‏390.00 ₪

שאלת מחקר:

מהי ההשפעה על ילדים וילדים ובני נוער של תכנים של אלימות ופורנוגרפיה בטלויזיה?

תוכן עניינים 

מבוא. 

שאלת מחקר

השערות המחקר

שיטת מחקר ואוכלוסיית מחקר

פרק א' – סקירת ספרות. 

גישות גופי שידור. 

תכני אלימות והתנהגות אלימה. 

גישות הורים

פרק ב' – מתודולוגיה. 

מערך המחקר. 29

אוכלוסיית המחקר. 

המדגם N=60. 

שיטת הדגימה. 

שיקולים בשיטת בחירת הדגימה. 

כלים.. 

מהלך המחקר. 

ממצאים.

דיון 

ביבליוגרפיה. 

נספח א': שאלון 

נספח ב': סיכום מקורות תיאורטיים

השערות המחקר:        

השערה 1: ילדים ובני נוער שצופים בסדרות פשע ובעלות אופי פורנוגרפי יעריכו את הסביבה החיצונית כאלימה יותר ויטו לדרמטיזציה של האלימות יותר מאשר אלה שאינם צופים בסדרות אלה.

השערה 2: ילדים ובני נוער שצופים בסדרות פשע ובעלות אופי פורנוגרפי יאמצו עמדות שליליות פחות כלפי פשעים שאינם נחשבים "חמורים", מאשר אלה שלא צופים בסדרות פשע ובעלות אופי פורנוגרפי.

לכאורה מדובר כאן בסתירה בין שתי ההשערות אך למעשה המצב אינו כזה מכיוון שדווקא בגלל הערכת המינון הגבוה של מעשי הפשע החמורים (כגון רצח, אונס, אלימות קשה), האלימות הפחות חמורה שבסדרות האלה (כגון שימוש בסמים, פריצה, הלבנת הון וכדומה) עשויה להיראות באופן תת-מודע כ"הרע במיעוטו" ולפיכך הן ייראו כחמורות פחות, ואפילו עשויה להיווצר הזדהות כלפיהם.

סמינריון השפעה על ילדים של תכנים של אלימות ופורנוגרפיה בטלויזיה. גישות הורים וגופי השידור. מחקר כמותני אמפירי.

על פי תיאוריית הקתרזיס (catharsis hypothesis), צפייה באלימות בטלוויזיה נתפסת כאמצעי מקובל להפחתת דחפים אלימים, לפירוק מתחים ולתחושת "זיכוך" או "היטהרות", שהיא הקתרזיס . תיאוריה זו הייתה מקובלת מאוד בעבר, אך כיום ברור שאין לה הרבה על מה לסמוך . מחקרים הראו, בצורה ברורה, כי ככל שילדים צופים יותר באלימות בטלוויזיה ובסרטים, כך הם אלימים יותר בהתנהגותם, וכן מבטאים יותר אמונות המקבלות התנהגות אלימה. באחד המחקרים הקלאסיים שנעשו בתחום , נצפו התנהגויות ילדים לאחר שצפו בסרט אלים. בקבוצת ילדים אחת ניתן בסרט תגמול חיובי לאדם המכה, ובקבוצה אחרת ניתן בסרט תגמול שלילי לאדם המכה. בתצפית שנעשתה לאחר שראו הילדים את הסרטים, נמצא שהילדים אשר צפו בהתנהגות אלימה שזכתה לתגמולים חיוביים, נטו לחקות אותה, כשהושארו בתצפית, ואילו ילדים שצפו בתגמול השלילי, נמנעו מחיקוי ההתנהגות האלימה. ההתנהגות האלימה החדשה שנלמדה נצפתה גם במחקרי מעקב לאחר יותר מחצי שנה. במחקר אחר של אותה קבוצת חוקרים אף נמצא, שהילדים היו מוכנים לשחזר גם את התנהגות המודל הנענש, לאחר שהם עצמם קיבלו תגמול על כך .

לגישת הורים כלפי תכנים אלימים ופורנוגרפיים יש השפעה על הילדים בצורה של חיקוי והזדהות.

