‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי לאומיות מרוקו ושחרור מקולוניאליזם צרפתי (וכן יהודי מרוקו)?

תוכן עניינים

מבוא

היסטוריה

התקופה המוסלמית המוקדמת

השושלת האידריסית

אל-מוראביטון

אל-מוואחידון

השושלת המרינית

לאחר גירוש ספרד

השושלת העלאווית

המאה ה-19

לאומיות : מרוקו כמדינת חסות צרפתית וספרדית

מרוקו ומלחמות העולם

הפרוטקטורט הצרפתי ולאומיות יהודי מרוקו

תחת שלטון וישי

במרוקו העצמאית

דמוגרפיה

לאחר קום המדינה

תרבות יהודי מרוקו

שפה

ספרות

שירה

מוזיקה

מעמד האישה

עיתונות

השכלה ותעסוקה

מועדים ומנהגים

יהדות מרוקו החל מהמאה ה-20

ישראל

צרפת

צפון אמריקה

דרום אמריקה

סיכום

ביבליוגרפיה

במסגרת המירוץ לאפריקה מרוקו הייתה בעיניה של צרפת הקולוניאלית, משנות ה-80 של המאה ה-19 החלו קרבות כיבוש של צרפת על מרוקו. הכוחות המרוקנים אשר נלחמו ממזרח בצרפתים ומצפון בספרדים החזיקו מעמד זמן רב יחסים עד הסכם פאס בו השושלת העלווית הסכימה להפוך למדינת חסות של צרפת. עקב ההתנגדות להחלטת בית המלוכה, הכוח של הממשלה התפרק בין שבטים שהמשיכו להילחם עד שנות ה-30 של המאה ה-20 כאשר הכוחות האחרונים נכנעו בדרום לצרפתים. הכוחות החזיקו זמן רב עקב התמיכה הגרמנית בהם שגרמה למשבר המרוקאי הראשון והשני.

כמו כל מדינות החסות הצרפתיות השפה הצרפתית נכנסה לתוך מערכת החינוך ועד היום במרוקו לומדים צרפתית בבתי הספר.

1939: עם מלחמת העולם השנייה כוחות השחרור של צרפת החופשית בראשות שארל דה-גול שחררו את מרוקו מכוחות וישי. בשנת 1943 הצבא הצרפתי החופשי פעל למען גיוס אנשי ההרים החזקים של מרוקו מהאטלס תמורה ל-600 פרנק לקילו אחד של בן אדם, הרעיון פעל והוחל גיוס המוני ממרוקו לתוך המלחמה באיטליה שם רוב החיילים נהרגו.

המרשל ליאוטי, המושל הכללי הראשון של מרוקו הצרפתית. הוא ייצג את האינטרסים הקולוניאלים הצרפתיים תוך שהוא מקיים דה-פקטו את סמכותו של הסולטאן.

אהדתו הכללית של הסולטאן ללאומנים התבררה בסוף המלחמה, כשהוא עדיין קיווה לראות עצמאות מוחלטת מושגת בהדרגה. לעומת זאת, התושבים הצרפתיים, הנתמכים על ידי אינטרסים כלכליים צרפתים ומגובים במרץ על ידי מרבית המתיישבים, סירבו בשקיקה לשקול אפילו רפורמות למען עצמאות. העקשנות הרשמית תרמה להגברת האיבה בין הלאומנים והמתיישבים והרחיבה בהדרגה את הפילוג בין הסולטאן לתושב הכללי.

למידה מההתנסויות באלג'יריה, המרשל המושל על מרוקו, הוברט ליאוטי שיבץ קבוצה נבחרת של 692 "אדונים-חקלאים" - במקום מה שכינה "ריף-ראף" של דרום אירופה - במטרה שזה יהיה מרכז הפיתוח החקלאי של מרוקו. המטרה הייתה להבטיח אספקה ​​קבועה של תבואה לצרפת ולהפוך את מרוקו ל"גן החקלאי" למרות העובדה שהאזור נוטה לבצורת. [1]

לאחר תקופה של רווחים מינימליים ונחיל ארבה מסיבי בשנת 1930, הייצור החקלאי עבר לכיוון גידולים מושקעים בעלי ערך גבוה יותר כמו פירות וירקות הדרים. התיעוש של החקלאות דרש הון שלא היו לרשות חקלאים מרוקאים רבים, מה שהוביל ליציאה כפרית מכיוון שרבים פנו למצוא עבודה בעיר

                ב-1961 לאחר מותו של מוחמד החמישי, עלה לשלטון חסן השני, אשר שמר על זיקתה של מרוקו למערב ובמיוחד לארצות הברית, על אף הצטרפות המדינה לליגה הערבית ב-1958. בשנות ה-70 סיפחה מרוקו את סהרה המערבית, שהייתה תחת שלטון ספרדי החל מועידת ברלין ב-1884, אך קודם לכן הייתה אזור השפעה מרוקאי. הסיפוח לא הוכר בקהילה הבינלאומית, והביא למתיחות בינה לבין שכנותיה אלג'יריה ומאוריטניה.

