‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא  לידי ביטוי מעמד תושבי השטחים לפי כללי המשפט הבינ"ל?

תוכן עניינים

מבוא. 

המשפט הבינלאומי בשטחים

הדיון במשפט הבינלאומי 

תנאים מקדמיים – שפיטות וזכות עמידה. 

תחולת המשפט הבינלאומי על השטחים

משפט משווה. 

המשפט הבינלאומי ותחולתו על השטחים הכבושים

תחולתה של אמנת ג'נבה הרביעית בישראל

פרושה של אמנת ג'נבה הרביעית בישראל.

פרשנות אמנת ג'נבה

תקנות האג

בית המשפט העליון כשותף זוטר של המחוקק והמשפט הבינלאומי 

הסבר חלופי – הקושי הדמוקרטי ביישום אמנות בינלאומיות במשפט הפנימי 

סיכום

עבודה זו תעסוק במעמד תושבי השטחים מבחינת המשפט הבינ"ל. הפרספקטיבה לבחינת מעמד זה תהא דרך פרשנות בג"צ למשפט הבינ"ל החל בשטחים. מאז כיבושם של השטחים שלטה בהם ישראל שליטה מלאה. שליטה חלקית בשטחים נמשכת אף היום. בפרקים נכבדים מהתקופה תמכו ממשלות ישראל בהתיישבות יהודית בשטחים. על פי מדדים של שליטה כלכלית, שליטה ביטחונית ופיקוח על משאבי הטבע, היוו השטחים חלק ממדינת ישראל. מצד אחר, הציבור הישראלי חלוק בשאלת מעמדם הסופי של השטחים. חלק ניכר מן הציבור סבור כי בהסדר של קבע יועברו השטחים (או למצער רובם) לשליטה ערבית. בשנת 1995 אף הועברה השליטה בחלק מהשטחים לשלטון פלסטיני. בשנת 2005 יצאה אל הפועל תוכנית ההתנתקות – פינויה של רצועת עזה ממתיישבים ישראלים ומכוחות צבא ישראליים. מעמד הפלסטינים בשטחים נובע מערבוב של מקורות משפטיים שונים: משפט בינלאומי, מינהלי, פלילי וטבעי. תוצאת השימוש במקורות המגוונים היא ספקטרום שלם של רמות הגנה על זכויות תושבי השטחים שאינם אזרחי מדינת ישראל: החל בזכויות שאינן מוגנות כלל (אזרחות), המשך בהגנה חלקית בלבד מפני ענישה קולקטיבית (הריסת בתים) וכלה בהגנה כמעט מלאה (עינויים). עד לשנת 2000 בערך לא תמיד תאמו החלטותיו של בית המשפט העליון בנוגע לשטחים את המשפט הבינלאומי הפומבי. החלטותיו של בית המשפט העליון נעו בין התעלמות מוחלטת או כמעט מוחלטת מהסתירה בין מדיניות ישראל לבין המשפט הבינלאומי הפומבי, לבין ניסיונות מוצלחים יותר או פחות ליצור התאמה מלאכותית בין המשפט הבינלאומי הפומבי למשפט הישראלי.
יש הטוענים כי חל שינוי ניכר בפסיקתו של בית המשפט העליון. לפתע החל בית המשפט העליון להתייחס למשפט הבינלאומי הפומבי ביתר רצינות. פסקי הדין של בית המשפט העליון מכירים במשפט הבינלאומי ומיישמים אותו בצורה שונה לחלוטין ממה שהיה נהוג בעבר. שורה של הסברים הועלו לתופעה זו, ובהם עליית כוח המוסדות השיפוטיים של המשפט הבינלאומי הפומבי, שינוי מאזן הכוחות בתוך בית המשפט העליון, והקשרים המתהדקים בין שופטי ישראל לעמיתיהם בעולם.

