‏390.00 ₪

שאלת המחקר:

כיצד מתבטא העירום הנשי באמנות מימי הביניים ועד היום לאורך התקופות ?

תוכן עניינים

מבוא

העירום הנשי באומנות בתקופה מוקדמת למודרניזם

המאה השבע עשרה

רמברנדט

עירום נשי לפני המאה ה-17

משמעות העירום הנשי אצל רמברנדט ביחס לבני תקופתו

ציורים ראשונים: אנדרומדה וסוזנה

דנאה

בת שבע

דיאנה רוחצת עם הנימפות ועם אקטיון וקליסטו

סיכום תקופת רמברנדט המאה ה -17

עירום נשי באומנות המודרנית

העירום הנשי במאה ה-21

קמפיין "MeToo"

מיניות בוטה - שיער ערווה נשי חשוף

המיצג מנקודת מבט פמיניסטית

סיכום

רשימת ביבליוגרפיה

רשימת תמונות

עבודה אקדמית זו ניסתה לענות על השאלה: במה שונה העירום הנשי באומנות המודרנית החל במאה ה-19 מן העירום הנשי בתקופה מוקדמת למודרניזם ?

והתשובה שהיתה התקדמות רבה.

במאה ה-17 הגוף הנשי מוצג אצל רמברנדט באופן אמיתי, לפעמים עם קמטים, פרופורציות שלא נחשבות אסתטיות, ונשים עגולות ומלאות עם בטן גדולה. הנשים לא נראות יפות בציורים של רמברנדט ולפעמים יש בהן אפילו כיעור מסוים. הצד האסתטי היה פחות מרכזי בהצגת העירום הנשי. רמברנדט בדרך כלל משלב ניגודים כמו יפה ומכוער, אל טבעי ומציאותי, קודש וחול. הוא יכול לצייר קדושים וגיבורים ביחד[1]. גם בהצגת העירום הנשי הוא מצייר מצד אחד דמויות מיתולוגיות וגדולות אבל מצד שני הוא מחפש את הרגיל והיומיומי.

חלק מהציורים של עירום נשי של רמברנדט התקבלו על ידי היסטוריונים של האמנות כהישגים יוצאי דופן. למשל היסטוריון האמנות קנת קלארק כתב על הציור של בת שבע שהוא הציור הגדול ביותר של רמברנדט בעירום בגלל התובנה שלו לגבי הדילמה המוסרית של בת שבע, והוא תואר כאחד ההישגים הגדולים של הציור המערבי[2].

כאשר בוחנים את רמברנדט ליד בני התקופה שלו אפשר באמת להבין את האמירה הזאת. רמברנדט בולט בשונות ובייחוד שלו מבחינות רבות ומהסיבה הזאת הוא נחשב לאחד האמנים החשובים בהיסטוריה.

במאה ה-21 היתה השפעה רבה לקמפיין מי טו על המיניות ושחרור האישה. ביקשתי לבחון מנקודת מבט פמיניסטית את מיצג חלון הראוה שהציגה חברת ההלבשה היוקרתית "אמריקן אפרל"בו הוצגו בובות לבושות בגדי הלבשה תחתונה, ששיער ערוותן נראה מבעד לתחתונים.

המיצג נבחן בפרספקטיבה של שלוש גישות פמיניסטיות:

הראשונה, התפיסה הפטריארכלית כפי שבאה לידי ביטוי במשנתה של סימון בובואר (2001). נראה כי לאור העובדה שהחברה שלנו פועלת במציאות פטריארכלית. בחינתה של בובת אישה שעומדת כמעט במערומיה וערוותה נחשפת חושפת קול ציני שראוי שיזכיר לנו כנשים שהתרבות בה אנו חיות הינה תרבות פטריארכלית האופן בו נשים נתבעות להתייחס לגופן מוכתב על ידי גברים. אבל זו בעיה המאפיינת כל בובת ראווה, ולא רק את המקרה הזה, נכון?

השנייה, התפיסה של הנשיות בעולם קפיטליסטי המשווקת באינטנסיביות רעיונות כגון, גוף האישה כ"משטח מקושט", רעיון שנוסח על ידי סנדרה בארטקי (1988). מן הדיון עולה כי התמונה לנוכח רעיון זה מורכבת יותר ואינה חד משמעית, מחד המיצג קורא תיגר כנגד "המשטח המקושט" וכביכול נותן לנשים לגיטימציה שלא להסיר את שיער ערוותן קרי, להתנגד למכבש הקפיטליסטי של תעשיית היופי, ולאפשר לנשים הגדרה עצמית של גופן, אך מאידך נראה כי המסר הזה אינו אחיד, ו"חוטא" במסרים רבים שנקראים כהחפצת האישה.

 האחרונה התייחסה למיצג כמיצג פורנוגרפי שתורם לתפיסת האישה בחברה באופן לא שוויוני, כפי ביטאה ברעיונותיה קתרין מקינון (2005). נראה כי מיצג שמציג באופן פורנוגרפי את גוף האישה תורם לפגיעה במעמדן של נשים, ומקבע אותן במעמדן הנחות והפטריארכלי.

(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמים באנגלית ובעברית) ביבליוגרפיה לדוגמא:

פרופ' הנרייט דהאן כלב, נשים בישימון: מרי וסירוב בשולי החברה, הוצאת רסלינג, 2018.

ברטוש רון, שרגא ווייל: אמן בחברה. הוצאת ברוש, תל אביב, 2015.

Bellafante, Ginia (2018 March 19). "Before #MeToo, There Was Catharine A. MacKinnon and Her Book ‘Sexual Harassment of Working Women’". The New York Times.