הורים ומחנכים יודעים מניסיונם שילדים מנסים לחקות בהתנהגותם תוכניות טלוויזיה אלימות שהם רואים. פעמים רבות הם מסתבכים עקב כך. למשל, ילדים מנסים, "בצחוק", לבצע אחד על השני תרגילי היאבקות שראו בטלוויזיה. הם מגלים מהר מאוד, שמה שהחל כמשחק תמים, מאבד את אופיו הידידותי והופך לריב אלים אמיתי.

 אפשר לכן לקבוע, שחשיפה פסיבית לאלימות דרך צפייה בטלוויזיה, בדיוק כמו חשיפה פסיבית לעישון, משפיעה ומזיקה. אף כי החשיפה הפסיבית לתוקפנות היא פחות דרמטית ממצבי תוקפנות שהילדים מעורבים בהם ישירות, הרי השפעתה מקיפה ומסוכנת יותר. זאת כיוון שפעמים רבות מדובר במסרים לא מודעים הנקלטים אצל הילד. מאחר שמדובר במסרים לא מודעים, למבוגרים קשה לפעול כדי לנטרל אותם.

 יש לסייג ולומר, שהמסקנות לגבי השפעת האלימות בטלוויזיה מורכבות. ברור שאלימות בטלוויזיה היא גורם אחד להתנהגות אלימה, אך ייתכן גם שילדים אלימים מעדיפים לצפות ביותר ויותר אלימות בטלוויזיה. למיש ( עמ' 181) מסכמת את הקשר המעגלי בין צפייה באלימות בטלוויזיה לבין התנהגות אלימה בצורה הבאה: "אפשר להתבונן על קשר זה כמעגלי: צפייה באלימות רבה בטלוויזיה מעודדת התנהגות אלימה יותר; וכמו כן, ילדים אלימים נוטים יותר לצפות בתוכניות אלימות. גישה זו מציגה את הצופה לא רק כקורבן סביל (צפייה באלימות גורמת לו להיות אלים), אלא גם כיוזם אקטיבי (ילדים אלימים צופים ביותר אלימות בטלוויזיה)".

 האם היחשפות ילדים לתכנים אלימים במשחקי מחשב ווידיאו מגבירה אצלם התנהגות אלימה?

בתחום השפעתם של משחקי המחשב והווידיאו האלימים על התנהגותם של ילדים יש פחות מחקרים, שכן מדובר על תחום חדש יחסית, והממצאים המתקבלים אינם עקביים ויש כלפיהם ביקורת מחקרית רבה . יחד עם זאת, ניתוח מחקרים שנערכו בנושא הקשר בין אלימות ומשחקי מחשב במשך 20 שנה, מצביע על כך שיש בכוחם של משחקי מחשב אלימים להגביר התנהגות אגרסיבית בקרב בני נוער, בעיקר בנים, ושהשפעת המשחקים עשויה לבוא לידי ביטוי באופן מידי או במהלך פרק זמן ארוך יותר . למשל, אחד המחקרים הראה, שילדים ששיחקו במשחקים אלימים במשך פחות מ-10 דקות, ואז השתתפו במבחן להערכת מצב הרוח שלהם, העידו על עצמם כבעלי מאפיינים אגרסיביים וביצעו פעולות תוקפניות זמן קצר לאחר המשחק .

 האם ההשפעות השליליות של היחשפות ילדים לתכנים אלימים נמשכות גם לתקופת הבגרות?

