ב-ע"א 209/54 שטיינר נ. היוה"מ, י"ח פס"ע, 116, קבע השופט זילברג, בהתייחסו לסעיף 3(ב) לחוק שיווי זכויות האשה, תשי"א-1951, כי "מבחן טובת הילדים הוא עקרון שאין למעלה הימנו . . . אם עקרון זה, של טובת הילדים, עדיף ודוחה אפילו את עקרון שיווי זכויות האשה, הרי קל וחומר . . . שהוא עדיף ודוחה . . . את עקרון החלת החוק הלאומי . . ." (שם, בעמ' 124).

 סה"ח 380, תשכ"ב, עמ' 120., בעיקר את הסעיפים דלקמן:

"14. ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים.

15. אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין . . . וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו . . .

17. באפוטרופסותם לקטין חייבים ההורים לנהוג לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות הענין.

24. היו הורי הקטין חיים בנפרד . . . רשאים הם להסכים ביניהם על מי מהם תהיה האפו-

טרופסות לקטין, כולה או מקצתה, מי מהם יחזיק בקטין, ומה יהיו זכויות ההורה שלא יחזיק בקטין, לבוא עמו במגע ; הסכם כזה טעון אישור בית המשפט . . .

25. לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או . . . ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם, אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת.