‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי הזהות הערבית ביצירה של סייד קשוע?

תוכן עניינים

תקציר  

מבוא    

גזענות כלפי ערבים בחברה הישראלית       

היוצר : סייד קשוע           

ביקורת 

הסדרה "עבודה ערבית"  

תקשורת ומדיה 

סאטירה              

סיטקום              

תיאוריית ההגמוניה החברתית     

תיאוריית הבניית המציאות          

המיעוט הערבי   

אופן הייצוג של הערבי בטלוויזיה הישראלית           

ניתוח התוכן בסדרה "עבודה ערבית"          

אלמנטים בולטים            

סיכום   

ביבליוגרפיה       

סייד קשוע (سيد قشوع) הוא עיתונאי, תסריטאי, סופר ופובליציסט ערבי–ישראלי. בעבר בעל טור סאטירי במוסף ”הארץ” ובשבועון ”העיר”. חתן פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים ופרס קוגל לספרות. ספריו, ”ערבים רוקדים”, ”ויהי בוקר”, ”גוף שני יחיד” ו "עקוב אחר שינויים", הם רבי־מכר שתורגמו למספר שפות. 

הסדרה "עבודה ערבית" מאת סייד קשוע מעלה תהיות לגבי המגזר עליו צוחקים, האם הסדרה משקפת מציאות בה מתאפשר דו הקיום בין הערבים ליהודים או שהיא מראה מצב בו שהוא בלתי אפשרי, לגבי הזהות הערבית והאם מצליח הערבי לשמור עליה או שמא מנסה לבטלה, ולגבי דמותו של היהודי, האם היא מוצגת כשוחרת שלום או כדמות אלימה ומלחמתית.

ניתן לומר כי הסדרה "עבודה ערבית" מבשרת שינוי בצורה בה מיוצגים הערבים הישראליים בטלוויזיה הישראלית. עצם העובדה שהערבי-ישראלי, בן המיעוט, מוצג לקהל הרוב, על ידי יוצר שהוא עצמו שייך למיעוט מראה התקדמות גדולה ביכולת ההכלה של התקשורת והחברה הישראלית את המציאות הלא פשוטה שנרקמה בישראל לאורך השנים.  

שאלת המחקר לאורך העבודה הייתה- כיצד מוצג המיעוט הערבי בישראל בתכנית הקומית "עבודה ערבית", והיא נחקרה על ידי סקירה של הפרקים בעונה השלישית של הסדרה. נמצא כי קיימים דפוסים אשר מניעים את עלילת הסדרה כגון: הומור, סוריאליזם, שימוש בסטריאוטיפים והקצנתם, דמויות מנוגדות וצבעוניות וכן הצגת המציאות בצורה ידידותית לצופה שתפקידה להעלות נקודות למחשבה לגבי המציאות הקיימת. הפרקים בנויים בתבנית שמציגה את אמג'ד, גיבור הסדרה, מקבל את השראה מרעיונות של אנשים אחרים ש"פותחים את עיניו" וגורמים לו להתחיל להתעסק בשינוי הזהות שלו. הוא מוצג כגבר לא מגובש ששואף כל חייו להשתייך לכלל, גם אם זה במחיר של וויתור על ערכיו וזהותו.

עדיה מנדלסון-מעוז וליאת שטייר-ליבני, כותבות במאמרן כי "'עבודה ערבית' מהווה שינוי באופן הייצוג של הערבי הישראלי בטלוויזיה ומצליחה לשלב הצלחה מסחרית עם ביקורת חברתית נוקבת, החושפת ומערערת את המציאות החברתית-תרבותית שבה נתון הערבי הישראלי" (מנדלסון-מעוז, שטייר-ליבני, 2011). על כך ארצה לומר כי לדעתי, אין הדברים הללו חד משמעיים. אכן, קשוע הצליח לעלות לסדר היום הציבורי את אחד הנושאים הכי לא נפוצים בתקשורת הישראלית, אך יחד עם זה הוא הבין כי בכדי להגיע לפריים טיים עליו לעדן ולטשטש את הדמויות אותן יצר, בכדי שלא יצרמו לאף אחד ולא יצרו דחייה בקרב הצופה הישראלי- היהודי- העממי. הביקורת החברתית הנוקבת עליה מדברות עדיה מנדלסון-מעוז וליאת שטייר-ליבני, איננה נוקבת דיה, כמובן שאם יפגוש הישראלי היהודי ערבי שנראה ומתנהג כמו אמג'ד, שמזכיר קצת חיית מחמד לא מזיקה, הוא יוכל להתחבר אליו ואף להפוך אותו ללגיטימי בעיניו. 

המעמד של הערבי- ישראלי לא הפך רם יותר בעקבות הסדרה "עבודה ערבית", אולי אפילו יצרה הסדרה סוג של קיבעון בקרב הצופים שמצפים עתה להיתקל רק בערבים אשר דומים לאמג'ד, כאלה שרוצים להיות יותר יהודים מערבים, יותר ישראלים, יותר לייט, בכדי להתקבל בחברה שרואה עצמה כטובה יותר, כתרבותית, כזאת שיש להידמות לה בכל מחיר.  

אם נסתכל על הפרק האחרון בסדרה נראה כי המצב של המגזר הערבי נותר כפי שהיה, וקשוע לא מסתיר זאת. סדרות כמו "עבודה ערבית" גורמות לציבור להתרפק בספה ולא לחשוב יותר מידי על המסר שעומד מאחורי הסדרה, שמטשטש בגלל ההומור והמצבים המגוחכים המוצגים שם. קשה להתעלם מהעובדה שחוץ מדמותו של אמג'ד, אף אחת מהדמויות לא שואפת להפוך את עורה ולהתרחק מתרבותה. אם כך, מה רצה להגיד היוצר והאם הוא באמת מאמין שהריכוך והליטוף יגרמו לאחווה או לקבלה של האחר. כך או כך, כולי תקווה שהסדרה הזאת הינה פתח ליצירה שלא חוששת לעסוק בנושאים שאין עליהם הסכמה, ואם "עבודה ערבית" היא תחילתה של הדרך אז כן ירבו כמוה.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

Gastil, J. Political Communication and Deliberation. Sage Publications.