‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי מום בעובר כעילה להפסקת הריון?

תוכן עניינים

א. מבוא

ב. החלק העובדתי 

1. גישת מדינת ישראל בנוגע להפסקות הריון יזומות 
2. 2. גישת הועדות להפסקת הריון בישראל כאשר מדובר במום בעובר. 
3. ממצאים סטטיסטיים.

ג. החלק המשפטי 

1. מסגרת נורמטיבית.. 
2. הוועדה להפסקת הריון 
3. חוזרי מנכ"ל משרד הבריאות.
4. מום בעובר כעילה להפסקת הריון בפסיקה הישראלית.
5. דין משווה...

ד. החלק הביקורתי 

1. ביקורת המוגבלות
2. 2. ביקורת על המצב העובדתי הקיים
3. ביקורת על המצב המשפטי הקיים

ה. מסקנות והצעות לשינוי

1. מסקנות
2. הצעות לשינוי

ביבליוגרפיה 

בסמינריון זה אדון בנושא 'מום בעובר כעילה להפסקת הריון'. הפסקת הריון במדינת ישראל מבוצעת מכוח חוק. על מנת לבצע הפסקת הריון יזומה באופן חוקי, יש לקבל אישור מהוועדה להפסקת הריון. הוועדה רשאית לאשר ביצוע הפסקת הריון בכפוף לארבע עילות, אשר אחת מהן היא העילה לפיה הוולד עלול להיות בעל מום גופני או נפשי. שאלת המחקר המרכזית שתיבחן בסמינריון זה היא, מה נחשב בעיניי הוועדה להפסקת הריון למום גופני או נפשי בעובר אשר מספיק לצורך מתן אישור להפסקת הריון יזומה.

על מנת להשיב על שאלת המחקר, אסקור את המצב העובדתי הקיים, תוך התייחסות לגישתה של מדינת ישראל ולגישתה של הוועדה להפסקת הריון בנוגע לביצוע הפסקת הריון בגין העילה של מום בעובר. בנוסף, אציג בהרחבה ממצאים סטטיסטיים אשר משקפים בין היתר את שיעור הפסקות ההיריון שנעשות בגין העילה של מום בעובר. עוד אבחן את המצב המשפטי הקיים, תוך התייחסות להסדר החקיקתי הנוהג בעניין הפסקות הריון יזומות. כמו כן, אפרט אודות דרך פעולת הוועדה להפסקת הריון ונהליה. בהמשך אתייחס לחוזרי מנכ"ל משרד הבריאות אשר התפרסמו לאורך השנים והתוו הנחיות חדשות הנוגעות לוועדות להפסקת הריון. בסופו של החלק המשפטי אדון בקשר בין הפסקת הריון בגין העילה של מום בעובר לבין הפסיקה הישראלית, אשר מתבטא בתביעות ההולדה בעוולה. לאחר סקירת המצב העובדתי והמשפטי הקיים, אתייחס לסקירה האמורה ולממצאים שעלו ממנה מנקודת מבט ביקורתית. הביקורת המרכזית אליה אתייחס היא ביקורת דיני המוגבלויות, אותה איישם על המצב העובדתי והמשפטי הקיים. אדון בבעייתיות שעולה מכך שהוועדה להפסקת הריון היא ליברלית ומתירנית בכל הנוגע לאישור הפסקת הריון בגין העילה של מום בעובר. לסיום, אסכם את המסקנות המרכזיות, אנסה להשיב על שאלת המחקר ואציע הצעות לשינוי.

בנימה אישית – בחרתי בנושא זה לסמינריון, בשל כך שהוא מלווה אותי ואת מחשבותיי מזה זמן רב. הכל התחיל בשיעור דיני נזיקין במסגרת שנה ב' ללימודיי בתואר למשפטים. במסגרת השיעור התפתח דיון בכיתה בנוגע לשאלה מהו מום אשר מחייב את הרופא ליידע את האישה עליו על מנת שתוכל לבחור האם לבצע הפסקת הריון. אני, בגישה שיפוטית ונחרצת, טענתי שיש ליידע את האישה בהכל, גם במום הקטן ביותר, על מנת שהבחירה תהייה בידה. אלא שלאחר מכן, הוצגה בפנינו נקודת מבט שונה על הנושא, שהיא ההשלכה המוסרית-חברתית של חובת הגילוי האמורה. האם זה עלול לגרום לכך שהחברה תיטה להביא לעולם רק ילדים שהם מושלמים, תוך הדרת אנשים עם מוגבלויות מן החברה. שכן, עצם חובת הגילוי מובילה לתפיסה לפיה יש מום כלשהו שלא אמור להיות. השאלות האלו: האם מום או מגבלה שכעת לא נראה בעינינו חמור, בעוד כמה שנים ייחשב ככזה המצדיק הפסקת הריון? איפה עובר הגבול? ומה ראוי שאישה תבחר לעשות כאשר מתגלה מום כזה או אחר. האם כאשר מדובר בחוסר של כל הזרוע? של כף היד? של אצבע בלבד? לבצע הפסקת הריון או לא? ליוו אותי ימים ארוכים.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-30 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)