‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי חופש הביטוי של האקדמיה?

תוכן עניינים

מבוא    

חופש אקדמי      

חופש הביטוי כעקרון על חוקתי    

הגבלת חופש הביטוי        

חירות הביטוי     

הצדקות חופש הביטוי     

בג"ץ קול העם    

בג"ץ קידום        

בג"ץ מרזל          

היבטים של חופש אקדמי בישראל ובעולם 

חופש המחקר וההוראה  

חופש פעולה והתבטאות חוץ-אקדמיים     

חרם אקדמי       

החופש האקדמי בישראל

החופש האקדמי המוסדי

החופש האקדמי האישי   

המועצה להשכלה גבוהה והחופש האקדמי

חופש ההוראה באוניברסיטאות בישראל   

קוד אתי              

הקוד האתי של אוניברסיטת בן-גוריון       

משפט משווה ומשפט בינלאומי    

מסמכים משפטיים בין-לאומיים 

המלצות UNESCO            

האיחוד האירופי

ארה״ב  

חקיקה אמריקנית           

פסיקה  

אנגליה 

גרמניה 

צרפת    

אוסטרליה          

דרום-אפריקה    

יפן         

ביביליוגרפיה      

עבודה אקדמית זו עוסקת בחופש ביטוי אקדמי ובמעמדו הבינלאומי. החופש האקדמי נועד לאפשר מחקר והוראה בחתירה לאמת המדעית, ללא תלות, ללא מורא וללא משוא פנים. בדיון על חופש אקדמי מקובל להבחין בין חופש המחקר וההוראה לבין חופש פעולה והתבטאות חוץ-אקדמיים. הבחנות אחרות הן בין חופש אקדמי אישי לחופש אקדמי מוסדי ובין ההיבט המינהלי להיבט האקדמי.

בעבודה מובא רקע תיאורטי קצר על המושג חופש אקדמי, מתוך התמקדות בחופש ההוראה והמחקר, אחר כך נסקרת תמונת המצב של חופש ההוראה ושאלת קיומם של מנגנוני בקרה תוך-אוניברסיטאיים בישראל, ולבסוף נערכת השוואה לחקיקה ולפסיקה במדינות אחרות.

אפשר להבחין בכמה מקורות איום אפשריים על החופש האקדמי: הממשלה או רשויות המדינה; גורמים מממנים; גורמים אידיאולוגיים קיצוניים; הגמוניה תוך-אקדמית.

חופש המחקר וההוראה של איש האקדמיה משמעותו הזכות לבחור הן את נושאי המחקר וההוראה והן את אופני המחקר וההוראה, בלי להיות נתון למרות של מקור סמכות, וכל זאת לשם קידומו של הידע האקדמי בצורה המיטבית

לשיטתו של רובינשטיין, בקורסי חובה צריך להיות שיקוף של מגוון הדעות האקדמי. מנגד, פינקין ופוסט גורסים כי שוחרי האיזון אינם מבקשים איזון מקצועי, אלא איזון פוליטי.

לטענתם, יש ניסיונות להפוך את האקדמיה למרחב ניטרלי וא-פוליטי, ואלו נוגדים את עקרונותיה של האקדמיה. לשיטתם, יש אין-סוף נושאים שנויים במחלוקת, ודרישה להצגה מאוזנת תיצור אפקט מצנן לחופש האקדמי ותפגע ביכולת לנהל דיונים וויכוחים אקדמיים ולהקנות דעת בדרך הפדגוגית האפקטיבית ביותר.

גנז ורובינשטיין גורסים כי בכל מקרה חירות ההוראה והמחקר כפופה לקריטריונים של רציונליות, מקצועיות ומוסר.

חופש המחקר וההוראה נתפס כגרעינו של החופש האקדמי, אולם מעמדו של חופש הפעולה והביטוי החוץ-אקדמי הוא נושא מורכב יותר ושנוי במחלוקת. על-פי הגישה המצמצמת יש מקום להחיל על אנשי אקדמיה כללים והגבלות על חופש הביטוי הן משום שהם מקבלים שכר שעיקרו מתקציב המדינה והן בשל הסמכותיות המוקנית לדבריהם מתוקף תפקידם. על-פי הגישה המרחיבה יש למנוע הגבלות על חופש הביטוי של אקדמאים כל עוד הוא חוסה במסגרת החוק, הן הגבלות מטעם המוסד והן הגבלות מטעם המדינה.

