‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי הנסיגה מלבנון והשפעת דעת הקהל בהחלטה לנסיגה?

תוכן עניינים

מבוא. 

לבנון -פוליטיקה והיסטוריה.

גורמים בסכסוך. 

הקמת רצועת הביטחון 

העימות בין סוריה לפלנגות. 

מתיחות בין ישראל לאש"ף.

מלחמת לבנון הראשונה. 

משא ומתן להפסקת אש. 

טבח סברה ושתילה. 

הנסיגה מלבנון ודעת הקהל הישראלית 

מובלעת ג'זין 

דעת הקהל בחברה הישראלית בענין הנסיגה. 

ניתוח אסטרטגיית הנסיגה ולקחים.

סיכום - לבנון – לאן?

ביבליוגרפיה 

עצם מהלך הנסיגה מלבנון והתנהלותה ע"י אהוד ברק נותרה סוגיה שנויה במחלוקת בחברה הישראלית. יש הטוענים, דוגמת אורי מילשטיין, שהנסיגה שיקפה חולשה ישראלית וחוסר אונים של צה"ל למול לוחמת הגרילה של חזבאללה, והייתה כישלון ישראלי להתמודד מול חזבאללה, כישלון שנתן את אותותיו במלחמת לבנון השנייה. עוד הם טוענים כי העולם הערבי ראה ופירש את הנסיגה כחולשה, וכך היא הובילה לפתיחת האינתיפאדה השנייה ב-28 בספטמבר 2000, ארבעה חודשים לאחר הנסיגה.

טענות נוספות הן שבצורת הנסיגה מלבנון - יציאה חד צדדית ללא סיום משא ומתן עם סוריה ולבנון, נטישת צד"ל והתושבים המיודדים עם ישראל וחוסר הכנת השטח להצבת הצבא הלבנוני, אפשרה ישראל לחזבאללה להשתלט על כל דרום לבנון, וסייעה לכוחות חזבאללה להתבצר לאורך כל קו הגבול שהובילה למלחמת לבנון השנייה. גם המהלך עצמו של נטישת צד"ל בסיום תפקידו, ספג ביקורת נוקבת בחברה הישראלית, בשל הצורה שבה ישראל נטשה בני ברית. היו שטענו כי הדבר יגרום לכך, שלישראל יהיה קושי ליצור בריתות בעתיד.

מאידך, יש הטוענים, דוגמת ד"ר גיא בכור, כי חזבאללה השתמש בהתנגדות לישראל וצה"ל כסולם ומנוף לטפס בחברה הלבנונית ולתפוס בה מעמד בכיר (למשל, חזבאללה מנמק את הישארותו מיליציה חמושה בהגנה על לבנון מפני "התוקפנות הישראלית"), ולכן, כשיצאה מלבנון עשתה ישראל מהלך נכון, והשמיטה את הסולם הזה מתחת לרגליו.

נסיגת צה"ל מדרום לבנון חיזקה את הטענה שקרב מוחות בין הצה"ל לבין חזבאללה הוכרע לטובת חזבאללה ושימש מודל לקרב המוחות שהתנהל ברצועת עזה בין צה"ל לחמאס.

לפני היבחרו לראשות ממשלת ישראל במאי 1999 הבטיח אהוד ברק שתוך שנה יוציא את כוחות צה"ל מלבנון, וזכה בכך לתמיכה מרוב האוכלוסייה בישראל, כאשר שיאה היה סמוך לנסיגה עצמה. כאשר נכשלו מאמצי המשא ומתן בין ישראל לסוריה, משא ומתן שאם היה מצליח, היה אמור להביא להסדר גם בין ישראל ללבנון (בשל שליטתה למעשה של סוריה בלבנון עד 2005), הוביל ברק מהלך של נסיגה חד-צדדית אל הגבול. מכיוון שממשלת לבנון סירבה לדון בקביעת הגבול, תואם המהלך עם האו"ם בראשות שליחו לאזור, טריה לארסן[1].

