‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי חריגה מהרשאה בחברות?

תוכן עניינים

ז. "והצד שכלפיו נעשתה ידע או היה עליו לדעת על ההריגה"

ח. "אין לה תוקף כלפי החברה"

ט. "זולת אם אושרה בהחלטת האסיפה הכללית, או - אם מתן ההרשאה היה בסמכות הדירקטורים - בהחלטת הדירקטורים"

1. כיצד נעשה האישור?

(א) הרוב הדרוש לאישור

(א1) חריגה משרשרת ההסמכה

(א2) חריגה מתקנות החברה ומסעיף המטרות שבתזכיר

(ב) היקף תחולתן של ההוראות בדבר שינוי התזכיר ושינוי תקנות על החלטת האישור

2. סיווג הפעולות הטעונות אישור האסיפה הכללית ואלו הטעונות אישור מועצת הדירקטורים

3. שלב המעבר בין ביצוע הפעולה המשפטית ועד לאישורה על ידי האורגן המוסמך מטעם החברה

י. סעיף 105(ג): זכות אדם אחר

יא. סעיף 06ו(א): תרופות החברה כלפי מי שפועל עבורה

יב. סעיף 106(ב): היחס בין בעלי המניות ונושי החברה לבין הפועל בשביל החברה

יג. היחסים בין הפועל "בשביל" החברה והצד שכלפיו נעשתה הפעולה

יד. התיקון וכלל הניהול הפנימי

סמינריון חריגה מהרשאה לאור סעיפים 105-106 לפקודת החברות

סוגיית ידיעת הצד השלישי על החריגה מן ההרשאה, יש לקוראה במשולב עם סעיף 105(ב) לפקודת החברות. סעיף זה ביטל את דוקטרינת הידיעה הקונסטרוקטיבית בכל הקשור בידיעת תוכנם של כל המסמכים שעל החברה להגיש לרשם החברות, וזאת בהקשר להוראת סעיף 105(א). על כן - כיום בהקשר הנידון, בדיקת ידיעת האדם השלישי נעשית על-פי מבחן הידיעה הממשית או מבחן האדם הסביר.

מבחן הידיעה הסבירה נעוץ כיום בביטוי "היה עליו לדעת". ביטוי זה השגור בחקיקה הישראלית החדשה,68 קובע נורמה לפיה דינו של מי שכלפיו נעשתה הפעולה המשפטית ושהיה עליו לדעת על החריגה, כדין היודע בפועל על החריגה. ידיעה מיוחסת זו של הדין תחול בענייננו הן כאשר פלוני כאדם סביר היו בידיו הכלים לדעת על החריגה ולהסיק את המסקנה שאדם סביר היה מסיק, והן כאשר מוטל עליו הנטל לדעת או לרכוש את הכלים לדעת.69

פירוש זה של הביטוי "היה עליו לדעת" עולה בקנה אחד עם לשון החוק ועם איזון האינטרסים בין החברה לבין הצד השלישי.

שאלה נוספת שמן הראוי להתייחס אליה בהקשר זה הינה זהותו של "הצד כלפיו" נעשתה הפעולה. האם נכללים בו גם מנהלי החברה, בעלי מניותיה, עובדיה, וכו'? שאלה זו מתעוררת לאור העובדה כי בסוגיה זו, בדין האנגלי, ראו מקום להבחין בין "outsider" לבין "insider", ונקבע כי כלל "הניהול הפנימי" נועד להגן רק על הראשון ולא על השני. על כן התפתחה פסיקה עניפה שנועדה לקבוע קריטריונים לקביעת ההבחנה בין "איש פנים" ו"איש חוץ" לעניין זה.70 במסגרת חיבורנו זה לא נכנס לניתוח הפסיקה האנגלית בסוגיה זו, ונציין רק כי אין לעשות שימוש בפסיקה זו לעניין סעיף 105 לפקודת החברות. הסעיף אינו מגביל תחולתו ל"אנשי חוץ" בלבד. אולם מובן כי מבחינה עובדתית, בדרך כלל "איש פנים" יימצא יותר כמי שיודע או שעליו לדעת על החריגה מאשר "איש חוץ". פרט לענין זה, נראה שאין כיום מקום להבחנות דקות ומעורפלות בין "איש פנים" לבין "איש חוץ".

שאלה אחרונה היא מיהו "הצד שכלפיו נעשתה" הפעולה המשפטית. האם צריך שיהיה זה מישהו מסויים או שמא חלה ההוראה גם כשהפעולה נעשתה כלפי ציבור מוגדר או בלתי מוגדר של אנשים. אנו נוטים לפירוש המרחיב.

אין הסעיף מחייב את הפירוש המצמצם, ופירוש זה עשוי אך ורק לגרוע ממטרת התיקון. מדוע ייגרע חלקם של פלוני ואלמוני שנעשתה כלפיהם פעולה משפטית, לעומת אחר שאך ורק כלפיו נעשתה פעולה משפטית בשביל חברה?

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

  ס"ח 462 סעיף 18 (להלן: חוק השליחות);

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, ס"ח 380, סעיף 6;

חוק החוזים (חלק כללי), ס"ח 694, סעיפים 14(א) ו-14(ב) (להלן: חוק החוזים);

חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) ס"ח 60, סעיפים 10 ו-18(א);

חוק המכר, ס"ח 98, סעיף 16 (להלן: חוק המכר);

חוק המשכון, ס"ח 178, סעיף 4(3) (להלן: חוק המשכון).