‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באות לידי ביטוי ?

תוכן עניינים

התשובה לשאלה זו יכולה היתה להיות פשוטה ביותר : הכספים שנכנסו לקופת המדינה שייכים למדינה ובמסגרת השימוש שהיא עושה בכספים היא מעבירה את הסכומים על פי החוקים הנ"ל. דא עקא, שהמחוקק בחר בניסוח שונה ובחוק תמורת ארנונת רכוש קבע ש א ו צ ר ה מ ד י נ ה הוא שיעביר את סכומי הכסף לרשות המקומית. "אוצר המדינה" הוא מונח החוזר במספר חוקים4, אך אף לא אחד מהם רומז על היותו אישיות משפטית. יתר על כן : אף אם קיימת אישיות מעין זו, תמהני מאין תיקח ממון לחלוקה, שהרי על-פי ס' 21 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, - , ישולמו המסים דווקא לממשלה (כנציגת המדינה. ראה ס' 29 לחוק יסוד: הממשלה), ולא לאותו "אוצר המדינה". (אך קנסות, אגרות והיטלים ישולמו על-פי ס' 29 לפקודת הפרשנות, לאוצר המדינה.) ועוד : מנין לקחו משרדי האוצר והפנים (ולא המדינה !) סמכות לחייב את "אוצר המדינה" בתשלום ?

נראה לי אפוא, שהמחוקק לא דייק בלשונו, ובמקום לומר את מה שהתכוון לומר, דהיינו "תעביר המדינה" או "יעביר שר האוצר"5, השתמש בנוסח ספרותי או בתרגום מילולי של מונח משפטי אנגלי.

גם לגבי אגרות הרכב ברור, שהמעבירה היא המדינה, אם כי הנוהל מסורבל במקצת : שר התחבורה מעביר לרשויות חלק מן הסכום באמצעות שר האוצר וחלק באמצעות שר הפנים "ועל פי הנחיותיו".

בעיה חמורה יותר קיימת לגבי מס שבח ומס קנייה, ששם נקט המחוקק בלשון "יועבר" ותו לא. סתם המחוקק ולא פירש מיהו החייב בהעברה, כלומר עם מי תהיה לרשות המקומית יריבות במקרה של אי-העברת הסכום : עם הנישום, עם מנהל מס שבח או עם הממונה על מס קנייה, המהווים תאגידי יחיד ומופיעים בבתי המשפט בשמם הם 6 או שמא החייב הוא שוב המדינה עצמה ? סבורני שגם כאן הכוונה למדינה עצמה, וזאת מכמה טעמים.

(1) לעניין תוספת המס נאמר במפורש בס' 9א' לחוק מס שבח, כי המס ייגבה על-ידי המדינה ואוצר המדינה (דהיינו המדינה) יעבירו לרשויות המקומיות. ועוד : אם המקרקעין נמצאים מחוץ לתחומה של רשות מקומית, ייגבה הסכום על-ידי המדינה ויועבר לממונה על המחוז7, הוא נציג המדינה הפועל במקום רשות מקומית במקרים רבים כשלא קיימת כזו8. (המלים "יגבה על-ידי המדינה" הם לשון החיקוק.)

אין כל סיבה לגרוס שלגבי מס השבח המוטל מכוח אותו החוק התכוון המחוקק להסדר שונה ואם כך, אין גם סיבה לגרוס שחוק מס קנייה הוא היחיד שבו קיים הסדר שונה.

( 2) לשון המחוקק הוא "יועבר", ולא "ישולם", והבדל זה אינו מקרי. בעוד שפרק 9 לחוק מס שבח (סעיפים 95-91), וכן סעיפים 9ב'-12 ו-27 לחוק מס קנייה עוסקים כולם בתשלום המס מן הנישום למנהל מס שבח או לממונה על מס קנייה לפי העניין, והם חוזרים ונוקטים בלשון "תשלום" פעמים הרבה, הרי שבסעיפי החוק נשוא הדיון כאן מדובר על העברה, דהיינו על קיומו של גורם ביניים מתווך המקבל את התשלום מן המשלם ומעבירו לתעודתו. במלים אחרות : השימוש במונח "יועבר", ולא ב"ישולם", מלמד, על כך, שהמס לא ישולם במישרין לרשות המקומית, אלא ייגבה על-ידי גובה המס הרלוואנטי ויועבר לתעודתו.

(3) שיקולים של יעילות וחיסכון מצביעים על כך, שגביית המס על-ידי הרשויות המתמחות במסים השונים, והעברתו במרוכז לרשויות המקומיות, עדיפה על קיומו של מנגנון כפול של גבייה ופיקוח לצורך תשלום ישיר לרשויות המקומיות. יתר על כן, הוראות החוק בדבר העברה לרשויות המקומיות באו להחליף מנגנון כפול כזה9.

ניתן אפוא לסכם ולומר, שהחייב בתשלום הכסף לרשות המקומית היא המדינה, ואילו הנישום יצא ידי חובתו מששילם את מלוא המס לרשות המקומית העוסקת בגבייתו.

מדברים אלה עולה גם המסקנה, שאם קיימת זכות הקיזוז בנוגע לכספים הנדונים, היא יכולה להיות קיימת רק בין הרשות המקומית ובין המדינה ולא בין רשויות מקומיות לנישומים.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)