‏250.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי חובת הציות לחוק?

ראשי פרקים

א. מבוא

ב. הצדקת הסירוב

1. כללי

2. טיעון התוצאות: הגבולות הפורמליים של הציות וקנה-המידה המורכב לסירוב

3. ערכיהם וכוונותיהם של המחוקקים וקובעי-המדיניות

4. הגבולות הפורמליים של הציות וקני-המידה הפשוטים לסירוב

5. הטיעון הדמוקרטי וטיעון ההגינות: גבולות מהותיים לציות

6. הצדקת מרי אזרחי וסירוב מצפוני

ג. היחס כלפי הסירוב

1. כללי

2. סובלנות ושיקולי הגינות

3. סובלנות ושיקולים פרגמטיים

4. סובלנות וחופש-המצפון

5. הדרכים לביטוי סובלנות

ד. סוף-דבר

תורה מלאה על אודות חובת הציות לחוק חייבת להבהיר את מובנה, לטפל בצידוקיה, לסקור את התנאים שצריכה מערכת פוליטית לקיים כדי שחובה זו תתפוס לגביה, ולדון במשקלה של חובה זו יחסית לסוגים שונים של שיקולים מוסריים ומעשיים. בשלושת העניינים הראשונים דנתי במקומות אחרים1. בחיבור זה אני דן בענין הרביעי: במשקלה של חובת הציות לחוק ביחס לסוגים שונים של שיקולים מוסריים ומעשיים.

עצם הצבתה של שאלה על משקלה של חובת הציות מרמזת על הנחה מוקדמת מסוימת בקשר למובנה. חובה לציית לחוק היא, מצד אחד, חובה לבצע פעולות לא מפני שטיבן מוערך על-ידינו כמוצלח. היא חובה לבצע פעולות פשוט מפני שהחוק מצווה על ביצוען, באופן בלתי-תלוי בהערכת טיבן. אך מצד שני, אין פירושה הכרח להימנע מהפרת חוק, תהיינה ההשגות שיש לנו על טיבו אשר תהיינה. פירושה הוא הכרח להימנע מהפרת חוק על-יסוד סוגים מסוימים בלבד של שיקולים, לא על יסוד כל השיקולים האפשריים. שהרי אם לחובה לציית לחוק יש גבולות, פירושו של דבר הוא, שיש לפחות סוגים מסוימים של שיקולים המצדיקים את הפרתה או שעל-יסודם מוצדק להתיר את הפרתה2. השאלות המרכזיות של חיבור זה נוגעות בזיהויים של השיקולים הללו ולמדדי משקלם ביחס לחובת הציות.

שאלות על גבולות הציות, ממש כמו שאלות ששאלו פילוסופים רבים על עצם צידוקה של חובת הציות, הן שאלות מוסריות. ככאלה, מניחות הן מוסר מדיני הקודם לחוק בהירארכיה הנורמאטיווית3. בלא להניח מוסר כזה, אין שחר, מבחינת ההיגיון, לשאלות אלה. בלא הנחה זו, אין להן מאין לקבל תשובה.

עובדה זו גורמת אכזבה לרבים. מפני שהחוק נוצר מכוחן של עובדות כמעשי חקיקה ופסיקה, עובדות המתרחשות בעולם הניסיון האובייקטיווי, תופסים רבים את החוק כדבר-מה המצוי מעל ערכי המוסר. שהרי הללו, אם יש להם תוקף כלשהו, אי-אפשר לעגנם בעובדות המתרחשות בעולם האובייקטיווי. כיצד יתכן, שואלים המאוכזבים, להעניק יתרון למוסר, שאינו מעוגן בעובדות של ממש, על פני החוק, המעוגן בעובדות כאלה?

אפשר להבין אכזבה זו. אבל היא מסוג האכזבות שאין מנוס אלא להשלים ולחיות עימן. שכן, למרות שהחוק מעוגן בעובדות המתרחשות בעולם האובייקטיווי, התשובה לשאלה, אם יש חובה לציית לו, אינה תשובה לשאלה על עובדות כאלה. מלכתחילה הועמדה כשאלה מוסרית ולא כשאלה משפטית. יתר-על-כן: לא היה אפשר אלא להעמידה כשאלה מוסרית. שכן, אילו היתה לנו חובה משפטית לציית לחוק, אילו חוקק המחוקק חוק המצווה עלינו לציית לחוקיו האחרים, לא היה אפשר לפתור באמצעות החוק הזה את הבעיות המתעוררות אצלנו, כשאנו מהססים לציית לחוקים האחרים. שכן, אם ניתן להסס בקשר לציות לחוקים האחרים, ניתן להסס גם בקשר לציות לחוק המצווה לציית להם.

פילוסופים אנגלו-אמריקניים, שכתבו על גבולות הציות במשך עשרים השנים האחרונות, עשו זאת במסגרת המוסר הפוליטי הליברלי. הם דנו בשאלה כחלק מן התורה ההומניסטית-הליברלית שעליה ניסו להגן,4 או בנפרד, בהניחם את ההומניזם והליברליזם כהנחות מוקדמות לדונם5. תורה על גבולות חובת הציות, המניחה את ההומניזם כהנחתה המוקדמת, יכולה להיות מספקת לגבי רוב מדינות העולם המערבי. במדינות אלה יש הסכמה נרחבת באשר לתוקפו של המוסר הפוליטי הזה. בישראל אין הסכמה כזו. ישראל מפולגת בשאלה, אם בני-אדם, ככאלה, הם שצריכים להיות במוקד התעניינותו של המוסר המדיני או אם ראוי שהלאום והאדמה יהיו במוקד זה. לכן, צריך לראות אם ניתן לדבר על גבולות חובת הציות באופן שיהיה תואם תורות של מוסר מדיני בכלל, לאו דווקא של מוסר הומניסטי.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

ח' גנז "ביסוסי חובת הציות לחוק" משפטים י"ז

(תשמ"ח), 353 וב- Oxford 8 "Obedience Based-Democracy and Conditioned-Justice"

92  Studies Legal of Journal. במאמר האחרון דנתי גם בתנאים לכך, שחובת הציות תתפוס.

 : 344 ,Harvard Justice of Theory A ,Rawls .J.

 : 15 ,14 . Chaps (Oxford) Law of Authority The ,Raz .J.