‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי הפקעת מקרקעין ללא פיצוי ופיצויים בגין שינוי ייעוד?

תוכן עניינים

פרק ראשון

מהי הפקעה

תפיסות שונות למונח קניין

תפקידו של הקניין

קניין כנכסים

פרק שני

זכויות הקניין של הפרט מול טובת הציבור

קניין פרטי מול קניין ציבורי

פרק שלישי

הריאליזם המשפטי

הגישה הריאליסטית לקניין

תפיסת הקניין כריבונות

האם ראוי לשלול תפיסה זאת

פרק רביעי

ערכים נוספים של הקניין

תיאורית האישיות

תיאורית האישיות של הקניין

תיאורית העבודה

רווחה מצרפית

קהילה

צדק חלוקתי

תובנות ומסקנות לפרק

פרק חמישי

שיקולים חלוקתיים בדיני נטילה

שיקולי יעילות וחלוקה מנקודת המט שונה

פרק שישי

מנבכי הפסיקה "פרשת הורוויץ"

בין פיצויים לבין היקף ההגנה

פרק שביעי

יישום הגישה הריאליסטית בפסיקה

טובת הכלל מול טובת הפרט

פרק שמיני

הבעלות החוקתית על בעלות מקרקעין

משפט משווה

המצב המשפטי לפני חקיקת חוקי היסוד

ההסדר הפוזיטיבי

המצב המשפטי לאחר חקיקת חוקי היסוד

גישות שונות להפקעת מקרקעין מנקודת מבט ריאליסטית

פרק תשיעי

דנג"ץ נוסבייה

סיכומים ומסקנות

בבילוגרפיה 

הפקעות מקרקעין היא הנקודה שבה משיקים דיני הקניין לדיני המינהל הציבורי. המחוקק המודרני מכיר ומכבד את קדושת הקניין הפרטי כאבן יסוד לכל מערכת משפטית, אך יחד עם זאת יש שלעיתים זכויות הפרט נסוגות בשל צורכי הציבור כולו. כפי שלעתים נסוגות זכויות פרט אחרות - כמו חופש הביטוי, התנועה וכו" - בפני צורכי הכלל, כך נסוגה בפניהם גם הזכות לקניין פרטי, המחוקק מצא לנכון לקבוע שבמקרים אחדים, המוגדרים בחוק, ניתן יהיה להפקיע מידי אדם את זכויותיו בנכסי המקרקעין שלו בשל צורך חיוני במקרקעין אלה. הפקעה כזו צריכה להיות מלווה בפיצוי הולם בגין הזכויות המופקעות. חריג לכך הן הפקעות ללא פיצויים-שבהן המחוקק מתיר לרשות המוסמכת להפקיע מאדם חלק מנכסיו - ללא פיצוי כלשהו, תוך פגיעה מודעת בזכויותיו.

דיני ההפקעה ללא פיצויים בישראל מקורם בתקופה המנדטורית, ארבע פקודות שונות 2 התירו הפקעת רבע משטח המקרקעין ללא תשלום פיצוי עבורם. בפסק הדין העקרוני בעניין בידרמן פסק בית המשפט, שהוראות אלה הן מצטברות - כך שניתן להפקיע את רוב שטחם של המקרקעין מכוח הפקודות האמורות, אבל מתח ביקורת על המצב המשפטי הקיים.

בעקבות ביקורת זו נחקק החוק לתיקון דיני הרכישה, תשכ"ד, שהגביל את החלק המותר בהפקעה בלא פיצויים לרבע אחד מכלל שטח המגרש וחייב בפיצוי מלא בגין כל הפקעה נוספת.

בשנת תשכ"ה הופר האיזון בין הוראות ההפקעה ללא פיצוי בארבע הפקודות האמורות כאשר פקודת בניין ערים, הוחלפה בחוק התכנון והבניה, תשכ"ה ; בהצעת החוק נתבקשה הכנסת להגדיל את החלק המותר בהפקעה ללא פיצוי ל-33 אחוז (מטעמים שיידונו להלן) וזו הגדילה לעשות בקבעה את השיעור המותר ל-40 אחוז. בעקבות זאת הותאם החוק לתיקון דיני הרכישה, תשכ"ד, והותאם למצב הקיים שבו שלוש הפקודות המנדטוריות מתירות הפקעת רבע מן השטח בלא פיצוי, בעוד שחוק התכנון והבניה, תשכ"ה, מתיר הפקעה של עד 40 אחוז בתנאים אלה.

בחיבור זה נשתדל להבהיר את הביקורת שהתעוררה בקשר עם הליכי ההפקעה הנדונים בחוק התכנון והבניה, תשכ"ה (להלן - החוק), הליכים היוצרים קשיים שמן הראוי שיבואו על פתרונם. עלינו להבהיר, שאין אנו עוסקים בהיבט המופשט - מבחינת "המשפט הרצוי" - כי אם ב"משפט המצוי" התקף בישראל כיום, כפי שפירשו אותו בתי משפט שונים, ניתוח "הדין הרצוי" מחייב פריסת יריעה רחבה שאין בדעתנו לעשותה כאן.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

אהרון ברק כבוד האדם הזכות החוקתית ובנותיה (נבו)

אמנון רובינשטיין, ‏סיפורם של חוקי-היסוד, משפט ועסקים י"ד, עמ' 109-79

מ' דוכן דיני קרקעות במדינת ישראל (מהדורה חדשה)