‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי המעמד המשפטי של השטחים?

תוכן עניינים

מבוא

מעמדם של השטחים

פקדון מוחזק

יצור כלאיים משפטי

חקיקה ישראלית לגבי מעמד השטחים

חקיקת הממשל הצבאי

סיכום

ביבליוגרפיה 

העיסוק בשאלת המעמד המשפטי של "השטחים המוחזקים" כפי שמכנים את השטחים שכבשה ישראל ביוני 1967 ושאלת מעמדם המשפטי של שטחים אלה, הלך בעקבות המציאות. בתחילה עסקה הספרות המקצועית בעיקר בשאלה הסבוכה של תחולת המשפט הבינלאומי עליהם בכלל, והאמנה הרביעית של ג'נבה בדבר הגנת אזרחים בימי מלחמה1 בפרט. המורים למשפט קונסטיטוציוני בפקולטאות למשפטים הקדישו, גם לאחר מלחמת ששת הימים, פרק קצר ביותר לבעיותיו של אזור אשר להלכה - ובתחילה, גם למעשה - היה מחוץ לתחומו של שטח השיפוט והמשפט הישראלי. רק לאחר שבית המשפט העליון נקרא להתערב בעניין עקב עתירותיהם של תושבי השטחים - ובעיקר מאז בג"צ 2,302/72 הלא הוא בג"צ "פתחת רפיח" המפורסם - ופסיקה נוספת,3 החלו משפטנים להגיב על פסיקה זו ומאז נתעשרה הספרות בנושא "השטחים", הן בישראל, הן מחוצה לה.

ככל שחלף הזמן, כך גם נתברר כי ההפרדה בין תחום השיפוט הישראלי לבין מה שמצוי מעבר לקו הירוק הופכת למלאכותית. השטחים - יהודה, שומרון וחבל עזה - נתאגדו לא רק מבחינה כלכלית אל תוך מרקם החיים הישראליים: גם מבחינה משפטית מטשטש והולך החייץ בין ישראל גופא לבין האזורים הכפופים, להלכה, למימשל צבאי בשטח מוחזק על-פי דיני המלחמה של המשפט הבינלאומי.

חיבור זה מתכוון לעסוק בהימחקותו ההדרגתית של החייץ המשפטי הזה ובשינוי המשפטי - ההדרגתי, אך המהותי - שעבר על שטחים אלה, עד שהגענו למצב, בו עצם הדיבור על שטחים אלה כמצויים מחוץ לתחומה של ישראל נשמע מוזר ולא מציאותי.

צריך להדגיש, כי תהליך זה - שיש לו השלכות מכריעות על טיבו של המשטר הישראלי ועל מעמדה של המדינה - נעשה ללא שינויים ישירים ומפורשים במסגרת החוקית מכוחה מתנהלים השטחים המוחזקים. הכנסת - שכמעט ואינה עוסקת במישרין בנושא זה - המשיכה להאריך מפעם לפעם את תקנות שעת חירום בדבר השיפוט בעבירות שבוצעו בשטח המוחזק על-ידי צה"ל4 שמכוחן מוקנות סמכויות מסויימות לרשויות ישראליות. הארכות התוקף לא לווו בשינויים מהותיים, פרט לתיקונים מוגבלים ושינוי מילולי, חסר נפקות משפטית, שנעמוד עליהם להלן.5 - אף-על-פי-כן עינינו רואות כיצד, בד' אמותיה של אותה מסגרת חוקית עצמה, משתנה המצב המשפטי בתוך השטחים באורח דראסטי, כפועל יוצא משינויים במדיניות של ממשלת ישראל. מי שמסתפק בקריאת ספר החוקים ופסקי הדין בלבד, יקבל תמונה חלקית ומעוותת של נושא עיסוקנו. כך, למשל, דווקא לאחר שבית המשפט העליון ציווה על סילוקה של התנחלות אלון מורה,6 החלה הממשלה נוקטת במדיניות התנחלות מואצת באזורים צפופי אוכלוסייה ערבית. התפנית שהתרחשה בנושא השימוש ב"קרקעות מדינה" - דהיינו קרקעות הממשלה הירדנית - לצורך הקמת ישובים ופרברים יהודיים, נעשתה על-פי החלטה פוליטית של ממשלתו השנייה של מנחם בגין, בלא שזו באה לידי ביטוי במישור החקיקה.