יש המציעים לבחון את החופש האקדמי לפי הזיקה בין נושא הדיון לתחום עיסוקו המקצועי של האקדמאי.

הבטחת החופש האקדמי במוסדות להשכלה גבוהה בישראל עוגנה בחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי״ח-1958: סעיף 15 בחוק, ״חופש פעולה״, קובע כך: ״מוסד מוכר הוא בן חורין לכלכל ענייניו האקדמיים והמינהליים, במסגרת תקציבו, כטוב בעיניו״. בסעיף זה מעוגן החופש האקדמי המוסדי בלבד, ואילו החופש האקדמי האישי נחשב בדרך כלל לנגזרת של עקרון חופש הביטוי .

בתי-המשפט בישראל קבעו שהחלטות הנוגעות לתוכן ההוראה והמחקר אינן נתונות לביקורת שיפוטית.

על-פי חוק זכויות הסטודנט, התשס״ז-2007, כל סטודנט רשאי להביע את דעותיו, עמדותיו והשקפותיו על התוכן של חומר הלימוד והערכים המובעים בו, וכן להתארגן ולהפגין בכל תחום ונושא. יש הסוברים שמכוחה של זכות זו יש ללמוד גם על זכותם של הסטודנטים שלא להיחשף בעל כורחם לתעמולה של מרצים המעוניינים לכפות את האידיאולוגיה הפוליטית שלהם.

המועצה להשכלה גבוהה בודקת תוכניות לימודים חדשות. שלבי תהליך הבדיקה הם הגשה של תוכנית, רישומה באגף האקדמי של המל״ג ובדיקה של ועדת מומחים; בהסתמך על המלצות הוועדה ולאחר דיון של המל״ג מתקבלת החלטה. המל״ג איננה מפקחת או מחייבת דיווח על שיבוצו או שינויו של קורס יחיד בתוכנית לימודים שכבר אושרה.

נוסף על הליך הבקרה של תוכניות חדשות הוקם במל״ג, בעקבות החלטה מיוני 2003, אגף להערכת איכות והבטחתה במוסדות להשכלה גבוהה. הליך הבקרה נוגע לכל היבטי הפעילות של היחידה הנבדקת: מטרות ויעדים; תוכנית הלימודים ורמתה; סגל ההוראה; מחקר; סטודנטים; מבנה ארגוני; תשתיות פיזיות ומינהליות; מנגנוני הערכת איכות פנימיים.

בתשובה של פרופ׳ כרמי, יושבת-ראש ועד ראשי האוניברסיטאות, על פניית של הכנסת נאמר, בין השאר, כי ״על תוכניות הלימודים באוניברסיטאות מופקדים הפקולטות, החוגים וועדות ההוראה, ונוהלי האישור של הקורסים השונים - בין קורסי חובה, בין קורסי רשות - מוסדרים בהוראות הוועדה לנוהלי הוראה ולימוד״.

רובינשטיין טוען כי ״יש צורך ביצירת קוד אתי שיתקבל על-ידי הגופים המייצגים והדמוקרטיים של ההשכלה הגבוה, אשר יהווה מדריך נאות לאיש הסגל ולמוסד״, כמו בארגוני סגל בארצות-הברית. בישראל לא מצאנו קוד אתי בין-אוניברסיטאי, אך מצאנו כי אוניברסיטת בן-גוריון פרסמה קוד אתיקה אקדמית.

עקרון החופש האקדמי מוכר ומכובד בכל מדינות העולם. הדבר בא לידי ביטוי בהמלצות ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו״ם (UNESCO). בהיבט המוסדי, המלצות אלו מחייבות כיבוד של המינהל העצמי של המוסדות להשכלה גבוהה. בהיבט האישי הן מחייבות לכבד את זכותם של חברי הסגל האקדמי לחירות, חופש מחשבה, מצפון, דת, ביטוי, התאספות, התאגדות ותנועה, ואוסרות פגיעה בזכותם של חברי הסגל לתרום לשינוי חברתי באמצעות ביטוי חופשי של עמדותיהם בדבר מדיניותה של ממשלתם ובדבר המדיניות הנוגעת להשכלה הגבוהה. ^[4]

ההמלצות קובעות שאין לכפות על אנשי הסגל האקדמי ללמד בניגוד למידע המחקרי שבידיהם או בניגוד לצו מצפונם, ומכירות בזכותם לערוך כל מחקר ללא התערבות או דיכוי ולפרסם את תוצאותיו.

