‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באים לידי ביטוי בתי המשפט והרשות המחוקקת?

עצם הנושא שאני עומד לדון בו, בתי המשפט והרשות המחוקקת, הוא תולדת החלוקה הקלסית של כוחות השלטון בין שלוש הרשויות. אמנם תגליתו של מונטסקיו, שסבר כי באנגליה מחולק השלטון בין שלוש רשויות, וכי החלוקה הזאת מבטיחה את הנוהל התקין של עניני המדינה, תגלית זו היתה טעות. אם נמצא בכל זאת עוד אדם שסבר כך, היינו מזמינים אותו לבית הלורדים כדי שיסתכל בלורד שנסלור היושב לו שם על כסאו הרם, והיינו שואלים אותו לאיזו רשות בעל התפקיד הזה משתייך. התשובה היא, כמובן, שאותו אדם שהוא חבר הממשלה וחבר באחד מבתי המחוקקים, הוא גם ראש השיפוט. ואם נמצא היום אדם בישראל שעדיין לא שוכנע בטעותו של מונטסקיו, נשאל אותו לאיזו משלוש הרשויות הקלסיות הוא יוכל לשבץ את מבקר המדינה. חוששני שלא יהא בידו לתרץ את הקושיה. אבל לא טעותו של מונטסקיו היא חשובה, אלא התוצאה המבורכת שהוליד הרעיון שהוא הגה. כתוצאה מתורתו של מונטסקיו כולם מסכימים היום, כי ריכוז-יתר של כוחות השלטון בידי אדם אחד או בידי גוף אחד עלול להביא לעריצות ולדיקטטורה. מאידך גיסא, אם מחלקים את כוחות השלטון בידי גופים אחדים, מביא הדבר בהכרח לחיכוכים ביניהם. חיכוכים כאלה, כשהם לעצמם, אינם מעידים לא על מעלותיה של רשות אחת ולא על חסרונותיה של רשות אחרת. כדרך ששני אנשים אינם תמיד בדעה אחת, כך גם שתי רשויות יכולות להיות מחולקות בדעותיהן, וחילוקי דעות כאלה אינם מעידים אלא על דבר טבעי ואף רצוי: מעידים הם דוקא על נוהל תקין של השלטון1. שלטון בו השופטים אומרים אמן אחרי כל מה שנאמר להם "מגבוה", אינו שלטון חפשי. ואין צריך להביא דוגמאות לכך.

חלוקת הסמכויות חייבת להביא למעין איזון או שוויון בין הרשויות. אבל השוויון אינו יכול להיות מוחלט. מטבע ברייתה, ידה של הרשות המחוקקת על העליונה, כי בידה כוח החקיקה והחוק מחייב את הכל. ואולם החוק הוא הלכה מופשטת, ורק פסק-הדין של בית משפט מתרגם את הלכת המחוקק למעשה החיוב כמו שהוא נאכף על הבריות. השופט הוא נותן לדין את צורתו הממשית והקונקרטית. משום כך ניתן לומר, שהצורה בה מתגבש החוק סופית, היא הצורה שהשופט נותן לו, וכאן מרחב גדול לפעילותו.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)