חקיקת הכנסת יצרה דין מיוחד לישראלים המצויים בשטחים, אך זו הסתפקה בהחלת הדין האישי עליהם. בשל ההנחה, שהכנסת אינה מהווה הרשות המחוקקת לגבי שטחים המצויים מחוץ לתחום השיפוט, לא ניתן היה מלכתחילה לחוקק חוקים שיסדירו את מעמד הישובים היהודיים בשטחים. חסר זה נתמלא על-ידי חקיקה מיוחדת של המימשל הצבאי, החלה רק על יישובים אלה. תחילתה של חקיקה זו צנועה למדי: צו בדבר ניהול קרית ארבע (יהודה ושומרון)65 וצו המסדיר את השמירה ביישובים66. החל משנת 1979 החלה חקיקת המימשל הצבאי מסדירה את השלטון המקומי היהודי בשטחים על שתי שלוחותיו - מועצות מקומיות ומועצות אזוריות. בשנת 1979 הוצא צו בדבר ניהול מועצות אזוריות (יהודה ושומרון),67 שהעניק למועצות ממונות יהודיות סמכות של מועצה אזורית, כמקובל בישראל, על חלק ניכר משטחי יהודה ושומרון, ולמעשה שלל בדרך זו קיומה של מועצה אזורית ערבית או שיתופם של נציגי יישובים ערביים במועצות המוקמות בצו. בשנת 1981 הוצא צו בדבר ניהול מועצות מקומיות (יהודה ושומרון),68 על-פי הדגם המקובל בישראל.

שני פרדוקסים ליוו צעד מרחיק לכת זה: ראשית, הענקת סמכות זו של שלטון מקומי ברחבי יהודה ושומרון, בלי מתן סמכות דומה לתושבים המקומיים, נעשתה זמן קצר לאחר חתימתם של הסכמי קמפ דיויד, ובהם התחייבות להעניק "אוטונומיה מלאה" ל"areas these of Inhabitants". הפרדוקס השני, הגם שהוא שולי בחשיבותו, ממחיש ומדגים את הדרך הארוכה שעשתה חקיקת המימשל הצבאי מאז הימים הראשונים שלאחר מלחמת ששת הימים. באותם ימים, נראה היה כי צווי המפקדים יכוונו רק לאוכלוסיה המקומית, ומכאן גם החובה שנקבעה בצו בדבר קובץ המנשרים 69 לפרסם את הצווים בעברית ובערבית. וכך אירע, שהצווים שכוונו אך ורק ליישובים היהודיים בשטחים -

אלה שעניינם בטחון פנימי - פורסמו ומתפרסמים גם בערבית, וזאת על סמך הפיקציה, שמדובר בחקיקה המסדירה את ענייני כלל התושבים.

כך הוסדרו ענייני היישובים המקומיים במתכונת ישראלית מלאה, כאשר קצין המטה של המשרד הממשלתי המתאים מייצג, כביכול, את המימשל הצבאי. תושב מעלה אדומים, למשל, כפוף לכאורה למימשל הצבאי ולמשפט הירדני המקומי, אך למעשה הוא חי על-פי דיני ישראל הן מבחינת משפטו האישי והן מבחינת הרשות המקומית בה הוא מתגורר. המימשל הצבאי אינו אלא שלט, דרכו פועלים החוק והמימשל הישראליים.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

 בג"צ  חילו ואח' נ' ממשלת ישראל, ואח', פ"ד כז(2) 169 (להלן: עניין פיתחת רפיח).

 בג"צ  האגודה הנוצרית למקומות הקדושים נ' שר הבטחון, ואח', פ"ד כו(1) 574

בג"צ  חברת החשמל למחוז ירושלים בע"מ נ' שר הבטחון, פ"ד כז(1)124; 

תקנות שעת חירום (עבירות בשטחים המוחזקים - שיפוט ועזרה משפטית). ק"ת 2741;