‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי ניתוח יצירות ספרותיות של גנסין ויוסף חיים ברנר?

תוכן עניינים

מבוא

אורי ניסן גנסין.

יוסף חיים ברנר

מערכת היחסים המורכבת בין גנסין לברנר

חידושיו בלשון הסיפור

חוסר מוצא, תלישות בסיפור "הצידה" מאת אורי ניסן גנסין.

יוסף חיים ברנר

ביוגרפיה

תרגום מרוסית

רצח יוסף חיים ברנר

יצירות

על הקשר ההדוק והבלתי ניתן להפרדה בין צורה ותוכן בספרות

מאמרים

פילוסופיה היהודית

סיכום ביניים

ביבליוגרפיה

גנסין נחשב למחדש הגדול של הפרוזה העברית בתקופת התחייה (בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20). חידושיו בלשון הסיפור, במבנה הסיפור ובתיאור גיבורי הסיפורים לא נתקבלו על ידי קוראי העברית בני זמנו. אך הוא זכה להערכה גדולה מצד בכיר מבקרי הספרות של התקופה, דוד פרישמן, ומצד המבקר הצעיר פישל לחובר, אשר כתב עליו: "הוא אחד מבעלי הסגנון היותר גדולים אשר בספרות העברית החדשה. הוא יודע את מקומה ומקום חיותה של כל מלה ומלה והוא שהבין גם את סוד קסמה ודרכי צלצולה. הוא היה למטפיזיקן היותר גדול שבין המספרים העברים". דמותו של התלוש בספרות העברית יוחסה רבות לגיבוריו של גנסין, שהיו מרבים להתנתק מסביבתם ולהתכנס בתוך עצמם ועולמם הפנימי.

התעניינות מחודשת בגנסין התעוררה בשנות החמישים של המאה העשרים, ובין המבקרים בלטו עדי צמח, גרשון שקד, ובראשם דן מירון שהרבה לעסוק ולפרסם מחקרים על גנסין. לדעתו של מירון, יצירתו של אורי ניסן גנסין היא אחת משניים או שלושה הטקסטים המשמעותיים ביותר בספרות העברית, והוא הקדיש רבות להבנת אמנות הסיפור המתוחכמת של גנסין. [1]

סיפוריו של גנסין היו בין הראשונים בספרות העברית שנכתבו בסגנון זרם התודעה, ויחד עם זאת הייתה לשונו מדויקת ועשירה בחידושים מהפכניים בעברית. המבקרים הראשונים הגדירו את סגנונו כפיוטי, אקספרסיוניסטי, אך לאחרונה מרבים להסיר את המסך הפיוטי שנפרש על יצירתו, (כנראה בעקבות תיאורי הטבע הרבים שבסיפוריו), ומדגישים את הדייקנות המנתחת שבאבחנותיו ובסגנונו.

חוסר מוצא, תלישות בסיפור "הצידה" מאת אורי ניסן גנסין.

הגיבור הגנסיני חגזר, משכיל ובעל אמביציות גבוהות, אך אימפוטנט אינטלקטואלי וכמעט שאינו מצליח לעשות דבר לממוש חלומותיו. "ישב עת רבה אל השולחן ולחיו על כפיו ושפתיו בין שיניו. שלא כדבורה בארון ויעקב שטינברג אופינית לו כתיבה בזרם התודעה . מובלט "הזמן הפנימי" מעל הזמן החיצוני.

במרכזו המונולוג הפנימי. הראות נסוגה מפעם לפעם באמצעות תהליכי תודעה של הגיבור אל זמנים ומקומות אחרים . מילה , או פרט בנוף מעבירים את הגיבור בזרם תודעתי לעולם הזוי בעתיד, או זכרונות העבר.

דמות הגיבור דקדנטית , תלושה ונהליסטית, חסרת יציבות ומאחז בחיים "לא אנשים שכמותו מסוגלים , שתהיה להם בכלל איזואחיזה כלשהי בחיים".

טפוסי לו ניידות , ארעיות ועצבנות מחד "תנועותיו נעשו קודחות ונחפזות וקצת גרויות".

חוסר אונים , פאסיביות ואפאטיות מאידך "אפרים נשאר מוטל יחידי תחת אחד השיחים שבשפת הנחל" ("אצל").[1]

הגיבור נמצא בתהליך ירידה תמידי . מודעתו העצמית למצבו עולה בהדרגה ככל שהוא מתמיד ביררידה "כל מי שאין לו הכשארון

לתקן את חייו, אין לו שום כשרוןוהוא לא יצלח לשום דבר".

שלטת בתודעתו תחושת אובדן וקינה על עולם הילדות שאיננה עוד וגעגוע חסר תוחלת לעולם אגדה קסום. ,וצר היה ללבו צר משום שכבר היה ברור כיום שימי הילדות הפורים חלפו בכדי ופרחי הלב בלבלובם נבלו ושוב לא ישובו לפרוח. ("אצל")

חגזר הוא מורה, משכיל לכאורה וחוקר ספרות, אך לא צלח בעבודתו הרוחנית.

י. ח. ברנר

יצירתו של ברנר מבוססת על שני מרכיבים עיקריים: מצד אחד קיים אדם צעיר בשנותיו אך זקן בנפשו. הביוגרפיה של כלל גיבורי יצירותיו דומה. גיבור יצירתו הוא בחור שהתפקר ומחפש דרך חדשה בעולם שאינו מאיר פנים אליו. הוא נידון למצוקה כלכלית, מחלות ונדודים. אישיותו מורכבת מניגודים, אין הוא שלם עם עצמו ועם המציאות החדשה והמכוערת שעימה הוא מתמודד. נושא היצירה של ברנר הוא תמיד המפגש שבין גיבור כזה ועולם מכוער ואכזר. [1]

זהו תמיד אדם בודד בעל קשרים חברתיים מועטים, הנוטה להסתגרות ולחשדנות. הקשרים היחידים שנארגים לעיתים בינו ובין אחרים, הם בדרך כלל בעייתיים ונוטים, לעיתים קרובות, להסתיים במפח נפש. פייארמן בנובלה "בחורף" אינו איש רעים, ונוטה להתקפד בתוך עצמו, כאשר הוא שולף מדי פעם את קוציו. אברמזון ברומן "מסביב לנקודה" מנסה אמנם לרקום קשרי ידידות עם הזולת, אך יכולתו הדלה לקיים קשרים חבריים חמים היא בעוכריו. וכך גם שאר הגיבורים נוטים להיכשל ביחסי החברה שלהם עם העולם, ויחסיהם עם נשים נידונים מראש לכישלון. [2]

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)