‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי יצוג הגוף במדיה האלקטרונית?

תוכן עניינים

מבוא

הגוף האנושי כתהליך וכאתר פעילות מתמשכת

הגוף הרזה - הגוף השמן

סיכום

ביבליוגרפיה  

המחקר עוסק בשיח האסתטי המיוצר בטלביזיה המסחרית בישראל. המדיום הטלביזיוני פעיל ויעיל בשירות החתירה להיגיינה חזותית. הספרות מתעדת את הנחלת המסרים הללו והפנמתם עד כדי שינויים פסיכולוגיים בתפיסת העצמי ואף ביצועים אצל צרכני התקשורת. המחקר נגזר מן השאלה כיצד ניתן לשרטט את גבולותיו ואת תכונותיו של הגוף המוצג בטלביזיה תוך התמקדות בשלושה מימדים: משקל, גיל ובריאות (אליהם התייחסנו כאל רצפים ולא כאל קטבים דיכוטומיים). כמו-כן בחנו קשרים הדדיים בין מימדים אלו וגם עם משתנים אחרים: מיגדר, מעמד סוציו-אקונומי וכדומה. עוד בדקנו האם ניתן להבחין בהבדלים בנוגע למימדים דלעיל בין סוגות שונות ובין תוכניות מקור לתוכניות מיובאות. על מנת להשיג יעדים אלו הוקלטו ונותחו כל השידורים במרוצת ארבעה ימי שידור מלאים שנבחרו אקראית במהלך ארבעה חודשים בשנת 2005 בשני הערוצים המסחריים. לאחר מכן בוצע ניתוח תוכן איכותני, שנעזר במיפוי ראשוני של המאפיינים הגופניים של מכלול הדמויות שהופיעו על המרקע. נמצא כי אנשים עם צבע עור, מבנה גוף או משקל 'לא תקניים', ובאופן מיוחד לקויות גופניות, מוכחדים סמלית כמעט לחלוטין. במיון הדמויות הנוכחות על מסך הטלביזיה לדמויות אמיתיות ולדמויות בדיוניות מצאנו כי מרבית כהי העור, השמנים והקשישים הופיעו כדמויות אמיתיות בתוכניות חדשות, תעודה ותוכניות אירוח. ברצוננו לטעון שתפקיד ציבורי ומיקום גבוה-יחסית בהירארכיה החברתית הם המכשירים את בעלי הגוף ה'אחר' – זה החורג מן המימדים המקובלים כאסתטיים – ומעניקים לגיטימציה לנוכחותם במציאות הסמלית. חשוב לציין כי לגבי קבוצת אחת נמצאו ממצאים הפוכים: מרבית הדמויות של בעלי הגוף ה'פגום' – דהיינו אנשים עם לקויות גופניות נראות-לעין – הן בדיוניות. הלקות הגופנית במקרים אלו נועדה, יש להניח, לשרת התפתחויות נרטיביות ולהקל ביצירת דרמות עלילתיות. נוכחותם של בעלי הגוף ה'אחר' –  במיוחד זקנים ושמנים – בלטה במיוחד בתוכניות אירוח העוסקות בקידום אורח חיים בריא. הריכוז של דמויות אלו במסגרת שידור צרה (מבחינת שעת השידור וקהל היעד) מחזק את סטיגמת השונוּת ומאפשר לצופים לבחור שלא לצפות בתוכנית. בפרסומות, בין אם הן מיובאות ובין אם הן יצירות מקור, פגשנו לעיתים ייצוגים משמעותיים לבעלי גוף חריג. כהי עור ושחומים זוכים לייצוג די בולט כאשר הם ממלאים תפקידים של משרת או יליד פראי. השמנים שהבליחו מדי פעם ניתנים לסיווג על פי שני טיפוסים: הליצן המגוחך והטיפוס המאיים. בניתוח היחסים ההדדיים בין המימדים השונים של הגוף (משקל, שלמות וכו') לבין עצמם, ובינם לבין משתנים אחרים, עולה חשיבותו של משתנה המיגדר. בניגוד לגברים, נשים אמורות להיענות ולציית לסטנדרטים אסתטיים מחמירים יותר. לסיכום, הגוף המוצג בטלביזיה המסחרית בישראל כיום איננו חורג מן המכלול הסטריאוטיפי ומגמות האֶסתטיזציָה המקובלים בתרבות המערבית. מערכת הייצוג של הגוף עלולה לשעתק את התפיסה של ה'גוף הגמיש', אתר הדורש פעילות מתמדת לעיצובו. מכאן נובע שלהיות בעליו של גוף לא תקין, שמן, רפוי או תשוש נחשב לכישלון אישי של האדם. המחקר מאפשר לנו לעמוד על המגמות הרווחות בנוגע למישטור הגוף, אך יש להשלימו בעזרת מחקר התקבלות על מנת להבין את התפקיד אותו ממלאים הייצוגים בעבור צרכני הטלביזיה.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

אברהם, א., פירסט, ע. ואלפנט לפלר, נ. . הנעדרים והנוכחים בזמן צפיית שיא: מגוון תרבותי בשידורי ערוצי 

אלגזי, ג. . תודה, אבל באמת לא הייתם צריכים. או שאולי כן. הארץ, מוסף ספרים. . עמ' 58-60.

אלמוג, ע. . הצבר – דיוקן. תל אביב: עם עובד.