עקרון החופש האקדמי קיבל ביטוי גם במגילת זכויות היסוד של האיחוד האירופי, באמנות אחרות שנחתמו בין מדינות האיחוד ובהחלטותיה של מועצת אירופה.

עקרון החופש האקדמי מעוגן במרבית מדינות העולם גם בחקיקה. על-פי רוב מדובר בחקיקה רגילה, אך יש מדינות שבהן עיקרון זה נחשב לעקרון-על שהוא חלק מחוקת המדינה (דרום-אפריקה, גרמניה, יפן ועוד).

בחלק מן המדינות נמצאו בחקיקה ראשית סייגים הנוגעים לתחולתו של עקרון החופש האקדמי, דוגמת דרישה להימנע מהפעלת לחץ על סטודנט בשל עמדותיו הפוליטיות, האידיאולוגיות או הדתיות, דרישת נאמנות לחוקה, חובה לשמור על הגינות ואובייקטיביות מדעית, וקביעה שהחופש האקדמי אינו חל על תעמולה למלחמה, על הסתה לאלימות ועל דברי שנאה על בסיס גזע, דת, אתניות או מגדר.

בחלק מן המדינות מצאנו שהחקיקה עוסקת בצורך להבטיח גיוון אינטלקטואלי במסגרת השמירה על החופש האקדמי, החל מהכרה עקרונית בחשיבותו של גיוון שכזה וכלה בדרישה המחייבת את חברי הסגל האקדמי לנהוג באובייקטיביות ובסובלנות כלפי עמדות הסותרות את עמדתם.

יש מדינות שבהן ההגנה על החופש האקדמי התפתחה בעיקר בפסיקה (ארה״ב), יש מדינות שבהן הוא נשמר מכוחם של הסכמים קיבוציים (אוסטרליה) ויש שהוא תוצאה של מנהג אקדמי ההופך למעין הסכם קיבוצי (ארה״ב).

הפסיקה האמריקנית שללה חוקים שדרשו ממרצים להצהיר על הסתייגותם מעמדות פוליטיות מסוימות כתנאי להעסקתם, ושללה פיטורין של מרצה רק בשל הבעה של דעות שנויות במחלוקת, כל עוד הדבר לא גרם לפגיעה אישית בתלמידים או באווירת הלימודים.

עם זאת, בשנים האחרונות מתגברת בארה״ב הנטייה לראות באנשי הסגל האקדמי עובדי ציבור, ולהחיל עליהם את הכללים המחמירים החלים על עובדי הציבור, המאפשרים בנסיבות חריגות לפטר עובד שהטיח ביקורת פומבית במעסיק (האוניברסיטה, משרד החינוך).

בתי-המשפט בארה״ב הכירו בזכותן של האוניברסיטאות עצמן למנוע ממרצים להביע עמדות דתיות בהרצאות אקדמיות, לפקח ולבקר את סגנון ההוראה של מרצים שאינם מן המניין.

בתי-המשפט בארה״ב ביטלו חוקים שיש בהם משום התערבות בתוכן ההוראה, אף כאלה שדרשו ליצור איזון בין עמדות מחקריות, ופסלו תקנות שביקשו לשלוט על תוכן ההוראה באמצעות מדיניות תקצוב.

(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא:

ידין ש'. רגולציה חדשה: מהפכה במשפט הציבורי, הוצאת נבו (2018)

אילנה דיין אורבך, ״המודל הדמוקרטי של חופש הביטוי״, עיוני משפט כ, תשנ״ו, עמ׳ 377.

 יצחק נבו, ״שני דגמים של חופש אקדמי: המקרה הישראלי״, תרבות דמוקרטית 9, תשס״ה, עמ' 167-137.

 World Encyclopedia of Law, with International Legal Research and a Law dictionary