טענתי בסמינריון  זה כי ניתן לחלק את פסיקתו של בית המשפט העליון בנוגע לשטחים לשתי תקופות. בתקופה הראשונה בחר בית המשפט העליון בתפקיד משני של ייצוג. בית המשפט העליון דאג להביא לדיון ציבורי את קולם של הפלסטינים, שלא היה שום מוסד אחר שיכלו להביע בו את עמדותיהם. בתקופה השנייה נטל בית המשפט העליון על עצמו תפקיד רחב יותר, של הפנמת המשפט הבינלאומי על ידי המשפט הישראלי.
התפקיד שנטל בית המשפט העליון על עצמו בתקופה הראשונה משתלב היטב במסורת פסיקתו, ובמסורתם של בתי משפט בכלל. עיקר פעולתו של בית המשפט העליון הייתה דאגה לאפשרות של הפלסטינים כבודדים להשמיע את קולם ולקבל מענה לטענותיהם. אמנם בית המשפט נחשף לביקורת על התערבות יתר במדיניות הצבא, אך מה שנראה כהתערבות רבה של בית המשפט העליון יכול להיות מובן רק על רקע סירובה של המערכת הפוליטית הישראלית לתת ייצוג כלשהו לפלסטינים.
פעולתו של בית המשפט העליון בתקופה השנייה נראית כמתערבת יותר. נראה לי כי התמיכה של בית המשפט העליון במשפט הבינלאומי משתלבת היטב בתפקיד הרחב יותר שבית המשפט נטל לעצמו כשותף של המחוקק. בשנים האחרונות הולך ומאבד מודל "השותפות הבלתי שווה" את הגבולות הברורים שהתווה. בעיני רבים, בית המשפט העליון אינו רק שותף זוטר, אלא הולך ונהיה שותף שווה זכויות בתהליך החקיקה. השימוש בכוח הפסילה של חוקים באמצעות חוקי היסוד, ויותר מכך, הפרשנות הרחבה הניתנת לאותם חוקים והפסילה של החלטות הממשלה, כל אלו מעמידים את בית המשפט בעניינים שונים בדרגה כמעט שווה לזו של המחוקק.
אף במשפט הבינלאומי עבר על בית המשפט תהליך דומה. בעוד בעבר הלא רחוק הסתפק בית המשפט העליון בהתייחסות חולפת למשפט הבינלאומי, הרי בשנים האחרונות מהווה המשפט הבינלאומי כלי רציני יחסית בין הכלים העומדים לרשות בית המשפט העליון.
האם תפקיד זה של בית המשפט הוא תפקיד ראוי? במידה רבה המחלוקת היא אותה מחלוקת ידועה בעניין תפקידו של בית המשפט העליון כפי שהיא מוצגת בהקשר החוקתי: עד כמה ראוי שבית המשפט העליון יעסוק בביקורת על מהלכי הכנסת. עד כמה ראוי שישתמש בכוחו לפסול חוקים. ועד כמה ראוי שיתערב בשאלות הנתונות במחלוקת פוליטית. כל אלו שאלות שאינן מיוחדות למשפט הבינלאומי.
בהקשר של המשפט הבינלאומי יש שיקולים נוספים, המקשים את השימוש שבית המשפט עושה בכוחו. ראשית, דרך הקבלה של המשפט הבינלאומי, שאינה כרוכה באישור הכנסת, מקשה על בית המשפט לטעון כי הוא רק מקיים את רצון הכנסת. שנית, המשפט הבינלאומי נתפס בישראל כמוטה מבחינת השמירה על האינטרסים הישראליים.
בכפיית המשפט הבינלאומי ראוי אפוא שבית המשפט ייזהר משימוש בכוח הכפייה ויגביל את תפקידו. טענתי היא כי בית המשפט העליון תופס את תפקידו כמתווך בין המשפט הבינלאומי הפומבי לבין המשפט המקומי. תפקידו של מתווך, מגשר ומפשר כולל גם מעורבות אקטיבית. לעתים הוא אף מאזן וכופה, אך בסיכומו של דבר ההכרעה ראוי לה שתישאר בידי הגופים הנבחרים של מדינת ישראל.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-30 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

י' דינשטיין "הסדרים רב-לאומיים, פדרליים וקונפדרליים" עיוני משפט יז    231.

א' סבן "השפעת בית המשפט העליון על מעמד הערבים בישראל" משפט וממשל ג    541, 549-544.

א' רובינשטיין וב' מדינה המשפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל  (מהדורה חמישית, כרך ב) 

      Citizenship Multicultural   

on  Declaration UN The" Thornberry .P

Linguistic and Religious, Ethnic or National to Belonging Persons of Rights the