. ישראל סברה כי הסנקציות שהוטלו על איראן רכות מדי, ואין בהן כדי לעצור את תוכנית הגרעין שלה. לפיכך, יש צורך ״לגבות״ אותן בסגר ימי אמריקני שיפעיל לחץ כבד על המשטר האיראני ויוכיח את הרצינות של כוונותיהן של ארצות־הברית ומדינות המערב למנוע את התגרענותה של איראן.סגרים ימיים הוטלו בעבר בין היתר במלחמת קוריאה, במשבר הטילים בקובה, במלחמת וייטנאם ובמלחמת פוקלנד.

ביבליוגרפיה לדוג': (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

 Khajehpour, Bijan "Domestic Political Reforms and Private Sector Activity in Iran" Social Research; Summer2000, Vol. 67 Issue 2, p577-598

Abghari, Siavash "POLITICAL ECONOMY OF POLITICAL POWER OF THE ISLAMIC REGIME IN IRAN" Journal of Third World Studies; Spring2007, Vol. 24 Issue 1, p247-266

 יואל גוזינסקי .איראן: אמצעי אכיפה ומניעה ימיים מתחת לסף המלחמה. צבא ואסטרטגיה כרך 4 גיליון 2