‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי בענין מורדת (אישה בוגדת)  בית דין רבני  לעומת בית המשפט לענייני משפחה?

תוכן עניינים

מבוא

הברירה בין ערכאות השיפוט

מערכת היחסים בין המערכת האזרחית לדתית

סוגיית הפיצול בין בית הדין לבית המשפט

עיקרון הפסילה היחסי של הוכחה שהושגה תוך פגיעה בפרטיות

עידן האינטרנט וההשלכות שלו על הגנת הפרטיות

בגידה וירטואלית ועילתה לגירושים

בית דין רבני כערכאה לענייינים אזרחיים בהסכמה

בית דין רבני כבורר

דיני משפחה: בגידה בין בני זוג

חלוקת רכוש במקרה של בגידה בין בני זוג

ראיות לבגידה בבית דין רבני לעומת בית המשפט לענייני משפחה.

ההלכה שקדמה להלכת יששכרוב בנוגע לפסילת ראיות

משפט משווה

ההיגיון התומך בעקרון פסילת הראיות שהושגו שלא כחוק

סיכום

ביבליוגרפיה

בג"צ הבוגדת- הורתה נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות לקיים דיון נוסף בהרכב מורחב בפסק הדין של בג"ץ, בו תעלה התייחסות לשאלה האם בגידה של אישה בבעלה מהווה עילה ל"שיתופיות מוחלשת" ובנסיבות העניין בעקבות זאת גם לשלילת חלקה בדירה בה התגוררו במשותף. ב-24 ביוני 2021 הפך בג"ץ, בהרכב מורחב, את החלטתו . עמדת בית המשפט נכתבה על ידי אסתר חיות, ואליה הצטרפו חנן מלצר, ניל הנדל, עוזי פוגלמן, יצחק עמית ודפנה ברק-ארז. דעת הרוב קבעה בהתאם להלכת בבלי בית הדין הרבני היה צריך לפסוק לפי הדין האזרחי, ולא לפי הדין הדתי. בנוסף, ציין בהחלטה שאי-נאמנות מינית או אחריות על פירוק הנישואים מצד אחד מבני הזוג אינם מהווים סיבה לשלול זכויות ברכוש.

בדעת מיעוט, כתב השופט נעם סולברג שלא הייתה הצדקה לקיים דיון נוסף בתיק, שכן לא נקבעה בהחלטה הלכה חדשה.דוד מינץ, שכתב את פסק הדין התנגד גם כן לדעת הרוב. לטענתו, היות שגם במשפט העברי בן זוג שאינו נאמן לא בהכרח מאבד את זכויותיו ברכוש, לא מדובר במקרה שבו בית הדין הרבני החיל את הדין הדתי באופן שסותר את פסיקת בית המשפט העליון. גם אלכס שטיין סבר שדעת הרוב שגויה. לטענתו, ההסכמה לחלוק רכוש והתנאים לחלוקה זו הם עניין פרטי של בני הזוג, וכאשר בית המשפט דן בנושא עליו לברר באופן עובדתי מה היו התנאים להסכמה זו. במקרה זה, לפי שטיין, לא הייתה עילה להתערבות של בית המשפט העליון בהחלטת בית הדין הרבני.

במדינת ישראל ישנן שתי מערכות שיפוטיות מקבילות ושתיהן בעלות סמכות חוקית להכריע בעניין חלוקת רכוש ואיזון משאבים בין בני זוג יהודים הנשואים זה לזו: בית המשפט לענייני המשפחה ובית הדין הרבני.

בהקשר זה מעניין ספרה של רבקה לוביץ: מסע הייסורים של נשים בבית הדין הרבני.[1]

חוק יחסי ממון קובע שכל רכושם של בני זוג שנישאו לאחר ה- 1.1.74- נחלק ביניהם בחלקים שווים. סעיף 8 לחוק יחסי ממון, מקנה לשופט או לדיין היושב בדין, לקבל החלטות מרחיקות לכת על חלוקת רכוש בין בני זוג. הפעלת סמכותם של בתי המשפט,  נוכח גישתם השונה- אפשר שתביא לתוצאה שונה- אף אם מדובר באותו מקרה ממש. לאור האמור, ברור שעורכי דין לגירושין, העוסקים בהליך זה באופן שגרתי, ומכירים את הסוגיה המשפטית, ימליצו ללקוח שבא להיוועץ עמם- האם להגיש תביעה ובאיזו מסגרת משפטית להגישה. כאשר עוסקים באותו המקרה, לא אמורים להימצא הבדלים, אך המציאות מלמדת, שקיומן של שתי מערכות משפט מקבילות מביאה לתוצאות שונות, בהתאם לערכאה השיפוטית שדנה במקרה.

ההוראה שבדין מתייחסת לכל רכוש מכל מין וסוג שהוא, לרבות רכוש הרשום על שם אחד מבני הזוג בלבד, לרבות: מניות, אופציות, זכויות סוציאליות, דירות, נדל"ן, כספים, השקעות, חסכונות, רכבים, מיטלטלין וכיוצא בהם, דהיינו, כל רכוש שהוא שיכול בן זוג לצבור במהלך הנישואין. במסגרת הרחבת ההלכה בשנים האחרונות גם מוניטין אישי ויכולת השתכרות הינם נכס בר איזון על אף שאינו מוחשי.

גם בית המשפט לענייני משפחה וגם בית הדין הרבני דנים לפי חוק יחסי ממון, אולם הפעלתו של סעיף 8- המקנה לדיין או לשופט שיקול דעת נרחב- מיושמת באופן שונה בשתי הערכאות.

