‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי כפיית הניצול של אמצאה נשוא פטנט?

תוכן עניינים

מבוא

הפיקוח על ניצול אמצאות ופטנטים בעולם

השימוש ברשיון כפיה ובביטול פטנטים

סיכום

ביבליוגרפיה 

זכויות הקנין הרוחני והגבלתן הקניין הערטילאי הוא חלק בלתי-נפרד משיטות משפט מתקדמות. נשוא הזכות, אופי הזכות ותכנה - הם תופעה החורגת מן המושגים המקובלים בדרך כלל בתורת המשפט1. הזכויות שמעניק הקנין הערטילאי הן זכויות מונופוליסטיות, יחודיות ויש בהן את כל הסממנים המקובלים על המשפטן בבואו לאבחן זכות כקניינית. הזכות לפטנט, על הגבלותיה, שהן נושא חיבור זה, ניתנת אף היא לתיאור דומה. זוהי זכות קניינית עצמאית2, עבירה3 ורכושית4.

הפטנט איננו מעניק באופן פוזיטיבי דבר לבעליו. אין הוא אלא מאפשר לו לממש את זכותו הטבעית לעשות שימוש בפרי יצירתו הרוחנית. אותה זכות עצמה עומדת בדרך כלל לכל, אלא שבהקשר זה מתערבת השיטה המשפטית ומציבה גבולות: הפטנט משמעותו הטלת הגבלות על כולי עלמא לא לעשות שימוש באמצאה נשוא הפטנט5. הפטנט מקנה איפוא לבעליו את הכוח למנוע מאחרים את השימוש באמצאה נשוא הפטנט שבבעלותו ; או, במלים אחרות, למנוע מהבריות את זכותם הטבעית ליישם רעיונות ולממשם, בכל הנוגע לאמצאה נשוא הפטנט. הגבלות אלו על כולי עלמא, הנגזרות מהפטנט, הן חמורות, ומכאן נובעת גישתו המחמירה של הדין בבואו לקבען. ההליכים הקפדניים, הקיבול, הבחינה וכו' - הם פועל יוצא מכך. לפיכך אין לאיש, ולממציא בכלל זה, כל זכות על יצירה רוחנית אשר לא גובשה למסגרת המשפטית הנדרשת. סודיות גרידא איננה מקנה זכויות קנין, ובעל אמצאה המתיימר לשמרה בסוד איננו יכול למנוע ממי שגילה את דבר אמצאתו - את השימוש בה6. הזכות לפטנט היא איפוא שלילית ויחודית7. זהו טיבן של זכויות הקנין הערטילאי בדרך כלל8, שמונעות הן מכולי עלמא כל ניצול או שימוש באמצאה שהיא נשוא הפטנט9.

ההגיון העומד מאחורי שיטה זו הוא כפול : מחד גיסא, מבקש הדין להעניק לממציא פיצוי הוגן על מאמציו ומחקריו שהביאוהו לאמצאה, וממילא לעודד ממציאים לחקור ולהמציא, מאידך גיסא, מבקש הדין לאפשר לחברה בכללה ליהנות מפרי עבודתו של הממציא ע"י שזה יגלה לכלל את דבר אמצאתו ותכנה. הא בהא תליא. כל שיטה משפטית חותרת לאיזון בין זכויות הפרט וטובת הכלל, ומתקשה במתן פתרון הולם לסיטואציות הבעייתיות הנובעות מהתנגשות בין שני עקרונות אלו. גם בנושא זה של הזכות לפטנט, נתקלות רוב השיטות המשפטיות בבעיה. רובן מעדיפות - שעה שאין עוד מנוס מהכרעה לכאן או לכאן - את טובת החברה. דבר זה נא לידי ביטוי הן בתהליך הענקת הפטנט עצמו10, והן בשלבים מאוחרים יותר, אם מתברר כי יש להגביל את הזכות על מנת להפיק תועלת מקסימלית ממנה לכלל, ובמיוחד - אם וכאשר אין האמצאה מנוצלת בפועל ע"י בעל הפטנט, או אם בכל אופן שהוא מונע זה את ניצולה11. החוק, שהוא יוצרה של הזכות לפטנט, הוא גם המעצב אותה ומגבילה. על מנת לזכות בפטנט יש להתגבר על שורה של "מכשולים". אלה ממשיכים ו"אורבים" לבעל הפטנט משך כל ימיו. מלבד המכשולים הנוגעים לעצם תוקפו וכשירותו של הפטנט, עומדים בדרכו גם כאלה הנוגעים לטיב השימוש הנעשה בו. כך נוהגות רוב השיטות המשפטיות בעולם המכירות בזכות לפטנט12. ההגבלות על הזכות בפטנט דומות ברוב הדינים.

על פי סעיף 195 לחוק, חל החוק על הנושאים הנדונים בו, גם כשהמדובר בפטנטים שניתנו עובר לחקיקתו. למרות שמתמיהה דרך המחוקק בנוקטו הסדר זה, שיש בו משום פגיעה בזכויות מוקנות בדיעבד, הרי לשון הסעיף איננה ניתנת לפרשנות אחרת13. בנושאים הנדונים להלן חידש החוק רבות לעומת המצב המשפטי ששרר בישראל לפניו ; בכל הנוגע לנסיבות שבהן תוגבל הזכות לפטנט הרחיב המחוקק הישראלי בהשוואה למקובל ברוב שיטות המשפט הנוהגות בארצות המערב כיום. לפיכך, כל השוואה למצב המשפטי הנוהג בתחום זה, בעיקר באנגליה ובקנדה לוקה. במדינות אלו אין הנסיבות הנדרשות או התרופות המוצעות זהות; מאידך המקורות המשפטיים ההיסטוריים הם זהים, ורוב הארצות שתוזכרנה להלן הן "מדינות האיגוד"14, שחתמו על אמנת פריז אשר הטביעה את חותמה גם על החוק הישראלי.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)