‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי הרכב חסר בבתי דין מינהליים?

תוכן עניינים

מבוא

הוראות חוק המאפשרות דיון בהרכב חסר

סעיף 37 לפקודת הפרשנות (נוסח חדש)

בית דין קטוע

סיכום

ביבליוגרפיה 

בתי הדין המינהליים מתרבים והולכים וממלאים את הארץ1. כבר מצויים עמנו בין מאה וחמישים למאתיים סוגים של בתי דין, ומהם יש סוגים שהעמידו בתי דין רבים2. למעשה אין לך כמעט חיקוק חדש, המעניק לרשות מינהלית סמכות שיש בה כדי לפגוע או להיטיב עם האזרח, שאינו מקים בית דין לביקורת ההחלטות של אותה רשות. לעתים נדמה שהמחוקק החליט פעם, זמן קצר לאחר הקמת המדינה, כי ראוי להקים בתי דין מינהליים, והם הוקמו, מוקמים ויוקמו, פשוט משום שהמחוקק, כמו שוליית הקוסם, שכח את הסיסמה אשר יש בה כדי לסכור את השטפון. הדעת נותנת שהמחוקק לא היה מתחיל ללכת בדרך זאת לולא ראה בה יתרונות רבים. אכן, ודאי שיש לבתי הדין המינהליים יתרונות מסויימים על פני בתי המשפט. אם אמנם יתרונות אלה עולים בסך הכל על החסרונות, שאלה היא שלא נבדקה כראוי, ואין לה תשובה מוסמכת. מכל מקום ברור שבתי הדין אינם מעשה מושלם. סימנים המעידים על ליקויים בפעולתם צצו ונתגלו בהקשרים שונים. אך בדרך כלל לא ניתנה לדבר תשומת לב מספקת. בתי הדין המינהליים, להבדיל מבתי המשפט, היו שרויים בצל, ללא פטרון. המחוקק, לאחר שהקים אותם, כאילו יצא ידי חובתו. ואילו המינהל הציבורי ראה בהם מעין בן-חורג, שסופח למשפחה שלא לטובתה, לא התייחס אליהם בכבוד, ואף הזניח אותם. ההזנחה השפיעה, בין היתר, על מהירות ההתדיינות בבתי הדין. הצורך בהתדיינות מהירה מוצג כרגיל כאחד הגורמים המרכזיים להקמתם של בתי הדין. בתי המשפט, כידוע, עמוסים לעייפה, ולא פעם הם נאלצים להתקדם בעצלתיים. ואילו בבתי הדין, אפשר להניח, שונה המצב. כאן מוקם בית דין אחד ומיוחד להתדיינות בסוג אחד ומיוחד של עניינים, כגון, וועדת ערר המוקמת לדון בעררים לפי חוק מס רכוש וקרן פיצויים, - . נמצא, כי עומס ההתדיינות עם המינהל הציבורי מתחלק על פני בתי דין רבים, והנטל הרובץ על כל אחד מהם אינו כבד ביותר. הוסף לכך את המומחיות המיוחדת של בית הדין בנושאים בהם הוא דן, ולזה צרף את השחרור מסדרי הדין ומדיני הראיות הנוהגים בבתי המשפט, ובעל כרחך תגיע למסקנה שבית הדין הטיפוסי צריך לפעול כמו שעון ממהר. ואמנם, נכון שהרבה בתי דין מנצלים את היתרונות הטבעיים שלהם, פועלים ביעילות ובמהירות, ומצדיקים, לפחות מבחינה זאת, את התקוות שנתלו בהם. אך, לעומת זאת, מצויים בתי דין רבים הפועלים בכבדות ובאיטיות, אפילו בהשוואה לבתי המשפט3. סיבות אחדות למצב זה, ומשקלן שונה ממקרה למקרה : לפעמים נגרמת סחבת בשל כך שאין לבית הדין מזכירות או אפילו מזכיר ראוי לשמו ; יתכן גם שיושב-הראש של בית הדין אינו מתייחס לתפקידו במידת האחריות הראוייה; לעתים קרובות קשה למצוא מועד לישיבה שיהיה נוח לכל חברי בית הדין; ויש שהדיון מתמשך יתר על המידה משום שבית הדין מוצא עצמו בהרכב חסר או בהרכב קטוע והוא נאלץ לעצור ולהמתין להשלמת ההרכב. בסיבה אחרונה זאת מבקש אני לדון כאן. בית הדין הטיפוסי מורכב, על-פי מצוות המחוקק, משלושה חברים4. כך, לדוגמא, אומר חוק מס רכוש וקרן פיצויים, - , בסעיף 29(א): "שר המשפטים ימנה לצורך סעיף 27 [הקובע זכות לערור על הודעת תשלום לפי חוק זה] ועדות-ערר של שלושה חברים כל אחת, ובהם אחד שהוא רשום בפנקס עורכי הדין ואחד שהוא בעל נסיון בעסקי מקרקעין . . .". במקרה זה, כמו ברוב המקרים, אין השר יכול למנות בוועדת הערר אלא שלושה חברים. אין הוא מוסמך, לפי לשון החוק, למנות מספר גדול יותר של חברים, מהם יבחר, לפי הצורך והאפשרות, מותב של שלושה לישיבה במועד מסויים. שלושת החברים מתמנים בדרך כלל, אפילו כאשר החוק אינו דורש זאת במפורש, בשל הכשרה מיוחדת או נסיון מיוחד שרכשו בתחום בו פועל בית הדין. על-פי רוב, גם לאחר המינוי הם ממשיכים בעסקיהם כרגיל, ושם נשאר מרכז הכובד של פעילותם, ואילו בית הדין אינו נחשב בעיניהם אלא כעיסוק צדדי. במצב כזה, העדיפות בהקצאת הזמן ניתנת על ידיהם, לעתים קרובות, לעסק או למקצוע, ולא לבית הדין. הדבר משתקף היטב בפעילות השוטפת של בית הדין. לא זו בלבד שפעמים רבות מתגלה קושי ממשי בתיאום מועד לישיבה, אלא גם כשנקבע סוף סוף המועד קורה שאחד החברים מודיע, לפעמים ברגע האחרון ממש, כי לצערו לא יוכל להשתתף בישיבה בגלל ענין חשוב ובלתי-צפוי, או שאחד החברים נעדר מן הישיבה אפילו בלי להודיע על כך מראש, ובית הדין מוצא עצמו בהרכב חסר4א. 

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)