בעוד בית משפט לא ישלול מאישה שבגדה זכויות שנרכשו במהלך הנישואין גישתו של בית הדין הרבני עשויה להיות שונה.  מספר פסקי דין שניתנו על ידי בית הדין מצביעים על כך שנסיבות מיוחדות, כגון בגידת אשה בבעלה, יכולות להוות נסיבות המצדיקות חלוקת נכסים לא שוויונית ומאוזנת בין בני זוג.

כלומר, יתכן מקרה בו האישה בגדה והדברים הוכחו כראוי בבית הדין הרבני- לא תזכה האשה במחצית דירת מגורים שהבעל קנה טרם הנישואין על אף שהמשפחה התגוררה בה והדירה שימשה את המשפחה והיא גם עלולה להפסיד את חלקה בזכויות הנצברות על ידי הבעל במקום עבודתו.

עולה אם כן, שיש משמעות מרחיקת לכת להיכן תוכרע סוגיה הנוגעת לרכוש- בין אם בבית המשפט או בית הדין הרבני.

למראית עין, בגידה בעידן המודרני בחיי הנישואים הוא דבר נפוץ. ישנן הרבה מערכות נישואים שנגמרות בגירושים עקב בגידה, ועל אף המתירנות המאפיינת את העולם המודרני, בני זוג מרגישים פגועים ומרומים כאשר הם מגלים על הנעשה מאחורי גבם. בגידה של אחד מבני הזוג נחשבת לפי ההלכה סיבה לגירושין, אולם אישה שבגדה דינה הוא גירושין, וגבר שבגד  הוא בעל פתרון ודרך חזרה. עוד לפי ההלכה, אישה שבגדה נחשבת ל"אסורה על בעלה ועל בועלה", ומן הבעל, שחדל לבגוד, נשמטת עילת הגירושים. קיים קושי רב להוכיח את מעשה הבגידה מאחר ולפי ההלכה צריך להוכיח את הבגידה באמצעות 2 עדים שראו את האישה מקיימת יחסי מין עם גבר אחר. כלומר, העול שמוטל על הגבר שטוען על בגידה הוא כבד מאוד. במרבית המקרים, הגבר יתאמץ יותר בכדי להוכיח מעשה זה מכיוון שהשלכות הבגידה של אשת איש כלפי בעלה לפי ההלכה הן חמורהות מאוד, ואילו הוכחת הבגידה של גבר כלפי אשתו היא לא חד משמעית.

בערעור שנידון בבית הדין הרבני הגדול עלתה השאלה מהי הנפקות שיש לבגידתה של האשה בבעלה בנוגע לנכס חיצוני הרשום על שם הבעל ושם נקבע כך:  "....הנישואין פורקו בגלל בגידתה של המערערת שהודתה בה בבית הדין. כתבתי בזמנו בתיק אחר...כי נישואין שפורקו בגלל בגידה אינם יכולים להקנות לבוגד או לבוגדת את מחצית דירת המגורים השייכת לבעל לפני הנישואין. דבר זה מנוגד לכלל עתיק: הרצחת וגם ירשת"....הסתמכתי גם על סעיף 8 לחוק יחסי ממון בין בני זוג המאפשר בנסיבות מיוחדות לקבוע נכסים שוויים לא יאוזנו בין הצדדים. לדעתי, בגידה מהווה "נסיבות מיוחדות" שכן היא מנוגדת לכל מהות הנישואין והיא שוברת את הברית בין בני הזוג...".

כך גם נקבע בערעור מס' 936-21-2 שנידון בבית הדין הרבני הגדול שם הורה בית הדין לחלק באורח לא שווה את כלל הרכוש מאחר והאישה הייתה אשמה בפירוק התא המשפחתי בשל בגידתה בבעלה.

 בית הדין קבע כי:  "חוק יחסי ממון בין בני זוג הוא חוק ייחודי שנועד להשוות את בני הזוג ביחסי הממון ביניהם. יש כאן מעין הרחבה של הפסוק: והיו לבשר אחד, גם במובן הרכושי וזאת מבלי להתייחס למגרעות שבחוק ולאי הבאה בחשבון של מערכת האיזונים הקיימת בהלכה בין בני הזוג. אולם כאשר "והיו לבשר אחד" מופר בצורה גסה על ידי בגידות מתמשכות וזאת הסיבה להרס הנישואין- יש לראות בזה לפחות "נסיבות מיוחדות" המצדיקות שיקול דעת שיפוטי לסטייה מעקרון האיזון". גם בית הדין הרבני האזורי בתיק מס' 011542859-24-1 קבע כי אשה הבוגדת בבעלה הינה בבחינת "עושה מעשה זמרי ומבקשת שכר כפנחס", שכן התנהגותה היא זו שגרמה להרס התא המשפחתי והיא מבקשת גם לקבל רכוש רב ביציאתה מן הנישואין.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

שחר ליפשיץ "שלילת אבהות בהסכמה" משפטים כרך נא (2021).

סאמרלי א'. חוק יחסי ממון בין בני-זוג - דין, הלכה ומעשה. אוצר המשפט (2020)

רבקה לוביץ מסע הייסורים של נשים בבית הדין הרבני, הוצאת משכל     

Orna Rabinovich-Einy, Are Litigation Outcome Disparities Inevitable? Courts, Technology, and the Future of Impartiality. Alabama Law Review 71(4) 893 (2020(.