המרשל המושל הוברט ליאוטי הקים את מועצת המדיניות הילידית (Conseil de politique indigène), שפיקחה על השלטון הקולוניאלי בפרוטקטורט.

תחת החסות נמנעו מרוקאים מלהשתתף במפגשים פוליטיים גדולים. הסיבה לכך הייתה שכוחות קולוניאליים העריכו שהם עשויים "לשמוע דברים שמעבר ליכולתם להבין."

הרשויות בצרפת אסרו גם על עיתונים בשפה הערבית לסקר פוליטיקה, מה שעורר טענות על צנזורה[3].

בסוף שנת 1955 ניהל מוחמד החמישי את משא ומתן לשחזור הדרגתי של עצמאות מרוקו במסגרת תלות הדדית צרפתית-מרוקאית. הסולטאן הסכים להנהיג רפורמות שיהפכו את מרוקו למונרכיה חוקתית עם צורת ממשל דמוקרטית. בפברואר 1956 רכשה מרוקו שלטון בית מוגבל.

המשא ומתן המתמשך לעצמאות מלאה הגיע לשיאו בהסכם הצרפתי-מרוקאי שנחתם בפריז ב-2 במרץ 1956. ב-7 באפריל של אותה שנה ויתרה צרפת רשמית על חסותה במרוקו. העיר הבינלאומית טנג'יר שולבה מחדש בתוך מרוקו עם חתימתו של פרוטוקול טנג'יר ב-29 באוקטובר 1956. לביטול הפרוטורטורט הספרדי מדרום והכרה בעצמאות מרוקו על ידי ספרד נוהל משא ומתן בנפרד והפך לסופי בהצהרה המשותפת מאפריל 1956. [2]

באמצעות הסכמים אלה עם ספרד בשנת 1956 ו-1958, הוחזרה השליטה המרוקאית באזורים מסוימים בשליטת ספרד, אם כי הניסיונות לתבוע רכוש ספרדי אחר באמצעות פעולה צבאית היו פחות מוצלחים. בחודשים שלאחר העצמאות המשיך מוחמד החמישי לבנות מבנה שלטוני מודרני תחת מונרכיה חוקתית בה הסולטאן ימלא תפקיד פוליטי פעיל. הוא פעל בזהירות, בלי להתכוון לאפשר לגורמים רדיקליים יותר בתנועה הלאומנית להפיל את הסדר הקבוע. הוא גם התכוון למנוע ממפלגת איציקל לבסס את שליטתה ולהקים מדינה של מפלגה אחת. באוגוסט 1957, מוחמד החמישי קיבל את תואר המלך.

שנות הפרוטקטורט הצרפתי בישרו שינוי גדול עבור יהודי מרוקו. בעידוד בתי הספר של חברת כל ישראל חברים וממשלת צרפת, רוב הילדים היהודים במרוקו קיבלו חינוך צרפתי מודרני שכלל מקצועות חול ומדעים לצד לימודי עברית ויהדות צנועים יותר[3]. כרבע מיליון צרפתים באו בעקבות הסכם פס להתגורר במרוקו, אנשי צבא וביטחון, אנשי מנהל ואנשי עסקים. הצרפתים הקרינו את תרבותם, ושפתם הפכה לשפה שנייה במרוקו כולה ובקרב היהודים במרוקו בפרט. בשנות הפרוטקטורטחלקים ניכרים מבני המעמד הבינוני והגבוה היהודיים אימצו את התרבות הצרפתיתוהזדהו עם השלטון הצרפתי. עיתונים יהודים בצרפתית יצאו לאור, סטודנטים יהודים ממרוקו יצאו ללמוד באוניברסיטאות בצרפת וספרד, והתפתחה אליטה יהודית בנפרד מהרבנים וממלומדי הדת, שהיו פעמים רבות מנהיגי הקהילה היהודית במדינה עד אותה עת[4]. בתהליך איטי התחיל זרם של עזיבת המלאח לטובת השכונות האירופאיות החדשות של ערי מרוקו, תוך העלמת עין מצד השלטון הצרפתי. תופעה זו, אשר נבלמה במהלך מלחמת העולם השנייה, התעצמה בשנים שלאחריה. האמידים והצעירים היו הראשונים אשר עזבו את השכונות היהודיות אל העיר החדשה. בערים כמו מקנס הקהילה היהודית של העיר אף בנתה לעצמה מלאח חדש, מודרני ומרווח יותר, במטרה למנוע את עזיבת המשפחות. בזכות יזמה זו טיפחה הקהילה היהודית חיים יהודיים ערים בתקופה הקולוניאלית. בתקופת הפרוטקטורט חל תהליךעיור מואץ וכמעט כל יהודי מרוקו נעשו עירוניים.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

אקון נ', המסורת העברית במרוקו, בין זהות יהודית לזהות מכילה, הוצאת יד בן צבי

משה בר-חן אוחנה, בין האנשים הכחולים, הוצאת דיאלוג