‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באות לידי ביטוי שביתות פוליטיות ושינוי יסודי במבנה הכלכלי של מקום העבודה?

תוכן עניינים

מבוא

א. הצגת הבעייה

ב. השביתה הפוליטית - עמדת בית המשפט העליון

ג. השביתה הפוליטית - הבעייה המשפטית

ד. השביתה הפוליטית - גישה חדשה

ה. שביתה פוליטית - עמדת משפט העבודה הבינלאומי

ו. שביתה פוליטית - הצעות אופרטיביות

סיכום

ביבליוגרפיה 

לאחרונה, חלה בבתי-הדין לעבודה מהפכה בגישה המשפטית לשביתה. בתי-הדין לעבודה קבעו, בשלושה מקרים - בעניין תיאגוד בתי-החולים על-פי החלטת שר-הבריאות, בעניין העברת השליטה בבנק המזרחי ובעניין הצעת-החוק לצמצם את המונופול של בזק - כי שביתות בעניין שינוים במבנה הכלכלי של מקום העבודה הינן לגיטימיות. הרקע לשביתה והבסיס שניתן בפסק-הדין ללגיטימיות שלה השתנו ממקרה למקרה. עם זאת, עוברת בפסקי-דין אלה, כחוט השני, ההכרה בזכות העובדים להיאבק באמצעות השביתה נגד השינוי המבני או לפחות נגד תוצאותיו. בשלושת המקרים, טענו המעבידים ששביתות אלה הן "פוליטיות" ולכן לא זכאים השובתים להגנות המוענקות במשפט העבודה על חופש השביתה. בכל שלושת המקרים, טענה זו נדחתה פה אחד, מלבד בעניין בזק, שם סבר השופט אדלר אחרת בדעת מיעוט. ברשימה זו, אבחון את פסקי-הדין וההלכה הנובעת מהם על רקע ההבחנה המושגית בין שביתות "כלכליות" לבין שביתות "פוליטיות".

ולבסוף כדאי להזכיר גם את התפתחות מוסד השביתה של העובדים המתבטאת בכך שכיום בשביתות רבות הפעלת הלחץ של השביתה מופנה כלפי הציבור במקום ישירות כלפי המעביד. הציבור הופך להיות בידי השובתים לבן ערובה שמצפים ממנו שילחץ על הממשלה שתלחץ מצידה על המעביד שיעתר לדרישות השובתים. לדוגמה: נטישת בתי החולים על-ידי האחיות בשביתת אחיות בתי החולים, היתה אמורה ליצור לחץ ציבורי של האוכלוסייה, ששירותי הבריאות נמנעו ממנה, על הממשלה. למעשה הלחץ מופעל כיום על הציבור, המהווה קורבן חדש שאינו מעורב בסכסוך, אינו קשור בשום אופן לסכסוך, ואינו יכול לקבל או לסרב לקבל את הדרישות של העובדים. אולם, הממשלה אשר דעת הקהל מהווה גורם רלוונטי עבורה, נדחפת להתערב כסכסוכי עבודה שכאלה שהציבור נזעק בגינם, על מנת שלא לאבד את תמיכת הבוחר הפוטנציאלי. [1]

כאמור, בספירלה זו של התפתחויות, מצאו את עצמן הממשלות מעורבות יותר ויותר במערכת יחסי העבודה וגרמו לפוליטיזצייה של אותה המערכת. איך שלא יהיה, הממשלה הפכה להיות צד פעיל במשא-ומתן הקיבוצי, ואם היא צד כגון זה, הרי שיש כבר עילה לעובדים לשבות נגדה. יתר-על-כן, יש גם הצדקה להתייחס לשביתה כגון זו לא כאל "שביתה פוליטית" אלא כאל שביתה המוכרת על-ידי משפט העבודה. ברוח זו אמנם נתפסו הדברים על-ידי משפט העבודה הבינלאומי אשר מתוך הכרה בצרכים של המציאות המתפתחת הכיר בזכות השביתה כמתפרשת גם על מטרות כלכליות וחברתיות מעבר לגישה המסורתית שהיתה מקובלת לגבי מוסד השביתה. על כן, בטרם נתייחס להמלצות בסוגייה זו לגבי משפט העבודה הישראלי, רצוי לעמוד על הגישה של משפט העבודה הבינלאומי בנושא.

עבודה זו הורחבה לסמינריון בן 28 עמודים. לינק:

https://freeacademic.com/product.php?id_product=2391

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

מיכל שקד, זכות ההתארגנות המקצועית אחרי פסיקת "פלאפון", מבזקי הארות פסיקה 32, 2014, בע"מ 4-11.

 R. Ben Israel International Labour Standards – The Case of Freedom to Strike  96-97.