‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי שינוי נסיבות בתקופה שלאחר כריתת חוזה?

תוכן עניינים

א. פתיחה

ב. כריתת חוזה כביצוע משימת תכנון

1. הקשיים והאילוצים הכרוכים בביצוען של משימות תכנון

2. כריתת חוזה באספקלריית התכנון

ג. הגישה האידאליסטית והגישה הריאליסטית לתכנון החוזי

1. הגישה האידאליסטית לתכנון החוזי

2. הגישה הריאליסטית לתכנון החוזי

ד. השלכות הפטור על האינטרסים של הצדדים

ה. קווים מנחים בדבר ההיקף הנאות של דוקטרינת הפטור

1. השיקול של עידוד התקשרויות חוזיות

2. השיקול של עידוד יכולת ההסתמכות על הבטחות חוזיות

3. ההיקף הנאות של דוקטרינת הפטור

ההיסטוריה של מוסד החוזה מחולקת, לא אחת, לשלושה שלבים עיקריים, המקבילים לשלבי ההתפתחות הכלכלית של מוסד החליפין. בשלב הראשון, שימש החוזה מכשיר לחליפין מיידיים של רכוש בין הצדדים המתקשרים. בשלב השני, שימש החוזה מכשיר לחליפין שבחלקם הושלמו מיידית, קרי: בעת כריתת החוזה, ובחלקם צריכים להיות מושלמים בשלב מאוחר יותר. צד אחד העביר לצד השני רכוש בתמורה לקבלת הבטחתו של הצד השני להעברת רכוש מצדו בעתיד. בשלב השלישי, הוא השלב הנוכחי בהתפתחות מוסד החוזה, החוזה-שכולו-לביצוע (contract executory wholly the), משמש מכשיר לעסקה מורכבת עוד יותר: כל פעולות העסקה צריכות להתבצע בעתיד, היינו, באמצעות החוזה מחליפים הצדדים באורח מיידי רק הבטחות בנוגע לרכוש שיעבירו הדדית בעתיד1.

השלב הנוכחי בהתפתחות מוסד החוזה החל בסוף המאה ה-18, כאשר עם צמיחת כלכלת השוק נהפך החוזה-שכולו-לביצוע לדגם החוזי הטיפוסי2. אכן, החוזה-שכולו-לביצוע שימש מודל לחוזה האופייני בתיאוריית החוזה הקלאסית, פרי יצירת המשפט המקובל במאה ה-319, והוא גם הדגם החוזי שאליו מתייחסת כיום המשמעות היום-יומית של המונח "חוזה"4.

עליית החוזה-שכולו-לביצוע למעלת המכשיר החוזי המקובל ביותר, גרמה להרחבת טווח הזמן אליו מתייחס מוסד החוזה. היווצרותו של הבדל זמנים בין שלב כריתת החוזה לבין שלב ביצוע החוזה, הצמיחה שורה של בעיות חדשות, שדיני החוזים נדרשו להתמודד עימן5. אחת הבעיות העיקריות מתייחסת למצבים שבהם התגלה פער בין המציאות בתקופת ביצוע החוזה, כפי שזו נחזתה על-ידי הצדדים בשלב כריתת החוזה, לבין התממשותה של מציאות זו למעשה בתקופת ביצוע החוזה. מה צריכות להיות ההשלכות של פער זה על תקפות ההבטחות החוזיות שהוחלפו בין הצדדים? דיני החוזים התמודדו עם שאלה זו בפתחם שלוש דוקטרינות עיקריות, שכל אחת מהן מכוונת לחול על סוג שונה של מצבים עובדתיים.

ראשית, במצבים מסוימים, הפער בין המציאות שנצפתה בעת כריתת החוזה על-ידי אחד המתקשרים, לבין המציאות שהתממשה בפועל בשלב ביצוע החוזה, הוא כה גדול, עד כי אותו צד יהא מעונין להיפטר מהתחייבויותיו ולהביא את החוזה לסיום. במצב נסיבות כזה ניתן לדבר על שיבוש חמור בציפיות הצד המתקשר ביחס לתנאי המציאות שישררו בתקופת ביצוע החוזה. דיני החוזים התמודדו עם סוג זה של מצבים בפתחם את דוקטרינת הפטור, המאפשרת השתחררות מאחריות חוזית בעקבות מאורע בלתי-צפוי במהלך תקופת ביצוע החוזה6. (כפי שנראה בהמשך, דוקטרינה זו מורכבת, בעצם, משלוש דוקטרינות-משנה נבדלות).

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)