‏290.00 ₪

סמינריון סמכות הבורר לפרש ולתקן את פסק דינו במשפט העברי ובמשפט מדינת ישראל

על פי המשפט הנוהג במדינת ישראל, שופט או בורר שפסק את הדין, שוב איננו מוסמך לשנותו, או לתקנו תיקונים מהותיים (למעט טעות סופר, טעות בחישוב, השמטה מקרית וכיוצא באלה), אפילו נתברר לשופט או לבורר כי טעה טעות משפטית או עובדתית, אין הוא רשאי לשנות או לתקן את אשר פסק בו סופית. הנימוק הפורמלי לכך הוא, כי עם מתן פסק-הדין "נשלמה מלאכתו" של השופט (officio functus) ושוב אין לו הסמכות להוסיף ולדון באותו עניין. או, במלים אחרות, הנושא נחשב .''judicata Res" ואין מקום לפתוח את העניין מחדש.

זהו הנימוק הפורמלי-דיוני לכלל זה, ואילו הנימוק הענייני לכך הוא הרצון לשים קץ להתדיינויות. שכן אם יהיה השופט מוסמך לתקן את פסק-דינו, יטרידוהו בעלי-הדין לאחר מתן פסק-הדין שוב ושוב, כדי לשכנעו כי טעה בפסק-הדין, וכך לא יהיה קץ להתדיינויות. לפיכך, הכלל המקובל בשיטות המשפט המודרניות הוא כי שופט איננו מוסמך לשנות את פסק-דינו והדרך היחידה הפתוחה בפני הצד שהפסיד במשפטו היא לערער לבית-משפט לערעורים, ובתנאי שהערעור יוגש תוך התקופה הקבועה בחוק. ואף קביעת תקופה קצובה להגשת הערעור נובעת מהרצון לשים קץ להתדיינויות ולא להשאיר את הנושא פתוח ללא סוף.

אכן, גם במסגרת המשפטית הנוהגת במדינת ישראל רשאי בית-המשפט במקרים מסויימים לפתוח את העניין מחדש, אך אפשרות זאת מצומצמת למקרים נדירים בלבד. במשפט הפלילי ניתן הדבר להעשות במסגרת ההליך של "משפט חוזר", ואילו במשפט האזרחי האפשרות לכך היא רק תוך הזמן שבו תלוי ועומד עדיין הערעור שהוגש על פסק-הדין.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

 . סעיף 81 ל חוק בתי המשפט (נוסח משולב).

סעיף 22 לחוק הבוררות מעניק סמכות דומה לבורר

 . סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב).

 . תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי.

א' גולאק יסודי המשפט העברי, חלק ד,

א' וייס סדר הדין (מחקרים במשפט התלמודי, תשי"ח) 132 ;

פסק-הדין של בית הדין הרבני הגדול (ע"ר תשי"ז/18, פד"ר ב 262