‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי חקיקה שיפוטית?

תוכן עניינים

א. מבוא

ב. התרומה הישירה של הרשות השופטת

1. פרשנות החוק

2. מילוי לקונות

3. עקרונות הפרשנות

4. פרשנות בית המשפט העליון כחלק מדבר החקיקה

5. סיכום

ג. התרומה העקיפה של הרשות השופטת למפעל החקיקה

1. המלצה לתיקון החוק ומתיחת ביקורת עליו

2. חקיקה בעקבות ההלכה הפסוקה

ד. אחרית דבר

התיזה שבדעתי להציג ואשר לאורה אדון בנושא החיבור, היא, שלענין מפעל החקיקה, מקיימות ביניהן הרשויות המחוקקת והשופטת שיתוף פעולה הנמשך והולך; כפי שציין בזמנו פרופ' Jaffe מאוניברסיטת הרוורד1:

"The organs of government are partners in the enterprise of Law-making

is a continuous, on-going process […]. Arguments concerning the respective roles of

court and legislature thus fail to take account of the potentiality of a fruitful

partnership and interaction between them […]. Courts and legislatures are in the law

 business together and should be continually at work on the legal fabric of our society."

[ההדגשה בקטע זה ובכל ציטוט אחר להלן היא שלי, אלא אם כן יצויין במפורש אחרת

-ש' א']

עד שאבוא לבאר את התיזה ולנמקה, חשוב שאקדים מספר הנחות מהן יצאתי ואלה הן :

(א) בדברי על הרשות המחוקקת, אתייחס אך ורק לדברי החקיקה של המוסד המחוקק העליון במדינה - הכנסת. לא אתייחס לחקיקת-המשנה של רשויות הזרוע המבצעת למיניהן, או לחוקי-העזר של המועצות המוניציפליות או לתקנותיהם של גופים רשמיים אחרים. בדברי על הרשות השיפוטית, תהיינה עיני נשואות להלכותיו של בית המשפט העליון, שהן המנחות את שאר בתי המשפט בפסיקתם.

(ב) עוד יוצא אני מתוך ההנחה שבישראל - כמו במדינות אחרות בעלות משטר דמוקרטי - מקובל העקרון הקונסטיטוציוני של הפרדת הסמכויות בין שלוש הרשויות, הגם שאין המחשתו נוקשה בגלל הצורך החיוני בקיום יחסי גומלין ביניהן, לרבות בין הרשות השופטת לבין הרשות המחוקקת. אין כוונתי בזה לניהול דיאלוג רשמי בין השתיים. "דיאלוג" פירושו, כאשר שני אנשים מדברים במישרין האחד עם האחר או מתכתבים ביניהם. מגע ישיר כזה אינו מתקיים, ו אין צריך שיתקיים בין אותן הרשויות, דווקא עקב העיקרון האמור של הפרדת הסמכויות.

בהקשר זה, לא יהיה אולי למותר להזכיר את המקרה הפיקנטי ויוצא-הדופן שאירע בשנות החמישים הראשונות כאשר שר המשפטים דאז, בנאום שנשא בכנסת, ביקר קשות את העונשים שבתי המשפט היו מטילים על העבריינים, באמרו שאינם עומדים, בשל קולתם היתרה, בכל פרופורציה לחומרת העבירות נשוא ההרשעות. אחת ההתבטאויות של השר בנאום זה היתה שהשופטים אינם "קדושים בעלי כנפיים שירדו מן השמיים [...] היודעים מה נכון ומה אינו נכון"2. דברי השר - וביחוד התבטאויותיו הפוגעות - הסעירו את רוחות השופטים וגרמו לתסיסה בקרבם. ד"ר זמורה, נשיא בית המשפט העליון, שיגר על דעת עמיתיו איגרת ליושב ראש הכנסת, בה הביע את מחאת חברי הרשות השופטת על דבריו של שר המשפטים. אין אני זוכר היום את תכנו המדויק של המכתב, אך זכור לי שד"ר זמורה הדגיש שפנייתו - במישרין לראש הרשות המחוקקת - אין לה כנראה "אח ורע" בתולדות היחסים הקונסטיטוציוניים בין שתי הרשויות; אלא שלא ראה דרך אחרת להביא לידיעת נציגי הציבור את תגובת הרשות השופטת על נאומו של שר המשפטים3. על מנת להבטיח שהמכתב יגיע לתעודתו, שיגרו הנשיא באמצעות שליח. יושב ראש הכנסת, יוסף שפרינצק, סירב להיזקק למכתב והחזירו באמצעות מזכיר הכנסת, אשר בהתאם להוראתו הסביר לד"ר זמורה בנימוס ובטקט שבמקומנו לא יתכן מגע ישיר כזה בין הרשות השופטת לבין הרשות המחוקקת על מה שארע בדיוניה של האחרונה.

(ג) מסכים אני שהשופטים צריכים לזכור תמיד, עת באים הם ליישם את חוקי הכנסת, שהמדובר במוסד המחוקק הריבוני במדינה; ואכן, בית המשפט העליון סמך ידיו במפורש על העיקרון האמור:

"הכנסת היא ריבונית בחקיקת חוקים. היא חופשיה בבחירת הנושא לכל חוק ובקביעת תוכנו, וכל חוק היוצא מבית היוצר שלה יש לתת לו ולכל חלק שבו תוקף"4.

בענין שבו נאמרו הדברים נדון חוק שאסר על גידול חזיר, אך הוציא מכלל תחולתו תשעה ישובים שרוב תושביהם לא היו יהודים או מוסלמים. שמות הישובים הללו ננקבו בתוספת לחוק וכן הוגדר שם - וזה החשוב כאן - תחומו הגיאוגרפי המדוייק של כל אחד מהם. 

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

 .L.L. Jaffe, English and American Judges as Lawmakers (Oxford) 20

 התבטאות אחרת של ד"ר דב יוסף בנאומו היתה שגזרי הדין הקלים הם "עלבון למשטרה ולחוק". עיין א' רובינשטיין, שופעי ארץ - לראשיתו ולדמותו של בית המשפט העליון בישראל (שוקן, תשמ"א) 97.

 מדברי השופט ברנזון בבג"צ 188/63 בצול נ' שר הפנים, פ"ד יט(1) 337, 349.

 בג"צ 203/57 רובינסקי נ' הפקיד המוסמך לפי חוק הבתים המשותפים, ואח', פ"ד יב 1668.

 ס"ח 6.

 בג"צ 88/50 היועמ"ש נ' ביה"ד לספנות, ואח', פ"ד ד 301.