‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי זכות הציבור לדעת?

בכל שאמרנו עד כאן המדובר בחירות שקיומה הינו בסיס לחברה דמוקרטית, ושמימושה הינו תנאי מוקדם לקיומן של כמעט כל החירויות האחרות. הואיל וגם חברה דמוקרטית מוכנה לקבל על עצמה את ההנחה שהמדובר הוא בחירות יחסית, הניתנת להגבלה לאור קיומם של אינטרסים חברתיים אחרים, הרי שהשאלה המרכזית היא זו של האיזון הראוי בין האינטרס של "חופש הביטוי" לבין הערכים האחרים שאף על קיומם צריכה חברה דמוקרטית לשקוד. די לו, לשלטון, שלא יתערב יתר על המידה בקיומו של "חופש הביטוי" במובנו זה, כדי שנוכל לומר שהאינטרס החברתי החשוב זוכה להכרה שהוא ראוי לה. העדר הפרעה מטעם המדינה לחירות האזרח באיסופו של מידע ובהפצתו די בו לקיומה של ה"חירות", וכל החובה של המדינה הינה שלילית ביסודה, דהיינו, שלא תשים מכשולים, שלא לצורך, על דרכו של אזרח המבקש לקיים את חירותו.

כאמור יש ב"חופש הביטוי", יותר ממה שעינינו רואות בו במבט ראשון. אם לא נסתפק בפירושו המדוקדק והמילולי של אותו ביטוי, ונבקש לרדת עד לסוף כוונתו המשוערת של הרעיון על מנת שתושג מטרתו, חייבת להתקיים בידי האזרח הזכות, ולו גם הבלתי שלימה, לגשת למקורות המידע האצור בידי הרשויות, הממלאות תפקיד ציבורי על פי דין. רק על סמך מידע עדכני בעניינים ציבוריים יוכל האזרח לגבש לעצמו דעה עצמאית ושקולה על אותן שאלות יסוד, המטרידות את החברה בתוכה הוא חי. כאשר "למי השלטון לו המידע", נזקק האזרח לשיתוף פעולה חיובי מצד המימשל, כדי יקיים את "חירות הביטוי" השמורה לו. לא די בכך שהרשות תימנע מלהפריע לאזרח להפעיל, במידה סבירה, את חירותו לפרסם את המידע שבידו. כדי לקיים את ה"זכות לדעת", במובן הזכות לגשת למקורות מידע ולקבל מידע מן הרשויות הציבוריות, תצטרך הרשות לפעול באופן פוזיטיבי. זכות (right) תהא בידי האזרח, רק אם כנגדה תהא מוטלת על הרשות חובה (duty) לפעול, במובן האמור ב"טבלת הזכויות של הוהפלד'3. ה"זכות", במובנה הצר, 4המחייבת את הרשות בחובה חיובית להזרים מידע ממאגרי המידע שברשותה אל הציבור, אין דינה כדין ה"חירות", המטילה על הרשות אך את החובה שלא לעצור זרימתו של מידע5. הזכות האמורה, ובה אנו עוסקים ברשימה זאת, מחייבת את הרשות הציבורית להכיר בכך שהמידע הנאגר על ידה איננו רכושה שלה. נושאים מדיניים וכלכליים, בצד ענייני חינוך ומשפט, שרב המידע הנאגר אודותם, הינם "עניינים ציבוריים" שהם עניינו של הציבור, אשר זכותו לקבל מידע עליהם. השקפת בסיס זו, המנחה את גישתנו, מנוגדת להשקפה שקנתה לה שביתה בקרב הרשויות הציבוריות. לפי ההשקפה הרווחת, המידע הנאסף על ידי המנגנון המינהלי הינו רכושו של המינהל, היכול לעשות בו כטוב בעיניו. השקפה זו קנתה לה אחיזה אף בפסיקת בית המשפט העליון6. אין היא בלתי מוכרת גם למשפטה של ארצות-הברית, שאף בה, בארץ המקדשת את "חופש הביטוי" כערך חוקתי וחברתי בעל מעמד מיוחד, רבה עדיין המלאכה להיעשות לעניין החובה הפוזיטיבית להזרמת מידע, לשם קידומו של "חופש הביטוי"7. עם זאת, יש והשלטון, מטעמיו שלו, מעוניין בהספקת מידע לבני הציבור במגמה להאדיר את פעולותיו, וליצור לעצמו תדמית חיובית בעיני קהל הבוחרים. בימינו נוהג המימשל, במדינות מסויימות ובמדינת ישראל, להשקיע משאבים רבים לשם הבאת מעשיו הטובים בפני האזרח. כך "גם במדינתנו אין לך משרד או מוסד ממשלתי בלא דובר או ממונה על קשרי ציבור"8. המידע המוזרם אל הציבור הינו פרי בחירתה ויוזמתה של הרשות הציבורית, הבוררת לעצמה את מה שראוי לאזרח לדעת. 

ביבליוגרפיה לדוגמא (כ- 20 מקורות אקדמיים מעודכנים באנגלית ובעברית) 

מ' גלוסקה, "ועוד לשאלת חופש הביטוי" עיוני משפט ו (תשל"ח) 438;

ז' סגל "הזכות לפרטיות למול הזכות לדעת" עיוני משפט ט (תשמ"ג-תשמ"ד) 175.

ר' גביזון "איסור פרסום הפוגע בפרטיות - הזכות לפרטיות וזכות הציבור לדעת" זכויות אזרח בישראל - קובץ מאמרים לכבודו של חיים ה. כהן (תשמ"ב) 177, 180.

: of Law The ,Prosser .W.L

 804 (, ,.ed 4th ,.Paul .St) Torts ; וראה בגישת ה-Conference Nordic: Right ,Stormholm .S

237 ( ,Stockholm) Study Comparative A - Personality of Rights and Privacy of