‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי מרמה והפרת אמונים מאז הלכת שבס ובהשוואה למשפט האנגלו-אמריקני?

תוכן עניינים:

מבוא

פרק ראשון: עברת מרמה והפרת אמונים בישראל הלכה למעשה
א. הערך המוגן
ב. היסוד העובדתי
ג. היסוד הנפשי

פרק שני: ניתוח ביקורתי של ההלכה הפסוקה
א. ההלכה שנקבעה בע"פ שבס
ב. ההלכה שנקבעה בדנ"פ שבס

ג. פסיקות בולטות של בית המשפט בנוגע לעברות של מרמה והפרת אמונים

ד. הדילמות והקונפליקטים בעברת המרמה והפרת אמונים.

פרק שלישי: משפט משווה

א. אנגליה

ב. אמריקה

ג. קנדה

פרק רביעי: הפרת אמונים: סיכום והמלצות
א. האם לישראל מתאימה עברת סל או עברה מפורטת
ב. סיכום אישי ומסקנות אישיות שלי

העבירה הפלילית של מרמה והפרת אמונים של עובד ציבור קבועה בסעיף 284 לחוק העונשין: "עובד הציבור, העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו-מאסר שלוש שנים".

מרמה והפרת אמונים הינן חלק מהעבירות שניתנות לביצוע רק על ידי עובדי ציבור. הערך המוגן בעבירה זו הינו המעמד של עובדי הציבור, שממילא נמצא בהידרדרות. על "שנאת מנהיגינו" כתב פרופ' חיים שיין ספר מעניין "ייסורי משה - על הנהגה וכפיות טובה" (2021)[1]. נקודת המוצא היא שעובד הציבור הוא חלק ממנגנון הממשל. משכך, הוא מחזיק בידו כוח רב שיש לעשות בו שימוש רק בצורה חוקית, על פי הסמכות שניתנה לעובד הציבור. זאת על מנת לשמור על אמון הציבור בממשל. למעשה, כל פעולה שיש בה ניגוד עניינים והיא מבוצעת על ידי עובד הציבור, יכולה לעלות לכדי הפרת אמונים.[2]

החוק אינו קובע מהי הפרת אמונים, ובכך הוא חריג בנוף המשפט הפלילי שבו נדרש כי החוק יזהיר מראש את העבריין כי הוא עושה פעולה אסורה. החוק לא מגדיר את גבולות העבירה באופן ברור, ולכן מקובל לטעון כי העבירה הזו עמומה. לא ניתן לדעת בוודאות מהי פעולה שלטונית פסולה. לפיכך, הפרקליטות ובתי המשפט נזהרו מאוד בהפעלת החוק.

בחרתי להתחיל מנקודת פתיחה זו, בשביל להמחיש את מורכבותה של עבירת המרמה והפרת האמונים. להראות שמדובר בעבירה בעלת נוסח מעורפל, שגרמה לבית המשפט קושי רב במשך השנים, ליישם ולהגדיר עבירה זו.[3]

לכן, שאלת המחקר של עבודה זו היינה:

מהם היסודות של עברת מרמה והפרת אמונים, והתפתחות הפסיקה וההלכה בישראל בנוגע לעברה זו.

 בעבודה זו נבחן את יסודות העבירה ולשון החוק, כמו כן ננתח כיצד בתי המשפט בישראל פירשו יישמו והגדירו את לשון החוק ומזגו לתוכו פרשנויות לאורך השנים האחרונות, נבחן וננתח פסקי דין מכוננים ונראה כיצד הם השפיעו על ההלכה בעניין מרמה והפרת אמונים, כמו כן בפרק השלישי ננתח את ההלכה הפסוקה הנוכחית שניתנה בדיון הנוסף בעניינו של שבס ונצביע על יתרונותיה ועל חולשותיה. בהמשך נסקור גם מקרים שנדונו במשפט המשווה - הסקירה תאפשר להתרשם ממורכבות התופעה, מהקשיים להיאבק בה בכלים פליליים ומדרכים אפשריות להתמודד עם הבעיות הללו, ולבסוף בפרק החמישי נציג את עיקרי המסקנות בנוגע לחקיקה ולפרשנות העברה.

בחרתי לעשות עבודה זו כי לעניות דעתי עברה של מרמה והפרת אמונים נתפשת עבירה חמורה מכיוון שהיא פוגעת באמון הציבור במערכת השלטונית ובעצם כך בחברה כולה.  לצערי בשנים האחרונות הולכים ורבים הפרסומים על חשדות בנוגע לשחיתות[4] בקרב עובדי ציבור, ואף היינו עדים לכמה הרשעות בולטות. ריבוי מקרים אלו ענינו אותי מאוד, לראות מה גרם לאותו איש ציבור למעול באמון שניתן בו, וכיצד בתי המשפט בישראל מגנים באמצעות הפסיקה תופעה זו.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

[1] שיין ח. "ייסורי משה - על הנהגה וכפיות טובה" - הוצאת אור חדש

[2] אבינועם מגן המשפט והמלחמה בשחיתות, הוצאת נבו

[3] עדיאל זימרן ונתנאל דגן "ביקורת שיפוטית על רשויות אכיפת החוק: בין מינהלי לפלילי" משפטים כרך נב, האונ' העברית ירושלים