עבודה אקדמית? חפשו עכשיו במאגר הענק, האיכותי והעדכני ביותר:

עבודה סמינריונית אליבי, טענת הגנה אליבי, טענה מקדמית במקום אחר הייתי (עבודה אקדמית מס. 3423)

‏290.00 ₪

39 עמודים.

עבודה אקדמית מספר 3423

עבודה סמינריונית אליבי, טענת הגנה אליבי, טענה מקדמית במקום אחר הייתי

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי טענת אליבי?

תוכן עניינים

מבוא. 

אליבי מבחינת דיני הראיות. 

נטל ההוכחה. 

סדר דין פלילי : טענות מקדמיות. 

מהימנות בטענת אליבי 

העקרונות המקובלים לבדיקת מהימנות טענת אליבי 

השימוש בכלל כי ריחוק מפחית מהימנות הגירסה. 

ראיות הזמה. 

פתרון ה- Notice Advanced.

משמעות הכשלון להוכיח טענת אליבי 

הפרכת אליבי - בשלבים שונים של הדיון 

הנוכחות הבלתי מקרית בזירת העבירה. 

שקרי הנאשם.

פסיקה. 

פסק הדין בעניין בולקין 

פסיקה בענין הנוכחות בזירת העבירה. 

פסק דין אשר דחה את הטענה "במקום אחר הייתי" ובקשה למשפט חוזר

פסק דין אשר בית המשפט לא פעל על פי החוק

פסקי דין אשר המשטרה לא פעלה על פי החוק

פסק-דין מועדי 

גישות מלומדים.

גישת השופט והמלומד קדמי 

גישתם של בועז סנג'רו, מרדכי קרמניצר. 

הקשר הרציונלי בין נוכחות בלתי מקרית לבין עבירה מסויימת. 

סיכום ומסקנות. 

ביבליוגרפיה. 

 טענת "במקום אחר הייתי" היא טענת הגנה במשפט הפלילי. נאשם המשתמש בטענה זו מנסה להוכיח שהוא לא שהה במקום הפשע בעת התרחשותו, ולכן לא יכול היה לבצע את העבירה.

נאשם המשתמש בטענת "במקום אחר הייתי" כנגד כתב האישום התלוי ועומד נגדו, חייב להעלותה מיד בפתיחת משפטו כבר בשלב התשובה לאישום, ולא להמתין לתום פרשת התביעה. אם נאשם לא טען טענה זו בשלב התשובה לאישום, לא יהיה רשאי להביא ראיות מאוחר יותר כדי להוכיח את טענתו, אלא ברשות בית המשפט.

מחמת הייחוד של טענה זו, על בית המשפט להסביר לנאשם בתחילת ההליך את העובדה שלא יוכל לטעון את הטענה מאוחר יותר, אלא אם בית המשפט ראה שאין צורך בהסבר זה[2]. כך למשל, אם הנאשם מיוצג על ידי עורך דין, קרוב לוודאי שבית המשפט ישאיר לפרקליט את המלאכה להסביר לנאשם את הזכות להעלות טענת אליבי רק בתחילת ההליך

לפי סעיף 152 לחסד"פ בית המשפט יסביר לנאשם שאם ברצונו לטעון טענת "במקום אחר הייתי" –כטענה יחידה או בנוסף לאחרות –עליו לעשות כן מיד, ויסביר לו את תוצאות הימנעותו מעשות כן. באחד המקרים היתה עדות שותף ללא סיוע. ב"כ התביעה ביקש והורשה לקרוא עדים לאחר שנסתיימה פרשת ההגנה. הסיוע נמצא בעדות הנוספת והנאשם הורשע. ביהמ"ש לערעורים, בהסתמכו על הכלל האמור ביטל את העדות הנוספת. והנאשם זוכה43.

על כן, בשלב של עדות הזמה מותר אך ורק להזים מהימנות עדות הנאשם, אך אסור להוסיף לראיות הפוזיטיביות שהביאה הקטגוריה בפרשת התביעה או אף לתמוך בהן44.

עקרון זה בא לידי ביטוי בפסיקה שהתייחסה לאליבי. כאשר נשמעה טענת אליבי נתבקש עד להעיד בשלב של הזמה כי טענת הנאשם אינה אמת וכי הוא נראה בקרבת מקום הפשע. ביהמ"ש לא הרשה להעלות את חלקה השני של העדות וקבע כי ראיה מסוג זה יש להעלות רק במסגרת פרשת התביעה45.

כאשר הועלתה טענת אליבי במשפט בו התלוננה ילדה על עבירה מינית ובשלב ראיות התביעה הובאה עדות כי הנאשם נראה במקום הפשע, קבלוה כעדות הזמה ואף ראו בה סיוע לעדות המתלוננת46.

