‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי האבחנה בין הזכות מפני הפללה עצמית לבין זכות השתיקה?

תוכן עניינים:

מבוא

מטרות העל של הדין הפלילי – הזכות לאי הפללה עצמית אל מול גילוי וחקר האמת

זכויות חשודים -מהי הזכות לאי הפללה עצמית, הזכות להיוועץ עם עו"ד וכו'.

אבחנה בין הזכות מפני הפללה עצמית לבין זכות השתיקה. 

כיצד בתי המשפט מיישמים ומתייחסים לחשודים שבוחרים בזכות זו.

משפט משווה

סיכום ודיון.

ביבל'

אחת מזכויותיו של חשוד בחקירתו, או בעדותו בבית המשפט היא לשתוק. זכות זו מוקנית לו על מנת שלא יפליל את עצמו ובכך ימזער מעט את הראיות שיש כנגדו. סעיף 47 לפקודת הראיות הוא העיגון החקיקתי לזכות השתיקה, המעניקה לחשוד/נחקר זכות שלא לענות על שאלות שהתשובות להן עלולות להפלילו. על חוקרי המשטרה חלה חובת האזהרה שאותה הם אמורים להקריא לחשוד, והיא נועדה להעמידו בפני החשדות שיוטחו בפניו ולאפשר לו לעמוד על זכות השתיקה שלפיה אין הוא חייב לומר דבר וכול שיאמר עלול לשמש נגדו בבית המשפט[1].

זכויות החשודים ובניהן גם זכות השתיקה, חשובות ככל שתהיינה, אינן מוחלטות. מולן ניצבות זכותה וחובתה של החברה להילחם בעבריינות ולהגן על עצמה ועל כל אחד מפניה.
בישראל, נכון להיום, לא קיימת האפשרות לעגן את הזכות בחוקה שאינה קיימת, וספק אם תהא קיימת בעתיד הנראה לעין. אך, גם בלא שתועלה לדרגת זכות חוקתית יש לראות בזכותו של אזרח כאמור משום זכות יסוד קונסטיטוציונית. חשיבותה של האזהרה לשמור על זכות השתיקה בפני החשוד, מאפשרת לאותו חשוד לדעת במה הוא מואשם ולהגיב להאשמות אלה בלבד. אזהרה זו חשובה מכל משום שבכך היא מתווה למעשה לחשוד את זכויותיו ומבהירה לו את חשיבותן להמשך.[2]

עיוותי דין רבים נוצרים כתוצאה מהתנהלות בלתי חוקית של חוקרים בהקשר הליך זה, בין אם אינם מיידעים את החשוד על אודות זכות השתיקה, ובין אם לאחר שיידעו אותו באופן טכני הם גורמים לו בשיטות כאלה או אחרות להודות. זכות השתיקה של נאשם מעוגנת בסעיף 161 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, הקובע שנאשם רשאי "להימנע מלהעיד" ושעל בית המשפט להסביר לו שלפי סעיף 162 לחוק, הימנעות זו עשויה לשמש חיזוק למשקל ראיות התביעה ולשמש סיוע לראיות התביעה במקום שדרוש להן סיוע. בעניין אחד, קבע בית המשפט כי "זכות השתיקה באה כדי למנוע מאדם להיקלע לסיטואציה בה הוא מיטלטל בין החובה המוסרית והמשפטית לומר את האמת לבין החולשה האנושית לשקר כדי להציל את עורו לבין הסתבכות בביזיון בית המשפט עקב סירובו להעיד. כל אלה נמנעים על ידי זכות השתיקה.

שאלת המחקר של עבודה זו היינה: האם זכות השתיקה אכן יכולה למנוע ולעזור כנגד תופעת ההודאות שווא של נאשמים?

לצורך מענה על שאלת מחקר זו אנו ראשית נסקור את האיזון שבין מטרות העל בדין הפלילי שהוא גילוי וחקר האמת אל מול זכויות החשודים וביניהן זכות השתיקה והאי ההפללה העצמית. לאחר מכן נעבור ונסקור בהרחבה את זכויות החשוד בחקירה הפלילית לרבות הזכות שלא להפליל את עצמו. נבדוק את התפתחות הדוקטרינה בישראל וכיצד היא התפתחה עם הזמן לאור חקיקת חוקי היסוד. לאחר מכן נסקור את ההבחנה בין זכות השתיקה לבין הזכות לאי הפללה עצמית, נעמוד על ההבדלים ביניהם ולבסוף נסקור את יישומו של בית המשפט על זכויות אלו, נראה את התפתחות הפסיקה בישראל וכיצד בית המשפט מפרש וכיצד הוא מיישם בפועל ועל אלו מקרים הוא מחיל את זכות השתיקה ואי ההפללה העצמית. לבסוף נעבור למשפט המשווה ונראה כיצד תחום זה חל שם– ובמיוחד במדינת ארה"ב שם יש את "קוד המירנדה" בכל הנוגע לזכויות עצורים .לבסוף נסכם את העבודה, נענה על שאלת המחקר ואביע את דעתי האישית.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

[1] בועז סנג'רו ביקורת דיני העונשין הישראליים (נבו) (2019)

[2] סיגל שהב משפט פלילי-ביטחוני, נבו (2019)

J.A. Kemp, "The Background of The Fifth Amendment in English Law: A Study of its Historical Implications", 1 William & Mary L. Rev.  247. E.M. Morgan, "The Privilege Against Self-Incrimination", 34, Minn. L. Rev.  1

תח10- חסינה shtelzer