ההכנות בצבא ליציאה מלבנון התמהמהו עקב התנגדות במטכ"ל לעצם הרעיון ומכיוון שבשנת 2000 היה עדיין הליך מדיני עם סוריה. הצבא היה מעורב במשא ומתן והרושם היה שניתן להגיע להסכם עם הסורים שיכלול גם הסדר בלבנון. השינוי הדרמטי התרחש במרץ 2000, לאחר פגישתם של קלינטון ואסד, כשהבינו בצה"ל ובמערכת הביטחון שאין הסכם. מכיוון שראש הממשלה אהוד ברק הכריז שבתחילת יולי צה"ל יסוג מרצועת הביטחון, נותרו לצה"ל כארבעה חודשים להתכונן למהלך זה. הראיה של צה"ל את הנסיגה החד צדדית הייתה שונה מזו של ראש הממשלה. מבחינת הצבא, היציאה הייתה יציאה טקטית, שנגרמה מהקושי להחזיק את רצועת הביטחון, מכמות נפגעים הרבה ומכך שהאפקטיביות של הלחימה אינה ברורה. כתוצאה מכך, ניתן לסגת לקו טקטי אחר שנמצא כ-500 מטר עד קילומטר מהגדר ולהישאר במקומות אסטרטגיים כמו רכס חממה מעל מטולה ושטחים שולטים אחרים. צה"ל גם הבין שעליו לתמוך בצד"ל ולבצע תקיפות אוויריות בלבנון כמקודם. רק לאחר זמן מה הפנימו בצה"ל שהנסיגה תהיה לקו הבינלאומי ובזאת תסתיים מלחמת רצועת הביטחון.

עם התקרבות הנסיגה הצפויה החל תהליך התפוררות של צד"ל, תהליך שהגיע בשיאו עם תהלוכת אבלים שחצתה את הסלוקי לכיוון הכפר קנטרה. משראו הצועדים שאין מעצור המשיכו בתהלוכה, נכנסו למוצב קנטרה הנטוש והמשיכו לכפר טייבה - ובכך גרמו להתפוררות גדוד 70 ובהמשך להתפוררות שאר החטיבה המערבית של צד"ל. תהליך זה זרז את החלטת צה"ל לסגת בבוקר 24 במאי 2000, וכך, כ-18 שנה לאחר כיבוש השטח במלחמת לבנון ואלפי הרוגים בצד הישראלי והלבנוני, יצא אחרון חיילי צה"ל מרצועת הביטחון. במהלך הנסיגה השאירו מאחוריהם החיילים תחמושת ומסמכים סודיים במוצבים, אך בראייה כוללת בוצעה היציאה מלבנון באופן סדור וללא נפגעים בנפש לכוחותינו, כאשר המוצבים המרכזיים פוצצו בידי הכוחות היוצאים בשיתוף חיל האויר. רבים מחיילי צד"ל נמלטו בבהילות לישראל בהשאירם מאחוריהם את רכושם, ולעתים את משפחותיהם, והחלו תהליך קליטה בישראל. לעומתם חזרו רבבות תושבים שנמלטו מהאזור צפונה בתקופת קיום הרצועה. בניגוד לרצונה של ישראל, צבא לבנון לא התפרס באזור, וכוחות חזבאללה הם אלו שהשתלטו עליו. ב 26 במאי 2000 נשא מזכ"ל חזבאללה השייח' חסן נסראללה את נאום קורי העכביש בעיירה בינת ג'בייל.

הכפר ע'ג'ר (או רג'ר) שתושביו הם עלאווים נכבש מסוריה בשנת 1967. הוא סופח לשטח ישראל בשנת 1981 ותושביו קיבלו אזרחות ישראלית. עם הנסיגה מרצועת הביטחון במאי 2000 חולק הכפר לשניים, וכך, חלקו הצפוני של הכפר בשטח לבנון וחלקו הדרומי – בישראל.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

מגן ד', מלחמת לבנון: פלישה, הוצאת משכל  (2023)

יוסי ביילין, המדריך ליציאה מלבנון, תל אביב, קו אדום

יעקב בר-סימן-טוב (עורך), אזור הביטחון בלבנון: עיון מחדש, ירושלים, מכון דיוויס

אנטואן לאחד, בעין הסערה, חמישים שנה בשירות מולדתי לבנון, ידיעות ספרים