כאמור, מאחר שתחום המחקר על השפעת היחשפות ילדים לתכנים אלימים במשחקי מחשב ומשחקי ווידאו הוא חדש יחסית, אין עדיין מספיק מחקרי אורך הבודקים השפעות כאלה לטווח ארוך. לעומת זאת, יש כיום מספר מחקרים איכותיים שבדקו השפעות לטווח ארוך של צפייה באלימות בטלוויזיה. מחקרים אלה מוכיחים, שההשפעות של חשיפה לאלימות בטלוויזיה נמשכות גם לתקופת הבגרות, הן אצל בנים והן אצל בנות . למשל, באחד המחקרים המעניינים בתחום , איתרו חוקרים באוניברסיטה של מישיגן, 329 ילדים, כיום בוגרים בשנות העשרים שלהם, מתוך קבוצה מקורית של 557 ילדים באזור שיקגו, שהיו בני 6-9 עת נערך המחקר המקורי על צפייתם באלימות בטלוויזיה. אחרי ששאלו כל אחד מהם על מקרי אלימות ותוקפנות שהיו שותפים פעיליהם בהם בחייהם הנוכחיים, ולאחר שחיפשו מקרים כאלה במידע חוקי וגלוי, מצאו החוקרים, שהמבוגרים האלימים יותר בשנות העשרים שלהם, היו הילדים שצפו יותר באלימות בטלוויזיה. נמצא שגברים שצפו הרבה באלימות בילדותם היו אלה שתקפו יותר פיזית את קרוביהם, העליבו אותם, הגיבו בזעם כשנעלבו, היו להם יותר עבירות תנועה, וההסתברות שיבצעו פשע בהשוואה לאחרים הייתה גבוהה פי שלושה. נשים שצפו הרבה באלימות בילדותן, נטו יותר להשליך חפצים על קרובים להן, וההסתברות שתכנה או תצקנה למבוגר אחר גם היא הייתה גבוהה פי שלוש מנשים אחרות. חשוב להדגיש שהשפעת הצפייה בטלוויזיה ניכרה גם לאחר שנוטרלו, באמצעים מחקריים, השפעות של משתנים אחרים כמו: רמת התוקפנות של הילדים, האינטליגנציה שלהם, רמת התוקפנות של הוריהם, סגנונות ההורות של הוריהם וכיו"ב.

 יש לסייג שוב ולומר, שההשפעה של היחשפות לתכנים אלימים אינה אחידה לגבי כל הילדים. מרבית החוקרים בתחום מסכימים, שמלבד חשיפה ממושכת לתכנים אלימים, נחוצים תנאים מוקדמים נוספים: מצוקה כלכלית, ליקויים נוירולוגים, יחסים חברתיים גרועים, שימוש באלכוהול ובסמים, תקשורת לקויה במשפחה, אלימות פיזית ו/או רגשית וכיו"ב - כדי שתתממש התנהגות אלימה. כמו כן, יש ילדים שצפייה במעשי אלימות דווקא מגבירה אצלם חרדה מתוקפנות, בין היתר בגלל אישיותם הרגישה.

כיצד היחשפות ילדים לתכנים אלימים מגבירה אצלם התנהגות אלימה?

מהם המנגנונים הפסיכולוגיים המסבירים את התגברות ההתנהגות האלימה אצל ילדים כתוצאה מהיחשפותם לתכנים אלימים? אפשר לזהות שני מנגנונים פסיכולוגיים כאלה: הראשון, עידוד לאלימות דרך חיקוי והזדהות; והשני, הקהיית סף הרגישות למעשים תוקפניים. אסקור שני מנגנונים חשובים אלה.

עידוד לאלימות דרך חיקוי והזדהות

ע"פ תיאורית הלמידה התצפיתית של הפסיכולוג האמריקני המפורסם בנדורה (Bandura), צפייה במודלים תוקפניים מגדילה את ההסתברות למעשים תוקפניים של הצופים בהם דרך תהליכי חיקוי והזדהות (Bandura). הלמידה התוקפנית מתחזקת כאשר המודלים התוקפניים זוכים באיזשהו חיזוק חיובי. החיזוק יכול להיות בתוך הסרט האלים או המשחק האלים, ו/או לבוא ממי שצופים בסרט או במשחק המחשב. 

לינק למצגת אקדמית ב-99 שח

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

 פולק דן, פורנוגרפיה: חיים בסרט. הוצאת רסלינג (2023)

דניאל רוזן, המדיום הוא המסר: התקשורת בישראל, הוצאת כרמל, (2022)

קרניאל יובל לביא-דינור עמית, משבר אמון בתקשורת ובפוליטיקה. הוצאת רסלינג (2022)