‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי גרסת נאשם דיני ראיות?

תוכן עניינים

מבוא

אמרת נאשם כראיה לטובתו או אמרה מזכה

אמרה שנעשתה על-ידי הנאשם בשלב כלשהו של האירוע השנוי במחלוקת כראיה לטובתו

אמרה שנמסרה על-ידי הנאשם לחוקריו כראיה לטובתו36

תזכיר חוק הראיות 

סיכום

 ביבליוגרפיה 

מדי פעם עולה בבתי-המשפט השאלה, האם אמרה שמסר הנאשם מחוץ לכותלי בית-המשפט יכולה לשמש הוכחה לטובתו במשפט, דהיינו: הוכחה התומכת בגרסת ההגנה שהנאשם מעלה במשפט. לשאלה זו תהא חשיבות מיוחדת באותם מקרים שבהם הנאשם בוחר לשמור על זכות השתיקה במשפט, ויחד עם זאת הוא מבקש לסמוך את הוכחת טענתו על דברים שאמר מחוץ לכותלי בית-המשפט. הימנעות הנאשם מלהעיד עשויה לשמש חיזוק למשקלן של ראיות התביעה וכן סיוע לראיות התביעה1. אך האם היא צריכה גם לשמש מחסום לקבילותה של ראיה התומכת בגרסתו, כלומר: האם סירובו של הנאשם להיחשף לחקירה נגדית בקשר לגרסתו צריכה להשפיע על קבילות אמרתו או על משקלה הראייתי, או שמא יש להתייחס אל האמרה כאל כל ראיה אחרת שהנאשם מבקש לבסס באמצעותה את צדקת טענתו? אך גם כאשר הנאשם מעיד להגנתו, אם תוכל אמרה שמסר מחוץ לבית-המשפט לשמש הוכחה לטובתו, הריהי מצטרפת אל סך כל ראיות ההגנה, בין שהיא ממלאה פונקציה הוכחתית התומכת פוזיטיבית בגרסת ההגנה ובין שהיא ממלאה פונקציה הוכחתית הסותרת ומטילה ספק בגרסת התביעה. ניתן לתאר כמה מצבים שונים, אשר במסגרתם נעשתה האמרה:

(1) אמרה שנעשתה על-ידי הנאשם בשלב כלשהו של התרחשות מעשה העבירה, נשוא כתב-האישום.

(2) אמרה שמסר הנאשם לחוקריו מיד כשנתפש בקשר למעשה העבירה, או בשלב מאוחר יותר, במהלך חקירתו בקשר למעשה. לעניין זה ייתכנו שני מצבים שונים: אפשר שהאמרה שעליה הנאשם מבקש לסמוך הגנתו היא חלק מהודאה בביצוע המעשה שמסר הנאשם לחוקריו. אך אפשר גם שבאותו מעמד השמיע הנאשם גרסה אשר כולה מזכה, דהיינו: תומכת בטענת חפותו.

(3) אמרה שהשמיע הנאשם באוזניו של אחר, להבדיל מחוקריו, כגון קרוב או ידיד, בשלב כלשהו של החקירה או אפילו לאחר שהוגש כתב-האישום.

בכל אחד מן המצבים המתוארים נתקלת השאלה בדבר קבילותה של האמרה כהוכחה לטובתו של הנאשם קודם-כול בקושי שהכלל הפוסל עדות-שמיעה מעמיד, לאמור: כאמרה שנעשתה מחוץ לכותלי בית-המשפט אין היא קבילה להוכחת העובדות המפרטות בה, ואפילו המדובר הוא באמרתו של הנאשם במשפט, אלא-אם-כן יהיה ניתן לשלבה במסגרת אחד מן החריגים המקובלים בדיני הראיות לכלל הפסילה האמור.

פקודת הראיות [נוסח חדש], מבחינה בהוראותיה בין אמרת נאשם לבין הודאת נאשם. סעיף 11 לפקודה דן באמרת נאשם, אך זאת רק מן ההיבט של דרך הוכחת האמרה בבית-המשפט, להבדיל משאלת קבילותה3. סעיף 12 דן בקבילותה של הודיית הנאשם כי עבר עבירה. הודיה זו תהא קבילה כראיה נגדו במשפט, אם היתה "חופשית ומרצון", כדרישת סיפח סעיף 12(א) וכפי שפורש תנאי זה באמצעות ההלכה הפסוקה. לקבילותה של אמרה שאיננה בגדר הודיית הנאשם אין התייחסות בפקודת הראיות. המושג "הודיית נאשם" - כפי שפורש ונתבאר בפסיקת בית-המשפט העליון

- מתייחס לכל אמרה שמסר הנאשם בקשר למעשה העבירה המיוחס לו ואשר יש בתוכנה כדי להפלילו בביצוע אותו מעשה, בין שהיא כוללת הודאה מלאה בעובדות המהוות את מעשה העבירה, בין שהיא כוללת הודאה בעובדה או בעובדות אשר יש בהן כדי לקשור או להוביל את הנאשם למעשה העבירה ובין שהיא מהווה רק "ראשית הודיה" באשמה, כגון הבעת נכונות להודות או לשמש עד-מדינה4.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

 סעיף 162 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב), ס"ח 1043 התשמ"ב, עמ' 43 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי).

 נ"ח 18 תשל"א, עמ' 421 (להלן: פקודת הראיות).

 סעיף 11 רישא לפקודת הראיות.

 ע"פ 242/63 קרייתי נ' היועמ"ש, פ"ד יח(3) 447, 490-489; ע"פ 305/74 הורוביץ נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(1) 416, 420; ע"פ 216/74 כהן נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(1) 340, 343; ע"פ 15/78 ביבס נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(3) 64, 68, 77-75.

 נראה כי מקורו של טעם זה שואב מאותו רעיון שעמד בזמנו מאחורי פסלותו כעד של בעל-דין

במשפט. .E.W by ,.ed nd2 ,.Minn) Evidence of Law the of Handbook ,McCormick .C.T

 Law Common at Trials in Evidence ,J.H.Wigmore ;290 ,65 .Secs (1972 ,Cleary

,Comment ;575-580 ,488 .Secs ,2 .Vol (.rev Chadbourn ,Boston)

 ,Comment ;105  .Rev .L .Ark 14 "Declaration Self-Serving of Admissibility"

  .Rev .Mich.L61 "Declarations Self-Serving of Exclusion ,Hearsay ,Evidence

1306 .