‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי אחריות נזיקית אנשי הוראה?

תוכן עניינים

חלק א: סקירה תאורטית

חלק ב: נזיקין וחינוך

חלק ג: פסקי דין

חלק ד: השוואה

חלק ה: סיכום ומסקנות

ביבליוגרפיה

בעבודת זו נחשפתי לסוגיה אשר לא הייתה מוכרת לי על בוריה. אין ספק כי על אנשי מערכת החינוך מוטלת אחריות לשלומם של התלמידים כל זמן שהם תחת חסותם. עם זאת, עבודת זו סייעה לי להבין מהו היקפה המשפטי הרחב של אחריות זו בהיבט הזמן והמרחב.

למעשה, עוולת הרשלנות שהינה "עוולת סל" כמפורט בעבודה, טומנת בחובה מקרים רבים אליהם נחשפים אנשי החינוך מידי יום ביומו בעבודתם ועל כן, בהיכרות רכיבי העוולה לרבות, מבחן הצפיות והגדרת הסבירות, יש כדי למנוע פעולות הגובלות ברשלנות ואשר עלולות בצוק העיתים להביא להטלת חבות נזיקית על איש החינוך באשר הוא. [1]

לדעתי הפסיקה במקרה של ב. ואחרים והמגמה שהובאה מכתביו של הנשיא בדימוס שמגר, מחמירה עם ציבור המורים. דברי אלו באים מתוך נימוק לפיו העומס המוטל על המורים הינו כבד שכן עבודת המורה אינה מסתיימת בכך שהעביר תוכן לימודי בכיתתו אלא נמשכת בריכוז מנהלות כדוגמת עריכת מבחנים ובדיקתם, לימוד מערכי שיעור, פניות לשיחות עם הורים ועוד כהנה וכהנה. אדגיש ואומר, כי איני מבקרת את ההנחיה לחלוקת "תורנות חצר" בין המורים אלא דעתי היא כי המצאות מורה בחצר אינה מספקת הגנה מוחלטת לתלמידים ולעיתים אף אינה מהווה הגנה כלל, שכן ניתן למצוא תלמידים שאינם נרתעים מנוכחות מורה ואף כאלה גדולי ממדים אשר מהווים כשלעצמם איום עבור המורה התורן. מכאן שמגמת הפסיקה ולפיה קיימת חובה מושגית וקונקרטית למניעת פגיעה בתלמידים צריכה להביא בחשבון תמונה כוללת אשר אינה בהכרח מטילה אחריות מסוג רשלנות על אנשי החינוך. [2]

פסק דין גודר מחזק את הרצון לאפשר למידה עצמאית של הילדים לבין אחריות עליהם אך בכל זאת הגננת נמצאה אשמה כי לקחה את הילדים למה שהגדירו השופטים "שדה קרב". משרד החינוך חויב בפיצויים גבוהים בעקבות האירוע המצער.

בחרתי לסיים עבודה זו דווקא בפסק דין זה הואיל ומההליך המשפטי ניתן ללמוד שאין דעה משפטית אחידה ומגובשת בהחלת מבחני הדין על הפרקטיקה. אבהיר, כי פסק הדין שניתן בערכאה הראשונה (בימ"ש מחוזי) פטרה את אנשי החינוך מאחריות ושללה את מבחן הצפיות בעניין זה. מנגד, בערעור שהוגש לבית המשפט העליון התהפכה ההחלטה והטילה אחריות על אנשי החינוך בגין אותה מסכת עובדתית. וכפי שכותב זאת השופט אליעזר ריבלין בפסק דינו: "בין מורה לתלמיד שוררים יחסים מיוחדים, המקימים חובות וזכויות הדדיות. כך בין כותלי בית הספר, וכך, לעיתים ביתר שאת, גם מחוצה לו - במיוחד לעת יציאה לטיול".[3]

עוד קובע השופט ריבלין, כי הגננת והסייעת ידעו על סכנת עקיצה אפשרית על-ידי בעל חיים, במקום הטיול ובמועדו וכי במקרה זה לא נשמר היחס הסביר בין התועלת וההנאה המופקים מסיורים בטבע ובין היכולת להתגונן מפני הסיכון. [4]

לאור זאת, קובע ריבלין, מעצם היציאה לשדה הטרשים, משום מעשה רשלני ומציין, כי "מבחינתם של הפעוטות לא היה זה אלא שדה קרב".[5]

בית המשפט קרא למשרד החינוך לרענן את נהלי הבטיחות וההתנהגות אצל אנשי החינוך המלווים ילדים לטיולים וקיבל את הערעור. בית המשפט העליון ביטל את החלטת בית המשפט המחוזי וקובע כי המדינה תשלם את הסכום הפיצויים שנקבעו בפסק הדין בבית המשפט המחוזי בסך של 2.7 מיליון ₪.

מחיפוש מעמיק שערכתי בקשר עם פסה"ד האמור מצאתי, כי משרד החינוך אכן נעתר להמלצת בית המשפט והפיץ מסמך בו ניתנה התייחסות ספציפית לעובדות פסה"ד תוך אימוץ מלא של לקחיו. המסמך האמור מצורף לעבודה זו אך אני מוצאת להביא כאן את אחד הציטוטים שלכדו את תשומת ליבי ואשר יש בהם מחד, לקבל את הדין ומאידך, ליצור איזון אשר יביא להמשך הפעילות החינוכית המבורכת הבאה לידי ביטוי בקיומם של טיולים ברחבי הארץ:

"הטיול, שהוא ממאפייניה הבולטים של מערכת החינוך הישראלית, ואשר ייחד אותה לאורך השנים, ראוי יהיה שימשיך להוות ערך חשוב ומרכזי אשר כולל בתוכו חינוך לאומי, חינוך חברתי, חינוך סביבתי, חברתי, חוויתי ודתי. לפיכך, ראוי שפסק דין זה ומסקנותיו, יחזקו וישפרו את המקצועיות של בעלי התפקידים – גננות וסייעות במערכת החינוך, ולא ירפה את ידם מחיבת הארץ והכרתה, תוצאה שגם שופטי בית המשפט העליון חששו ממנה".[6]

לסיכום, ניתן לומר כי ישנו גבול דק ומסוכן שהמורה עלול לחצות אותו ולהביא מתוך רצונו הטוב לעשייה עד לכדי אסון של ממש. יש ומורים רבים יבחרו להימנע מלקיחת אחריות ומיוזמה ליציאה לטיולים ופעילויות שטנות. אשתקד התקיימה שביתה של ארגון המורים שהשבית יציאה לטיולים הואיל ואין למורים כיסוי ביטוחי מפני תביעות נזיקין. לבסוף הוחלט שיינתן להם ייצוג משפטי חלקי במידה ויפעלו נכון.. ושוב- נשאלת השאלה מה זה "נכון", מיהו האדם ה"סביר" ? כל אלו עדיין עמומות בפני מקרים מסוימים ותמיד המורה נושא באחריות.

אני מקווה שבעתיד המערכת המשפטית תמצא לנכון לתת למורה הגנה משפטית ראויה ורחבה יותר גם אם ייטעה מתוך המשקל של "רווח" ו"הפסד" בעשייתו הברוכה. 

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

אסתר חיות "גבולות המשפט", ספר אדמונד לוי