במסגרת פרשת התביעה מוכיחה בדרך כלל הקטגוריה כי בוצע פשע, כי הנאשם ביצע את העבירה או את חלקו בה ובמסגרת זאת היה נוכח במקום1.

טענת האליבי עוסקת בהשמטת יסוד זה של נוכחות והיא רלבנטית רק באותן עבירות שהנוכחות היא חלק מן האישום.

הפירוש המילולי למונח "אליבי" הוא מקום אחר או מקום שונה, ומובנו כי הנאשם היה במקום אחר מזה של זירת הפשע.

טענה המעלה נסיבה של נוכחות במקום אחר שוללת אפשרות של נוכחות במקום הפשע ועקב זאת פוסלת הזדמנות לבצעו. הבסיס לטענת אליבי הוא גורם פיזי לפיו אדם איננו יכול להמצא בשני מקומות בעת ובעונה אחת. המצאותו במקום אחד גורמת למסקנה של אי-המצאותו במקום שני.

בסיס הגיוני זה מוליך אותנו לשתי מסקנות:

א) טענת אליבי איננה "לא הייתי במקום הפשע"[1]. טענה כזאת מהווה רק הכחשה של עובדה באישום. אין בה אלמנט חיובי של המצאות במקום אחד ומסקנת שלילה לגבי המצאות במקום שני באותה עת, והרי האליבי הוא מסקנה שלילית מעובדה חיובית של המצאות במקום אחר.

ב) בטענת אליבי יש לטעון פוזיטיבית כי בעת ביצוע הפעולות המהוות את העבירה הייתי במקום מסויים 2 ולכן לא היתה לי האפשרות לבצעו, או כי סמוך למועד הביצוע נמצאתי רחוק ממקום הפשע במידה כזאת שלא הייתי יכול להגיע אליו במועד המיוחס לו. בכך נשללה ההזדמנות לבצע את העבירה.

אם ננסה לעקוב אחרי תהליך המחשבה במוחו של השופט כאשר הוא מעריך את הראיות בבואו לקבוע את עובדות פסה"ד, והדבר בא לידי ביטוי מלא בהדרכת המושבעים כיצד עליהם לקבוע את ממצאיהם, נראה כי תחילה על התביעה להוכיח לכאורה את ביצוע העבירה שהיא מייחסת לנאשם ואת נוכחותו במקום[2].

רק לאחר שנתמלא תנאי זה יהיה מקום לשקול את האליבי ולהתייחס אליו[3]. במקרים בהם לא הוכחו האלמנטים האמורים לא התייחסו בתי המשפט לטענת האליבי גם אם התברר כי הנאשם שיקר.

אומר כב' השופט אגרנט[4]:

"הלכה ברורה היא כי שלילת האליבי שטען הנאשם, עשוייה להוסיף משקל למהימנות העדות שהציגה הקטגוריה. במה הדברים אמורים ? כאשר אותה עדות, כשהיא לעצמה, מספיקה לכאורה לשם הרשעת הנאשם. כל עוד לא נתמלא תנאי זה, מן הנמנע לייחס ערך כלשהו לעובדה שהנאשם בזמנו שיקר בדבר המקום בו נמצא כאשר בוצעה העבירה המיוחסת לו".

הוכחו אלמנטים אלה לכאורה, ישקול ביהמ"ש את טענת האליבי ויסיק מסקנותיו, לא הוכחו, לא יזקק לה ויזכה את הנאשם.

לינק למצגת אקדמית ספיציפית ב-99 שח

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

סעיף 152 (ג) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] 

יואב ספיר וגיא רובינשטיין "יששכרוב בפעולה - על יתרונותיה של דוקטרינת הפסלות היחסית ועל תרומתה להגנה על זכויות הפרט" מעשי משפט י 333 (2019).

ד"ר שני רופא ראיות דיגיטאליות הלכה למעשה בין משפט לטכנולוגיה, מהדורה מורחבת מעודכנת הכוללת סוגיות בנושאי הסדרה שיפוטית במרחב הקיברנטי והערכת שווי קניין רוחני, דיני האינטרנט, (2019)

124  Law Criminal, Hogan & Smith


העבודה האקדמית בקובץ וורד פתוח, ניתן לעריכה והכנסת פרטיך. גופן דיויד 12, רווח 1.5. שתי שניות לאחר הרכישה, קובץ העבודה האקדמית ייפתח לך באתר מיידית אוטומטית + יישלח קובץ גיבוי וקבלה למייל שהזנת

‏290.00 ₪ לקוחות חוזרים, הקישו קוד קופון:

תוספות/מחיקה ובלעדיות