‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באות לידי ביטוי תאוריות סוציולוגיות של דורקהיים בענין נורמות חברתיות?

תוכן עניינים

תאוריה

דורקהיים : חברות מסורתיות

החברה המודרנית

הפרט מול הקהילה

תאוריה חברה מתבדלת דתית

הדת כיסוד הפוליטיקה

החיים מנצחים את המוות

דורקהיים : נורמות חברתיות

"התאבדות"

השפעותיו של דורקהיים

כמיהה לעולם מובן

הזכויות כנשמת האומה

ביבליוגרפיה

דורקהיים התעניין בעיקר במה שהוא ראה כהתמוטטותן של נורמות חברתיות וחוסר האנושיות הגוברת של החיים החברתיים. כדי לחקור את החברה בתרבות המודרנית, הוא יצר את אחת הגישות המדעיות הראשונות לתופעות חברתיות.

שלא כמקס ובר, לא האמין דורקהיים שסוציולוגים צריכים לחקור את מניעיהם של פרטים בחברה. הוא נחשב למייסד ה"מתודולוגיה הקולקטיבית" או ה"הוליזם" (המנוגדת למתודולוגיה אינדיבידואליסטית), והוא ביקש שיחקרו את ה"עובדות החברתיות", מונח שהוא טבע כדי לתאר תופעות שיש להן קיום בחברה בלבד, ואינן קיימות אצל כל אדם בנפרד.

דורקהיים היה פוזיטיביסט וטען כי לימוד של האדם ושל התנהגותו חייב להימנע מגישה שמביאה בחשבון אלמנטים הנעוצים במבנה האישיות או בתורשה ובגנטיקה שלו. לטענתו, לימוד האדם וניסיון להסביר את חייו והתנהגותו חייב קודם כול, ובעיקר, לקחת בחשבון את השפעת החברה עליו. עם זאת האמין שהפרט צריך לשמור על עצמו מפני השפעה מוגזמת של ערכי החברה כדי לשמור על עצמאותו.

בחברות מסורתיות, טוען דורקהיים, ההכרה הקולקטיבית שולטת לחלוטין בהכרה האינדיבידואלית – נורמות חברתיות הן חזקות מאד, וההתנהגות נשלטת היטב. התוצאה של החלוקה הגוברת של העבודה, לפי דורקהיים, היא שההכרה האינדיבידואלית מתבדלת מההכרה הקולקטיבית – ולפעמים מוצאת עצמה במאבק עם ההכרה הקולקטיבית. השינויים המהירים בחברה בשל חלוקת העבודה גורמת למצב של בלבול ביחס לנורמות, מה שמוליך בסופו של דבר לשבירתן של נורמות חברתיות. דורקהיים קורא למצב זה "אנומי". ממצב זה של אנומיה, מגיעים כל ההתנהגויות האנטי-חברתיות, למשל – התאבדות.

דורקהיים גם החזיק בדעה שמפני שאנשים בחברה מסורתית אינם תלויים זה בזה, הם קרובים יותר מכיוון שהם אינם צריכים ליצור את הקשרים האלה בגלל מה שהם צריכים, אלא בשל הרצון שלהם. בחברה המודרנית הקשרים הם חזקים פחות מכיוון שהם מבוססים על צרכים.

דורקהיים, יחד עם הרברט ספנסר, היה ממייסדי הפונקציונליזם. הוא היה מהראשונים לתאר את החלקים החברתיים שהפונקציונליסטים התעניינו בהם כ"פונקציות".

בעוד מחקריו של דורקהיים הביאו אותו לחוסר תקווה, הרשעתו של דרייפוס ב-1894 שינתה את הפוליטיקה הצרפתית. עד 1898 מרבית הכותבים, האמנים ואנשי הרוח הבכירים של צרפת יצאו להגנתו של דרייפוס. מגיני דרייפוס הפוליטיים יותר, ה"דרייפוסרים", ראו במשפטו הלא-צודק הזדמנות להגן על עקרונות זכויות האדם ולהחליש את הצבא – מבצר של שמרנים שחיכו להזדמנות לחבל ברפובליקה הצרפתית השלישית, השלטון הדמוקרטי הליברלי של צרפת. אך אויבי הרפובליקה זיהו גם הם הזדמנות. 

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)